האושר

אם אנחנו נתבונן בחיינו, כל אחד בעצמו וגם בסביבתנו, נראה כי כל בני האדם שואפים לשני דברים בסיסיים האחד הוא להיות מאושר והשני הוא להיות בקו הבריאות. גם רצון השפע נמצא אצל כולם. נשאלת השאלה מדוע זו שאיפתנו ולא משהו שנמצא כל הזמן איתנו, כך שלא נצטרך לשאוף לזה, אלא הוא יהיה חלק מלווה אותנו כל הזמן מההתחלה ועד ליום מותנו. מדוע אנחנו צריכים כל הזמן לזמן אותו לחיינו או לשאוף לו, מדוע הוא לא זמין בצורה מובנית בתוכנו.

תודעת העל מביאה את הבסיס לכך מדוע אושר לא יכול להיות בצורה כזו שהוא יוביל את משחק חיינו לאורך כל הדרך. כשאנו יורדים לעולם החלום לשחק את התסריט שאנחנו החלטנו כי הוא המתאים ביותר עבורנו בתקופה זו, אנחנו במסגרת התסריט חותמים על כל מיני סצנות של התפתחות אישית כשכל התפתחות מביאה אותנו להפגין את היכולת האישית שלנו. מהמקום שאנחנו מגיעים ממנו לפני שאנו יורדים לגוף פיזי, כלומר במישורים הגבוהים, אנחנו כחלקי תודעת העל נמצאים במצב פסיבי, ההתפתחות היא דרך תחושת שלמות ושלווה.

ההתפתחות במישורים הגבוהים מושגת דרך ניצול של חוויות שאחרים חווים ברובד הבחירה החופשית שאנחנו עזבנו אותו בעת סיום התסריט הקודם ועדיין לא ירדנו לתסריט חדש. נשאלת השאלה מדוע כאשר אנחנו לא נמצאים בגוף פיזי, אנחנו עדיין טורחים בכלל להתפתח. התשובה היא כי ללא ההתפתחות הפסיבית היינו מתחילים לפגר אחר ההתפתחות הבריאתית הכוללת שאנחנו חלק ממנה. ההתפתחות הפסיבית במישורים הגבוהים מלווה בתחושת אושר עילאי שמצדו הוא תורם לשלווה וחוסר עשייה. אך דבר זה משתנה כאשר אנחנו מחליטים להיות אלו שיוצרים את המשך ההתפתחות דרך ירידה לתסריט עם גוף פיזי.

ברגע שאנחנו יורדים לגוף פיזי לתוך רובד הבחירה החופשית, אנחנו חותמים על פעילות התפתחותית דרך הישגיות ודרך סקרנות. מכלול הדברים האלו זה האמצעי שעומד לרשותנו כדי לממש את תסריט חיינו והוא אנטיתזה לאושר והשלווה שנמצאים במישורים הגבוהים הפסיביים. אבל אנחנו לא מוכנים לרדת לכאן ולהיות מנותקים מתחושת האושר והשלווה שנמצאת במישורים הגבוהים. לכן אנחנו מתנים את הירידה לעולם החלום בכך שתהיה לנו גישה לאושר ולשלווה. זה מעט דומה לספן שחותם על חוזה הפלגה ארוך טווח כאשר הוא מתנה את חתימתו בכך שהקברניט יכין לו קופה מלאה בממתק מסוים שהוא אוהב ושתהיה לו גישה לממתק הזה לאורך ההפלגה.

מבחינתנו הגישה לאושר היא איננה חופשית לחלוטין מכמה סיבות. אם האושר יהיה מנת חלקנו כל הזמן אנו נתחיל לזלזל בו ולא להעריך אותו, שנית מאחר והאושר יוצר שלווה שהיא מצדה יוצרת חוסר פעילות, היא תיצור לנו מצב שאנחנו לא נהיה פעילים ולא מספיק הישגיים כדי למלא את התסריט שקבענו עם תודעת העל טרם רדתנו לכאן. כל הדברים האלו מתחברים לכך שאנחנו מחפשים כל הזמן את האושר, אבל רק בתנאים מסוימים אנחנו מגיעים אליו, שאר הפעמים שאנחנו אומרים שאנחנו מאושרים, קיימת החלפה בין שמחה לבין אושר. כדאי לזכור כי שמחה יוצרת פעילות מואצת ואילו האושר מביא שלווה וחוסר פעילות בעקבותיו.

אז מתי אנחנו כן מגיעים לתחושת האושר, כל תהליך שאנחנו עושים בחיינו ויש לנו את גבול הציפיות מעצמנו לגביו ואנחנו משיגים מעט יותר, אז באה תחושת האושר שגם היא רק זמנית ולא מתמשכת. אם אנחנו לומדים משהו כמו רפואה, או כל דבר אחר, אנחנו רוצים לסיים בצורה טובה ולהגיע לתוצאות טובות כמו תעודה עם ציון 100 אם נשיג את זה נהיה שמחים מאוד על כך. אבל אם נסיים בהצטיינות יתירה ונקבל ציון 110 אז נהיה מאושרים. נכון שמצב זה הוא לא ארוך כי בעקבות שלוות האושר הזמנית באה הסערה. כמו שחקן קולנוע שמקבל את פרס האוסקר עבור הסרט שבו הוא השתתף, הוא יהיה מאושר על כך, אבל אם הוא ירצה לקבל אוסקר גם בסרט הבא שלו הוא יצטרך לעלות על עצמו מול הפעם הקודמת כך שהוא יהיה מחויב לעבוד קשה יותר כדי לקבל שוב את תחושת האושר הזו.

לכן מובן כי כל פעם שרוצים לזכות בתחושת האושר הדבר מחייב אותנו לפעילות רבה יותר. אבל אם האושר היה מושג בקלות רבה, השלווה וחוסר העשייה שבא בעקבותיו היה גורם לנו לשבת כל הזמן על זרי הדפנה ולא לעשות ולא להתפתח, לכן האושר מושג בכמות קטנה שלא כמו השמחה. מדוע תחושת האושר מביאה את השלווה ואת חוסר העשייה. דבר זה נובע מכך שהאושר מאחר והוא מעיד על תהליך שבו השגנו יותר מהמצופה הוא יוצר לנו מעט ביטחון בהמשך. למשל רופא שסיים בהצטיינות מרובה יודע כי מציאת עבודה עבורו היא דבר בטוח ולכן הוא גם שלוו יותר מול חברו שסיים בצורה רגילה כמו הרבה אחרים ומציאת עבודה עבורו תהיה תהליך של התחרות גדולה מול רבים נוספים שהם נמצאים בדרגה שלו.
אחד הדברים שיוצרים לנו בחיים את המתח ואת הקשיים זהו חוסר ראיית תהליכי חיים קדימה. אנחנו חיים וחווים את תהליכי חיינו אך רק בדיעבד אנחנו יכולים לראות את הדרך שעברנו, ואילו מהי הדרך קדימה מבחינתנו זה דבר שאין לנו דרך קלה לבדוק את זה ולכוון את חיינו בהתאם לכך. לכן כאשר ההישגיות מביאה את האושר, לזמן קצר אנחנו נמצאים בחפיפה של ידע לגבי תהליך המשכי וזה נותן לנו את השלווה של הידיעה לגבי המשך התהליך הבא. הביטחון הקצר הזה מביא את הפרס של ידיעת חלק תהליכי קדימה ולכן יש את האפשרות של השלווה הזמנית.

קל לנו להחליף את מושג האושר במושג שמחה, אבל אם נבחן זאת אנחנו נראה כי על פעמים רבות של שמחה יש פעמים בודדות של אושר. האושר הוא דבר עילאי, הוא דבר שאנחנו כמהים אליו ומחפשים אותו כל הזמן כי הוא מחבר אותנו כאן בעולם העשייה, בעולם המשחק, בעולם של התחייבות לפעילות, לדבר שאנחנו כנשמות (חלקי תודעה) חווים רק אחרי שאנחנו מתאחדים עם הבריאה לאחר עזיבתנו את העולם הזה. כל אחד מאיתנו שחווה אושר בחייו, אם אותו דבר נעשה פעם שנייה הרגשת האושר כבר תתחלף בשמחה. לכן כל דבר שמביא את האושר הוא יהיה ראשוני ולא יחזור על עצמו. ככלל כדאי לנו כבני אדם להבין כי הרדיפה אחר האושר מסיטה אותנו מהמשחק האישי שלנו, האושר הוא לא מטרה, האושר הוא אמצעי כדי להזכיר לנו שהתפתחות שלנו מעבר למצופה מביאה את הפרס.

תהליכי חיים

כולנו יודעים כי חיינו בנויים מעליות וירידות, מעט מאוד בני אדם, חייהם מתנהלים על מי מנוחות ללא שינויים וקשיים. נשאלת השאלה מדוע יש עליות וירידות בחיינו, מדוע שהחיים לא יהיו מנוהלים בקו ישר ללא אתגרים וללא עליות וירידות. התשובה של תודעת העל מראה כי אנחנו חותמים מראש על תהליכים כאלו מאחר והם יוצרים התפתחות ולמידה. כל תהליך בחיינו נתמך על ידי הלמידה שנעשתה בתהליך הקודם. כמו בטור חשבוני עולה, תהליך ראשון תורם לתהליך השני ושניהם תורמים לשלישי וכך הלאה. לאחר כל תהליך, כאשר מגיעים לפסגה ומסיימים אותו יש פסגה של הסקת מסקנות ואחריה יש ירידה. הירידה היא התנע לצורך העלייה הבאה, כלומר התהליך הבא בחיים.

זה מעט דומה למכונית שמתאמצת בעלייה ולאחר מכן בירידה היא צוברת תאוצה לקראת העלייה הבאה. כל פעם הירידה מגיעה למקום פחות נמוך מאשר הירידה הקודמת. כדי להבין את הדבר הזה נראה כי אם העלייה הראשונה התחילה מגובה פני הים, ועלינו לגובה של 200 מטר, הירידה תביא אותנו לא לגובה פני הים שוב אלא למעט גבוה יותר מפני הים. אם פני הים זה גובה אפס, הירידה תביא אותנו לגובה 20 מעל לאפס, והירידה הבאה תביא כבר לגובה 40 מעל לאפס וכך הלאה. אבל כל עלייה תהיה מעט יותר תלולה מהקודמת ומאתגרת ודורשת ניסיון יותר כי היא כבר מסתמכת על הניסיון שהושג בתהליך העלייה הקודם. כך שחיינו הם אפקט המשור שכל שן יותר גבוהה ויותר תלולה.

אך מה קורה אם אנחנו לא משלימים תהליך או עוזבים אותו באמצע כי נמאס לנו. פה נוצר מצב של חוסר בתהליך ודבר זה חסר גם בתהליך הבא, ובתהליך השלישי חסר כבר שני חלקים מהתהליכים הקודמים. לפי הטור החשבוני, בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב בגיל מתקדם יותר שאין לנו אפשרות בכלל להתחיל שום תהליך חיים העומד מולנו כי כבר חסר לנו הרבה מאוד כתוצאה מהצטברות של חוסר בכל התהליכים הקודמים. כמובן שניתן לנו כבני אדם לתקן את החסרים המצטברים. אבל דבר זה מאלץ אותנו לחזור ולהשלים את התהליך הראשון, ובעקבותיו את השני וכך הלאה עד שאנחנו יכולים להמשיך את התהליך שנעצרנו בו. בעת כתיבת התסריט שלנו, תודעת העל מכינה את המאגר האנרגטי שיממן את כל התהליכים שנבחרו על ידינו, והיא מקציבה לכל תהליך את המימון האנרגטי הדרוש. המימון בא בגלים כך שכל פעם שמתחיל תהליך מגיע המימון כשהוא נמשך לאורך כל התהליך ותומך בו.

אנחנו נמצאים ברובד בחירה חופשית, הדרך כיצד לעשות תהליכי חיים נמצאת בבחירתנו, לכן לעיתים אנחנו עושים את התהליך נכון, אבל עושים זאת בדרך ארוכה יותר. כמו להגיע לחיפה בדרך עקיפה יותר וארוכה יותר, אבל אם המטרה היא חיפה התהליך הוא נכון. במקרה כזה כמות האנרגיה שהוקצבה לתהליך לא תספיק. אבל תודעת העל מוכנה לממן יותר אנרגיה אם התהליך הוא נכון מבחינת ההגעה למטרת התהליך. היא מממנת את ההפרש, אבל אם עשינו תהליך בזבזני ונשארנו בלי אנרגיה כוח התהליך עצמו לא היה נכון מבחינת המטרה, תודעת העל לא תממן את ההמשך כי הוא לא תורם לה. מכאן כדאי להבין כי תודעת העל מוכנה לממן אנרגטית כל תהליך שנחתם עליו באם הוא דבק במטרה, גם אם הוא אורך יותר זמן ודורש יותר מימון.

לכן תודעת העל מציעה לנו כבני אדם לדבוק בתהליכים שהם נכונים לנו כי אם אנחנו מרפים ואומרים נמאס לי, היא מבטלת את כל מה שהושג ואנחנו מוצאים את עצמנו עושים את אותו תהליך מהתחלה. המימון האנרגטי שבא בגלים ולא בא כל הזמן בצורה שווה נוצר כדי שאנחנו לא ניכנס לבינוניות. כי אם חיינו היו נמשכים בקו ישר עם אספקה קבועה, אנחנו לא היינו מגיעים עד לסוף תהליך אלא עוזבים באמצע, תודעת העל לא מעוניינת בבינוניות, היא מחפשת את הלימוד והניצול המכסימלי מכל תהליך ולכן חיינו מבוטאים בעליות וירידות כל הזמן. אלו שחייהם נראים לנו ככאלו שהם ללא מהפכים ושינויים וזורמים על מי מנוחות, הם אלו שכבר תרמו לתודעת העל את כל הפסגות ואת כל התהליכים בעליות ובירידות, היא מממנת אותם בתור פרס על הישגיות מהעבר.

לסיכום האושר מושג אצלנו רק כאשר תהליך שאנחנו עוברים מביא לנו התפתחות עם תוספת ולאחריה יש שלווה של חוסר עשייה זמני. ודבר זה מחובר לתהליכי החיים שלנו שנמצאים כל הזמן בלמידה והתפתחות מתמדת, כאשר כל תהליך מביא אותנו לפסגה גבוהה של לימוד והבנות. ללא זאת חיינו היו שטוחים וחסרי אתגרים והיינו חיים בבינוניות שבסופו של דבר הייתה מביאה את שחקני עולם החלום למצב שלאורך תקופת עידן האדמה הם לא היו מביעים רצון לרדת ולשחק כאן. אנחנו משחקים כאן כי מעניין כאן, יש כאן פעילות אקטיבית, יש כאן אתגרים וכל זה שורשו נובע מעליות וירידות ומרצון לחוות את האושר בחיים.