סוגי התסריטים

תודעת העל הגדירה את עצמה כמחשב המרכזי, כתוכניות שהן תוכניות המקור של הבריאה. חלק קוראים לזה אור גדול, חלק קוראים לזאת האור ראשוני, הבורא, הכול מסתכם באותו דבר רק בשינוי שם. הדוגמה שהיא הביאה להיותה מראה את התמונה הבאה: תודעת העל אומרת כי אנחנו כבני אדם כל אחד מאיתנו יש בו חלק מהאלוהות ויחד אנחנו מהווים את הבורא. במקום שבו לכאורה היה הבורא עכשיו אין כלום כי הוא התחלק להרבה חלקים שהם אנחנו ועוד חלקים ברחבי הבריאה. לכן תודעת העל אמרה אל תפנו לבורא ותחפשו אותו בחוץ כי במקום שהוא היה אין איש בבית, כולו נמצא בתוככם ואתם חלק ממנו.

כשהבורא חילק את עצמו לצורך התפתחות, הוא בנה את כל מערכת הבריאה על ארבעת היסודות שהם אש, מים, אוויר ואדמה. בגדול, יסוד האש נותן את רצון ההתפתחות, את היצירתיות, את יכולת ההנהגה גם את האגו שאצלנו הוא הרצון לקבל, וגם את המצוינות ורצון ההצלחה. יסוד המים מביא את האהבה הבריאתית ואת האהבה בין בני האדם, הוא מביא את יכולת החוויה הרגשית והוא טומן בחובו את היופי, את האמנות ואת כל היפה והנעים. יסוד האוויר מביא את יכולת השיפוט האישי, הבנת מערכת הבריאה דרך מחשבת האל, יסוד זה מביא את האינטלקט ואת הסקרנות. יסוד האדמה מביא את הסבלנות, את יכולת ההישרדות, הפעילות ויכולת הביצוע. כמובן שגם אנחנו כחלקי הבורא בכל אחד מאיתנו יש את השורש הבסיסי שממנו הוא התחיל את דרכו. נכון שלאורך כל משחקי החוויה בעידן הזה שיחקנו גם דרך התנהגות של יסודות אחרים, אבל תמיד השורש מלווה אותנו.

בהתאם לכך גם תסריטים שונים היו מועדפים על ידי כל אחד מאיתנו. לא ניכנס לכל תסריט אפשרי כי יש רבים אך ניתן לחלק אותם כך: יש תסריטים של מנהיגות ומלחמה כמו נפוליון, אלכסנדר מוקדון ועוד. יש תסריטים של גאוני מוזיקה כמו מוצארט, באך ועוד. יש תסריטים של גאוני המקצועות הריאליים כמו ניוטון, איינשטיין, נילס בור ועוד. יש תסריטים של בוני הפירמידות, הבניינים המפוארים, החלוצים והחקלאים. למעשה אפשר לזהות אצל כל אחד לאיזה תסריט הוא ירד, אם מבינים את משמעות היסודות הדוחפים את תסריטו של האדם. אנחנו גם בחרנו מדי פעם להיות זכר וגם נקבה מאחר ולכל חלק מאיתנו יש את שני הקטבים האלו, ושני הקטבים רצו לחוות את עולם החלום כי אחרת אנו לא היינו בשיווי משקל נכון בתהליכי החוויה שלנו בגוף הפיזי. לכן כולנו היינו גם אונס וגם נאנס, גם רוצח וגם קורבן, גם חכם וגם טיפש, גם עשיר וגם עני. אם כך, זה אומר כי לנו כבני אדם אין איכות טובה יותר או פחות טובה כי הכול בא בהתאם לתסריט שנבחר לתקופת המשחק הנוכחית.

שני סוגי תסריטים מלווים את האדם בכל מופע על במת המשחק, התסריט האחד הוא התסריט שתורם להתפתחות האישית של האדם ולהעלאת המודעות ודרך זה הוא תורם להרחבת תודעת העל הבריאתית, התסריט השני הוא תסריט החיבורים. תסריט החיבורים הוא כל מערכת החיבור שלנו עם אחרים, עם הורים, חברים, מורים, משפחה, כל מי שאנחנו אי פעם נפגשים איתו. תסריט זה תורם ללימוד העבודה ביחד, כלומר פעולה משותפת. כמו מחשב אם אנחנו נחזק את המעבד, תודעת העל תתפתח עקב התסריטים האישיים שלנו, אבל אם המעבד החזק לא יכיר את שאר פריטי המחשב ולא יוכל לעבוד איתם בשיתוף אז מחשב זה לא יעבוד. נכון, המעבד יהיה חזק אבל שום דבר לא יפעל. אנחנו בתסריטי החיבורים נותנים לתודעת העל את היכולת לפתח את המעבד המרכזי ולדעת לשתף אותו בפעולה עם שאר החלקים. כשאנחנו יושבים עם תודעת העל ומתכננים את הסרט הבא אנחנו גם יוצרים את המסגרת הכללית שמכילה את כל אלו שנפגוש בהם לאורך המשחק והם תורמים לנו ואנחנו תורמים להם. זאת מסגרת כללית כי כשאנחנו מעלעלים בתסריטים שלהם כדי לבדוק את ההתאמה, יש לקחת בחשבון שהם משחקים ברובד בחירה חופשית ומצב משחקם היום יכול להיות כזה שאיננו תואם כבר למשחקינו.

כאשר צוות השחקנים מגיע למישור הביניים שהוא המישור בדרך לכניסה לגוף הפיזי, הוא בודק שוב באיזה מצב נמצאים כל אלו שניפגש איתם לאורך המשחק, והיה והוא מוצא הרבה חוסר התאמה הוא דוחה את ירידתו לבמת המשחק וחוזר חזרה לתודעת העל כדי לחפש מידע על אחרים שכן מתאימים. אם במשך תהליך זה יש הפסקה ארוכה ובינתיים ההיריון מתקדם, אז יכול להיוולד תינוק מת כי השחקן עדיין איננו מוכן לרדת ולהיכנס לגוף השחקן המבצע. לאחר שיש התאמה מלאה בתסריט החיבורים והתינוק נולד, הוא משחק כך שכל מפגש שלו הוא לא מקרי ולא סתמי, לנו זה נראה כמקרי אך כל מפגש שיש לנו עם מישהו לאורך כל חיינו כאן בעולם החלום, זה דבר שנקבע מראש. לעיתים יש פגישה שהיא על תנאי, כלומר בתסריט נקבע כי אם יתממשו מספר דברים רק אז הפגישה תתקיים, כי הבחירה החופשית קיימת, ופגישה על תנאי היא פגישה שמביאה לחיבור רק במקרי התאמה שנוצרו, ולא היו קודם.

לאורך כל המשחקים שלנו לא כל ההשקעה האנרגטית בשני סוגי התסריטים הייתה זהה. יש כאלו שהשקיעו יותר בתסריטים אישיים ופיתחו את יכולותיהם האישיות, אך מבחינת חיבור לסביבה הם הזניחו את זה, יש כאלו שהשקיעו הרבה אנרגיה בתסריטי חיבור והזניחו עקב כך את ההתפתחות האישית שלהם. הדבר המאפיין את אלו שחסר להם איזון בין שני התסריטים היא יכולת קיצונית לצד אחד, כמו אחד שרק המדע, ההיגיון והעצמי מנחים אותו, או כאלו שרק הרגש ורצון הנתינה הגדול מנחה אותם. בכל מקרה אין איזון בין הבנת ההתפתחות האישית לבין הבנת החיבור לסביבה. לקראת סוף העידן הרצון של תודעת העל הוא להביא לידי איזון בין תסריטי ההתפתחות האישית לבין תסריטי החיבור. לכן כאשר תודעת העל יושבת עם הבמאי (חלק הנשמה) היא בודקת את ההישגים בשני התסריטים, במידה ויש חוסר איזון תודעת העל מציעה לתת יתר משקל או לגמרי לוותר על אחד מהתסריטים כדי להשיג מה שיותר מהשני. לדוגמה אם ניקח ילד אוטיסט אנו נראה כי אין לו קשר סביבתי מאחר והוא לא ירד עם תסריטי חיבור, את זה הוא כבר פיתח מספיק. לעומת זאת הם חכמים והפיתוח הפנימי האישי שלהם הוא גדול כי הוא מגיע עם תסריט אישי חזק על חשבון תסריט חיבורים. ככל שכמות האנרגיה שהושקעה בתסריט החיבור היא קטנה יותר, כך תסמיני האוטיזם גדולים יותר. אך זה לא רק מתבטא באוטיזם, זה יכול להתבטא בכל אחד שהוא מתרחק מהסביבה ומרגיש בודד ולא מתחבר בקלות עם אחרים. כל אלו שיש להם קשיי תקשורת במידה זו או אחרת, תסריטי החיבורים שלהם מושקעים פחות אנרגטית.

לעומת זאת יש את הצד השני, זה שהזניח את תסריטי החיבור והפנה את כובד ההשקעה האנרגטית יותר לעצמו, מצב זה מביא את האדם למשחק שבו הוא יחפש את הסביבה ולא יפתח את עצמו כמו הרבה מהפוליטיקאים שהם תמיד בחברת אנשים אך הם עצמם לא מתפתחים בצורה מלאה ומושלמת. כל אלו שמוכנים לתת למען הסביבה ושוכחים את עצמם, תסריטי ההתפתחות האישית שלהם מושקעים פחות אנרגטית. כל תסריטי החיבורים שאנחנו יורדים איתם בכל צורה וסוג באים לתת לנו הזדמנות ללמוד ולהתפתח, כל אחד בהתאם למה שהוא השיג לאורך כל העידן, לכן אין טעם גם להשוות תסריט של אחד לתסריט של שני, המטרה היא להבין כי כל אחד מאיתנו מגיע עם יכולת אחרת שמאחוריה עומד ניסיון שונה וכל זה מתוך הבחירה המתמשכת שלנו בעולם החלום.

הצד האפל, והצד המואר בבריאה

תודעת העל מראה לנו, השחקנים בעולם החלום, כמה "אמיתות" המקובלות אצלנו שאין להן שום אחיזה בעולם האמיתי הנמצא במישורי החוויה מחוץ לעולם החלום. אנחנו מחלקים את החיים לטוב ורע או לשחור או לבן, או לצד מואר וצד אפל. לפי תודעת העל שום דבר מהדברים האלה אינו מדויק, אין מושג של חושך או צד אפל נמצא בבריאה. הם שואלים אם הבריאה נוצרה מתוך אור גדול ומתוך אהבה איך יתכן שיהיה צד אפל או חשוך בבריאה מהיכן הוא צמח אם הכול הוא אור. לטענתם המושג חושך הוא חוסר באור ולא חושך העומד בפני עצמו, כך גם הצד האפל שהוא צד שחסר בו האור וגם הוא אינו עומד בפני עצמו.

אבל הדבר החשוב ביותר שתודעת העל מסבירה הוא שהמצב שאנחנו מכנים את חוסר ההצלחות שלנו או את הכישלונות שלנו כהתערבותו של הצד האפל, או השטן, דבר זה אינו נכון כלל וכלל. תודעת העל היא כמו מחשב משוכלל ששואף להתפתחות. את היכולת להתפתח בצורה נכונה ומבוקרת נותן לתודעת העל מערך שלם שנקרא מערכת הבקרה הבריאתית. כמו בכל מפעל יצרני שמכבד את עצמו קיימת מערכת של בקרת איכות שדוגמת את המכשירים במטרה שלא לאפשר למכשירים פגומים לצאת לשוק, או כמו אנטי וירוס במחשב שלא נותן לתוכנות היכולות לפגוע להיכנס, כך מערכת הבקרה הבריאתית מתוכננת כך שלא כל דבר שמגיע אל תודעת העל יוכל להיכנס אליה. היא פועלת בכמה צורות, הצורה הראשונה היא מערכת המפרקת למרכיבים האנרגטיים הבסיסיים כל דבר שנעשה בכפל, כלומר כל התפתחות שכבר נעשתה בחלל הבריאה ומגיעה שוב לא נכנסת למערכת כי לתודעת העל אין צורך בחוויות כפולות זהות. הצורה השנייה היא בדיקת כל חוויה כדי לראות האם התוצאה היא נכונה בהתאם למה שנחתם מראש עליה.

ננסה לתאר לעצמנו את העובד במפעל שעבד והכין מכשיר, ובקרת האיכות מצאה אותו לא מתאים לתקן והחזירה אותו חזרה לידיו לצורך שינוי והתאמה או לתיקון, ברור כי מצב הרוח שלו לא יהיה בשמיים והוא יכול אפילו לקלל את בקרת האיכות ולהאשים אותה. אותו דבר קורה לנו כשאנחנו עושים בחיינו משהו שנראה לנו בסדר, ולפתע זה חוזר אלינו ומקלקל לנו את המשך החיים הרגיל. אנחנו מיד יכולים להאשים את המזל הרע, את הצד האפל ואת מי לא. מה שקרה הוא תהליך של חוסר התאמה מבחינה אנרגטית והבקרה הבריאתית שלא הייתה יכולה לתת לזה להיכנס למחשב הבריאתי נאלצה להחזיר את מה שעשינו אלינו. רוב הדברים שאנחנו בונים מתחילים במחשבה, ומחשבה היא שדה תדרים, וזה הדבר שמגיע לבקרה הבריאתית, כי מה שאנחנו יוצרים בחומר לא מעניין אותה כי הבקרה מתעסקת עם דברים בני קיימא ולא עם חפצי חומר שיש להם זמן קצוב והם נעלמים.

לעיתים גם מה שנראה מחשבה חיובית לא תמיד תואם את הבקרה הבריאתית והסיבה היא יכולת בקרתית המופנית למטרה אחת. בקרת האיכות לא יכולה להתפתח לפני המפעל המייצר, רק לאחר התפתחות במפעל, בקרת האיכות מיישרת קו עם ההתפתחות הזו. תודעת העל מתפתחת ורק אחרי שהיא מתפתחת הבקרה הבריאתית יכולה להתפתח בעקבותיה. אז אם הדבר היה רק כך תודעת העל המוגנת על ידי הבקרה הבריאתית לא הייתה מסוגלת להתחדש כי הבקרה הייתה מונעת את זה ממנה. לכן קיימות תוכניות המקור שבהן יש את כל מהלכי ההתפתחות שנקבעו לפרטיהם בטרם נעשתה החלוקה של השלם למרכיביו. חדר הבקרה של תודעת העל מקבל את החידושים שאנחנו יוצרים דרך הסרטים שלנו ודרך החוויות שלנו כבני אדם ובודקת אותם מול תוכניות המקור שהן תיאורטיות, ורק כשיש תאימות היא מקדמת את ההתפתחות הזו לעבר הבקרה הבריאתית ומאותו הרגע הבקרה מסוגלת כבר לדגום דברים חדשים המתאימים לתוכנית המקור. אפשר לנסות לתאר את הפעילות הזו כמפעל שיש לו תוכניות מגירה של ההתפתחות שלו, כל פעם שהעובדים יוצרים או מגלים דבר חדש, דבר זה נלקח ומושווה עם תוכניות המגירה, אם זה דבר שתורם לתוכניות הוא מיושם ובקרת האיכות מקבלת את ההתפתחות הזו אליה ודואגת שהיא תיושם נכון בתוצרת של המפעל. אך אם הדבר הזה לא תורם לתוכניות המגירה הוא לא נכנס למערכת. התהליך הזה מביא אותנו לעיתים למצב שפעילות שלנו שנראית לנו נכונה, יכולה לא להתאים למערך הכולל, וכאשר היא נכשלת הכי קל לנו להחליט שזה חוסר מזל, או שעשו לנו עין רעה ושאר סיבות מסוג זה.