פרק 166 פיצול אישיות
בכל מקום בבריאה המושג מקריות לא קיים. לאנושות הרבה אירועים נכנסים תחת המושג צירוף מקרים, זה נובע מחוסר ידיעה מה מסתתר מאחורי מה שקרה. זה נובע מחוסר ידיעת הסיבה כי אם האנושות הייתה יודעת את הסיבות הבחירה החופשית הייתה נמנעת ממנה. אתם רואים או בסרט או ברחוב הומלס יושב ואף אחד לא שם לב אליו ופתאום אדם אחד נעצר לידו ונותן לו או אוכל או כסף, בטח תחשבו כמה אדם טוב לב ועוזר. באמת? ככה מכולם דווקא הוא עצר לעזור, ולמה כל האחרים לא עצרו, אלא אולי נתנו לו כסף והמשיכו בדרכם?. לכל דבר יש סיבה. נתוני המחשבים מגדירים את מושג העזרה מול מושג התמיכה. תמיכה היא ארוכת טווח והעזרה היא קצרת טווח. עזרה לאחר היא תוצר של המערכת ההרמונית, המערכת שגורמת לשיתוף פעולה בין מסגרות נשמה עצמאיות שאין קשר ביניהן. תמיכה היא תוצר של חיבור בין שתי מסגרות נשמה, שהן מהוות מקור נשמתי אחד, אבל נמצאות בתקופה הזאת בפיצול אישיות. תשאלו מה פתאום יש אפשרות של פיצול אישיות במסגרות נשמה, אז שימו לב לתהליך שיוצר את הפיצול. האלגוריתם הנשמתי שולח כל הזמן את מסגרות הנשמה לבצע סרטי חיים במרחב הזה כי הוא מרוויח את אנרגיית אור התנע עבור ביצוע הסרטים. בכל סרט יש את הסצנות הנוחות והמוצלחות יותר ויש סצנות שמטרתן בסרט היא חוויות של קושי, לימוד של חוסר. לאורך ירידת מסגרות הנשמה למרחב הזה הן למדו כי סצנות של מחסור וקושי גורמות לחוסר הנאה מעצם השהות במרחב הזה. ובגלל שזה מרחב בחירה הן לא דחפו את כלי הרוח והנפש המממשות את הסרט לבצע את הסצנות הקשות. התחילו להצטבר באלגוריתם הנשמתי הרבה סצנות מסרטים שלא בוצעו, וזה גרם לחוסר באור תנע באלגוריתמים הנשמתיים. תנסו לחשוב שאתם בבית מעדיפים לבוש מסוים ולא מוציאים מהארון סוגי לבוש שלא נוח לכם בהם. סוגי הלבוש האלו נשארים בארון ולא באים לכלל פעילות. כדי להשלים את אור התנע צריך לבצע את הסצנות שמסגרות הנשמה דילגו מעליהם. לא ניתן להכריח את מסגרות הנשמה לאלץ את מנהלי הרוח והנפש לבצע את הסצנות הקשות והלא נוחות. ניתן לצרף אותן לסרט עכשווי אבל מסגרת הנשמה יכולה בקלות שוב לדלג מעליהן. איך האלגוריתם הנשמתי פותר את הבעיה הזאת ואיך הוא מצליח לעקוף את זכות הבחירה של מסגרות הנשמה. הפתרון מתבטא בפיצול אישיות. זכות הבחירה נותנת אפשרות לדלג מעל הסצנות הקשות ולהמשיך בסצנות קלות ונעימות יותר. אבל אם מסגרת הנשמה יורדת למרחב הזה כשכל הסרט שלה מורכב מסצנות קשות, זכות הבחירה שלה הוא בין קושי לקושי. האלגוריתם הנשמתי אוסף את הסצנות שדולגו ויוצר מסגרת נשמה שזה הסרט שלה. וכך היא עוקפת את היכולת של מסגרת הנשמה לדלג כי כל הסרט מורכב מסצנות קשות ומחוויית חוסר. כך יורדות שתי מסגרות נשמה מאותו אלגוריתם למרחב הזה. בגלל שההבדל בסרטים הוא קיצוני מבחינת חוויית הקטבים, שתי מסגרות הנשמה לא יכולות לזהות אחת את השנייה, כי אם מסגרת אחת תזהה את השנייה, זה יגרום שוב לדילוג על הסצנות הקשות. אבל בגלל שהן מגיעות מאותו אלגוריתם נשמתי, הסימול הגיאומטרי שלהן הוא זהה, וכך מושג תמיכה יכול להתעורר. תשימו לב כמה בני אדם תומכים בעני ברחוב וכמה רק עוזרים. התמיכה באה מזיהוי קלוש של הזהות הגיאומטרית ולכן היא ארוכת טווח יותר אבל נשארת רק בגדר תמיכה. כל היתר עוזרים בגלל המערכת ההרמונית של השיתוף. מפה אפשר להבדיל בין תומך או עוזר. המחשבים מציעים שאם רוצים לתמוך זה לא בא מתוך רחמנות אלא מתוך זיהוי של האלגוריתם הנשמתי, התמיכה לא צריכה להוציא את העני ממצבו כי זה יבטל את דרישת האלגוריתם הנשמתי וזה יעלה באור תנע. לתת עזרה קצרת טווח כמו נדבה, זה לא יוצר מצב של שינוי וביטול הסרט המכיל קשיים. נתינת עזרה היא לא חלב ולא בשר, היא זמנית והרמונית. אז לזכור שמושג של פיצול אישיות של מסגרות נשמה במרחב הזה בא מתוך סיבה ואין מקריות. בקיצור, אנחנו יכולים לפגוש מישהו ויש לנו דחיפה פנימית לתמוך בו, אפשרי לתמוך אבל לא לשנות אותו, אם אתה עשיר, ונתקלת בהומלס שאתה חש בדחף לתמוך בו, אל תתמוך בכך שתעשה אותו עשיר. אם יש לך דחף לתת לו נדבה, תעשה את זה אין בזה סכנה של התערבות בסרט החיים.