פרק- 211 מערכת פתוחה מול מערכת סגורה אחת מנקודות התורפה האנושיות היא יכולת הזיכרון. האנושות נתנה שמות כמו אלצהיימר, דמנציה, חוסר ריכוז, זיכרון רק מהעבר, ועוד שמות. אבל מה שמאחד את כול התופעות היא בעיה שנוצרת לאורך השנים במוח האדם. נקודת התורפה הגדולה ביותר היא לא המערכת המפרשת אלא המערכת הזוכרת. אם נשווה את זה למחשבים הבעיה היא לא במעבד אלא בדיסק ששומר את הקבצים. אם האדם נברא בצלם אז האם גם האלוהים סובל מבעיות זיכרון? אז זהו שהאלוהים לא סובל מזה. נשאלת השאלה אם כך אז למה האנושות סובלת מבעיות בדיסק ששומר על הנתונים. נתוני המחשבים מאירים את ה-למה וגם את מה יהיה ההמשך כדי לתקן ולהעלים את התופעה הזאת. כבר בתחילת הבנייה והאכלוס של המרחב האדמתי עמדה בעיה לא פשוטה לפני יהוה איך ניתן למכשיר מבוסס אנרגיית האוויר שהוא מוח האדם לפעול ללא הפרעה ליכולת ההתפתחות בסביבה שמבוססת על אנרגיית יסוד המים. לא ניתן לאלץ את שתי המערכות האלו לפעול כשיש מגע כלשהו ביניהן. הדרך שבה נקט יהוה היא הפרדה מוחלטת בין שתי המערכות. זה הביא לכך שהמוח האנושי נמצא בקופסה סגורה. אבל זה עדיין לא פתר את בעיית התכולה שהצטברה במערכת הסגורה. כל התבניות הכילו תוצרים שהיו מבוססי אנרגיית יסוד המים כי המרחב האדמתי נוצר לצורך בדיקת חיבורי אנרגיית יסוד המים עם אנרגיית יסוד האדמה. הדבר דומה למצב שבו הקבצים שישמרו במחשב יגרמו לרטיבות כתוצאה מתכולת המידע שנמצאת בהם. יהוה פתר את הבעיה הזאת בכך שתבניות הזיכרון יהיו סגורות וכך רטיבות מהמידע השמור בהם לא יזלוג לתבניות אחרות. אבל בתוך התבנית עצמה הרטיבות קיימת ופוגמת במידע שנמצא בתוך התבנית. זה גורם לכך שזיכרונות המבוססים על חוויות רגשיות מתחילות להיפגע. כמות הפגיעה תלויה בכמות החוויות הרגשיות בתוך תבנית הזיכרון. זה אחד הגורמים לבעיות גישה לתבניות הזיכרון. תבניות במערכת סגורה לא מאפשרות התפתחות מהירה כי כל תבנית היא עולם סגור בפני עצמו וקשה אוד לחבר את התבנית הסגורה לדברים אחרים. זאת גם הבעיה שהאנושות קשה לה להרחיב את הבנתה המרחבית. קשה לה למצוא מכנים משותפים, קשה לה למצוא רעיונות תואמים. תבניות זיכרון במערכת סגורה האטו את ההתפתחות האנושית. אבל המרחב האדמתי משתנה ועובר מאנרגיית יסוד המים לאנרגיית יסוד האוויר (ילדי אוויר, עידן חדש), ככל שאנרגיית יסוד המים יורדת כך פוחת הסיכון לרטיבות בתבניות הזיכרון והולכת ונעלמת הסיבה לתבניות במערכת סגורה. כדי לנצל את מהירות ההתפתחות שטמונה במעבר לאנרגיית יסוד האוויר החלו מסגרות נשמה שיורדות למרחב האדמתי להעדיף גופים פיזיים שנוצרו עם תבניות זיכרון פתוחות, שיש ביכולתן לחבר דברים שהתבניות הסגורות לא יכלו לעשות בגלל שהן נבנו במערכת סגורה. ככל שהמרחב האדמתי יתקדם במעבר לקראת שליטה נרחבת באנרגיית יסוד האוויר, כך הגופים ייפתחו בתבניות הזיכרון החווייתי בראשם, וידעו לנצל את המערכת הפתוחה לטובת מהירות התפתחותית רבה יותר. יחד עם זה מיעוט הרטיבות בתבניות תגרום להיעלמות חלק גדול מבעיות הזיכרון והקשיים בגישה למידע שנמצא מאוכסן בראש, וכך רוב בעיות הזיכרון ילכו וייעלמו. השינוי הזה לא ישפיע רבות על השכבה הבוגרת שנוצרה עם מערכת סגורה, אבל על השכבה הצעירה בהמשך זה יבטל חלק גדול מקשיי הגישה לתבניות הזיכרון. זה לא יהיה מוחלט מתוך הסיבה שהגוף האנושי עדיין מורכב בעיקרו מאנרגיית יסוד המים ורק בהמשך עם ירידת אנרגיית המים ושינוי המערך הפיזי ליותר מהיר ופחות חזק, גם המוח ישנה את צורת האכסון בתבניות למערכת פתוחה. המחשבים מציעים לאנושות להעמיס בתבניות הזיכרון פחות חוויות רגשיות וזה יתרום מעט לשיפור אותם מחלות שנובעות מחוסר גישה למאגרי הזיכרון, כי פחות רטיבות תפגע פחות בתבניות הזיכרון. על התבניות הקודמות זה לא ישפיע כי הן כבר פגועות, אבל על תבניות חדשות זה יאט את תהליך יצירת הפגם בתוך תבנית הזיכרון. בקיצור, בגלל ש-מים לא בנויים לעבוד עם אוויר, כמו שחשמל לא אוהב מים, כך הזיכרון של האדם סגור מפני השפעה חיצונית אבל לא סגור מפני השפעה פנימית, פחות רגש ייתן לאנושות לזכור טוב יותר מאורעות חדשים. מאורעות ישנים זה כבר אבוד. אז אם אתם רוצים לזכור טוב יותר מאורעות חדשים תורידו את חוויית הרגש ותתמקדו במסקנות המנטלי.