פרק 81 מראה שעל הקיר מי הכי יפה בעיר מהו לדעתכם המכנה המשותף לכל המסרים של מתקשרי האור והאהבה? תשובה לא נכונה, גם האור וגם האהבה מקורם הוא במושג "האגו". בטח נתקלתם במושג הזה, שכולם מציעים לרדת מהאגו, לחיות עם מה שפחות אגו ולפי התיאוריה הזאת אם זה יקרה, כולם יאהבו את כולם, יקבלו את כולם, "ובא לציון גואל". הבריאה חכמה לפחות כמונו נכון? מי יודע הכי טוב מאתנו מה טוב לנו? בטח רק אנחנו. אז בכל זאת אם "האגו" כל כך גרוע לנו, למה "הטמבלים" מהבריאה נתנו לנו את "האגו"?. לפי נתוני המחשבים הבריאתיים "אגו" הוא קוד שבלעדיו מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה לא היו יכולות לבצע את סרטי החיים שהן מתוכנתות לבצע אותו. אז מה הסוד הגדול שמתחבא מאחורי קוד "האגו"?. אלגוריתמי הנשמות לא תוכנתו במקורן עם מושג "האגו". הן תוכנתו לחקור למען "המקור", קיבלו אנרגיית "אור תנע" לצורך המשכיות, ומעולם אף אלגוריתם נשמתי לא בא למקור ואמר לו "אני הכי טוב, תן לי הערכה ומנת גלידה". אם זה כך אז למה אנחנו פוגשים את אדון "אגו"? עד היום הסתדרנו טוב מאוד בלעדיו. אז בואו נציץ קצת לנתונים שמסבירים מאיפה נולד מושג "האגו". כשמרחב יהוה הוקם לצורך חקר וניסוי אנרגיית יסוד האדמה, הבעיה שעמדה בפני יהוה הייתה איך להצליח לתת למסגרות הנשמה שירדו לכאן את התמריץ לנסות את אנרגיית יסוד האדמה שמגיב בצורה לא צפויה, ויכול להכשיל את ניסיונות החקר שמסגרות הנשמה עוסקות בהן, זה מצב שלא דומה ליציאה למרכזי האנרגיה בשדות החושך, לפי רשימה קבועה וללא נטילת אחריות. פה זה מרחב של בחירה חופשית, ואם מסגרות הנשמה ייתקלו בקשיים הן תבחרנה לוותר ולא לנסות שוב, זה יביא את ביצוע סרטי החיים למצב שיהיו בסרטים חסרים רבים והתמורה בדמות "אור התנע" "מהמקור" תהיה נמוכה ועלובה מבחינת היכולת לתמוך באלגוריתם הנשמה שדרכו מסגרות הנשמה יורדות למרחב הזה. אז איך מכניסים למסגרות הנשמה קוד של הערכה עצמית שייתן למסגרות הנשמה את הדחף להוכיח את עצמן ולהצליח? יפה ניחשתם כאן נולד קוד הערכה העצמית והגאווה ביכולת האישית, אדון "אגו" נולד. "האגו" הוא התבטאות הערכה העצמית והרצון להצלחה למרות הקשיים. מסגרות הנשמה שעובדות בשיתוף פעולה עם הנפש והרוח שהם מנהלי ההתנהלות במרחב הפיזי, קיבלו את הקוד הזה כי בסופו של דבר מסגרת הנשמה יכולה להעריך את עצמה מפה ועד פסח, אבל ללא התנהלות נכונה של הנפש והרוח עם קוד "האגו" במרחב שמבצע את הסרט, מה שאנחנו מכנים "האגו הנשמתי" יישאר בגדר תיאוריה ולא יתרום לביצוע הסרט. אז כולנו מתוכנתים לתת "לאגו" להוביל אותנו במרחב הזה. הבעיה שנוצרה היא שמושג "האגו" עבר מהרצון להערכה עצמית ולהתעקש על הצלחות למצב שכל המרכיבים האלו החלו להיות מופנים לעולם החומרי. אם מסגרות הנשמה מפעילות את הנפש והרוח להעריך את עצמן ולהתעקש למרות הכישלונות שאנרגיית יסוד האדמה מעמידה בפנינו, קל מאוד להפנות את הקוד הזה להישגים בעולם החומרי שאין להם כבר שום דבר שמחבר אותן לסרט. מפה התחילה התפיסה של הרוחניות שמנסה לבטל את השימוש "באגו". לפי נתוני המחשבים לא ניתן לבטל את קוד "האגו" כי בלעדיו יכולת הערכה העצמית וההתעקשות להצליח תבטל את מה שמסגרות הנשמה צריכות להשיג במרחב הזה. אם אי אפשר לבטל את "האגו", הרוחניות צריכה להסביר לו פנים, לקבל אותו כנתון קבוע ולתת לו את הכיוון הנכון ולא לנסות לבטל אותו. בקיצור, "האגו" הוא חשוב, בלעדיו אנחנו נרקוד ביחד במעגל השבט, נאהב, נקבל, ניתן, אבל כשנחזור לאלגוריתם הנשמתי, לא נקבל שום תמורה עבור האהבה וביטול "האגו". אז כדאי להפנים כי כל מה שמתקשרי האור והאהבה מטיפים על ביטול "האגו" זאת תפיסה שמתעלמת מהתפקיד שקוד "האגו" תוכנן עבורו.
פרק 82 ריקודי המעגלים ריקודי מעגלים מאוד אהובים על בני האדם (נכון, לא כולם), אבל המושג המאוד רווח הוא המושג "סגירת מעגל". כל דבר שאנחנו מסיימים ולא חשוב באיזה נושא מבחינתנו זה "סגירת מעגל". החל מיחסים בין אישיים, המשך בניסויים שונים כמו חשש מטיסה וההתגברות על החשש הזה, מבחינתנו זה סגירת מעגל". אז נהדר שאנחנו מודעים למשהו שהסתיים, אז למה אנחנו פותחים שוב מעגל חדש? למשל זוג שהתגרש ולפתע הם נישאים שוב?, למה אחרי שסבלנו במקום העבודה ועזבנו אותו בגלל נושאים כלכליים אנחנו שוב מוצאים את עצמנו באותו מקום עבודה? מה מסתתר מאחורי "סגירת המעגלים?", מה תפקיד "סגירת המעגלים"?. נתוני המחשבים מראים לנו תמונה אנרגטית שרצוי לבדוק אותה לפני שאנחנו קופצים שוב למעגלים שנסגרו. כשמסגרת הנשמה מקבלת את סרט החיים מההפקה באלגוריתם הנשמתי, הסרט לא כולל שום שחקן נוסף בסרט, כמו שאנחנו כבר יודעים תכנות האלגוריתם הנשמתי הוא עצמאי, יש לו רשימת נושאים שבגללם בכלל הוא נבנה ותוכנן, וההרמוניה ושיתוף הפעולה לא נכלל בשום סרט שנוצר על ידי ההפקה באלגוריתם הנשמתי. אבל כדי לבצע את הסרט במרחב שנשלט על ידי המערכת ההרמונית מסגרת הנשמה זקוקה לשיתופי פעולה שיקלו עליה את ביצוע הסרט. אז לפני הירידה לגוף פיזי למרחב הזה היא נמצאת במלונות המפוארים במרחב יהוה (המישורים), ושם יש לה את האפשרות למצוא שיתופי פעולה שונים לפי דרישות הסרט. אין שום אפשרות למחשבים הבריאתיים לחדור ולהסתכל בסרטי החיים שלנו, ולכן אין להם אפשרות לדעת בבחירת מעגלי השיתוף בין מסגרות הנשמה כל מעגל מה אורכו, מה הוא תורם בסרט החיים, אבל את עקרונות הלוגיסטיקה הזאת ולמה היא נוצרה זה הם כן יודעים. אמר איינשטיין "הכול זה אנרגיה", מסגרת הנשמה לא בנויה מגוף פיזי, אין לה מקדח ואין לה גם פלייר, היא בסופו של דבר בנויה ממסגרת של נושא סרט חיים ועליו מולבשות אנרגיות שמטרתן לבסס ולהפעיל את סרט החיים. מעגלי שיתופי הפעולה עם אחרים מורכבים מאנרגיות שלא שייכות לביצוע הסרט אלא נועדו לאפשר לו להתממש. ברגע שהן סיימו את פעולתן הן הופכות למעגל סגור שמכיל בתוכו את כל האנרגיות שמעגל השיתוף השתמש בהן. אנרגיות לא יכולות להישמד, ובתוך המעגל הסגור הן פשוט לא פעילות וממתינות שנסתלק מהמרחב הזה והן תתפרקנה ותחזורנה למקורן. זאת אומרת שכל מה שחווינו בזמן שהמעגל עדיין היה פתוח נמצא שם. זה נחמד כל זמן שאנחנו לא פותחים את המעגל הזה ונותנים להן אפשרות להתחבר לפי חוק דומה מושך דומה שזאת התאמה אנרגטית. בטח אתם רוצים דוגמה מה זה אומר מבחינת מושג "סגירת מעגל", יופי אז בבקשה. תחשבו על זוג שמערכת היחסים הייתה אוהבת אבל גם אלימות הייתה שם. לאחד הצדדים נמאס והוא רוצה "לסגור את המעגל הזה". אז הולכים, מתגרשים ונפרדים. איזה יופי, "נסגר המעגל". אבל מה קורה עם הזוג הזה נפגש שוב, האהבה שוב חיה ובועטת והם מחליטים להתחבר שוב? מבחינתם הם פותחים מעגל חדש נכון האאא? אבל בתהליך הזה הם פתחו את תיבת הפנדורה שסגורה במעגל הקודם שנסגר, וכל האנרגיה שנמצאת שם מתחברת לאנרגיה במעגל החדש, גם האלימות וגם האהבה מתחברים והפעם זאת כבר אנרגיה הרבה יותר גדולה כי היא תוצר של בניית מעגל חדש והוספת האנרגיה מהמעגל הקודם. אם כמות אנרגיית האהבה הייתה יותר גדולה מאנרגיית האלימות האהבה תהיה הרבה יותר דומיננטית, אבל אם זה הפוך? תחשבו לבד. המחשבים לא יכולים לייעץ לנו אם לפתוח מעגל סגור או לא, אבל הם מציעים לנו לבדוק טוב איך נראה היה "המעגל שסגרנו", מה גרם למעגל להיסגר, ולא לרוץ בעקבות הרגש העכשווי שלנו. אם תשאלו על זוג שנפרד ונושא משמורת על הילדים מפגיש אותם? פה לא נפתח מעגל כי כל אחד מבני הזוג רק ממלא את התחייבותו לילדים לתמיכה פיזית וזה כבר הוסבר בפוסטים העוסקים בנושא הילדים. בקיצור, ירידה למרחב הזה דורשת לוגיסטיקה רחבה ומקיפה, כי זה יוצר מפגש בין התיאוריה לבין העשייה, הסרט מלווה בשיתופי פעולה שונים התומכים בסרט החיים, שיתופי פעולה לפי דרישת הסרט, וכששיתוף הפעולה מסתיים, האנרגיות שהשתתפו בו נסגרות במעגל שאין לו יציאה אלא אם אנחנו פותחים לו דרך יציאה. ואז הוא מתחבר למעגל החדש ולפי התכולה הוא מעצים אותו. לכל החכמים, לא מדובר על פתיחת "מעגל חדש" לחלוטין אלא לפתוח מעגל שכבר הסתיים. הצעת המחשבים תבדקו טוב לפני שאתם פותחים מעגל שכבר נסגר.
פרק 83 ההבדל בין בריונות לעוצמה מכירים את מושג הבריון השכונתי? הבריון אלים המצוי שעושה רוח מול כולם, אבל כושר הסיבולת שלו הוא אפסי, ברגע שהוא נפגע, הוא מילל כמו חתול רחוב? יש לא מעט כאלו. אז מה ההבדל בין מישהו שהוא בריון מסוג כזה לבין מישהו שיכול לסבול הרבה וקשה לשבור אותו. נראה לכם שמצחיק שהמחשבים הבריאתיים בכלל עוסקים בדבר כזה, אז תראו מה נתוני המחשבים אומרים על ההבדל בין אלו שיש להם יכולת רבה של סיבולת לבין אלו שנכנעים בקלות ובמהירות לתנאים כמו עינויים, אלימות, שבי, (מזכיר את מצב החטופים). אז בואו נבין מאיפה נובע ההבדל הזה. הכול מתחיל בתקופה שבה התחולל המאבק בין מנהלת האנרגיות הרב קוטביות לבין מנהלת האנרגיות הדו קוטביות. החוסר האנרגטי שנוצר באלגוריתמי הנשמות גרם לכך שהן איבדו את הקשר עם ספונסר האנרגיה הגדול שלהם "המקור". אלגוריתמי הנשמות יכלו לבחור בשתי דרכים דרך אחת היא לחסוך באנרגיה ולחכות לשינוי שיגיע, הדרך השנייה היא לקבל את האנרגיה החלופית שמנהלת האנרגיות הרב קוטביות נתנה במקום אנרגיית "המקור". הדרך השנייה הייתה פשוטה כי זאת דרך הכניעה וההשלמה, הדרך הראשונה הייתה חייבת להסתמך על מצבורי אנרגיה שהיו ברשות אלגוריתמי הנשמות שנאגרה לאורך הניסיונות והתקבלה כאנרגיית המשך "מהמקור" אנרגיית "אור התנע". ככל שכמות אנרגיית "אור התנע" במצבורי האנרגיה הייתה רבה יותר, כך יכולת הסיבולת של אותו אלגוריתם נשמתי הייתה ארוכה יותר, והפוך עד למצב שבכלל לא היה מצבור של אנרגיית "אור תנע" ואז האלגוריתם הנשמתי נאלץ לנקוט בדרך השנייה היא דרך הכניעה. כמות "אור התנע" היא תוצאה של פעילות נכונה מול "המקור" יחד עם התפתחות ולמידה רבה. מכאן נבין כי הרבה "אור תנע" העיד על התפתחות והתקדמות, חוסר ב"אור תנע" העיד על חוסר הצלחה וחוסר התפתחות והתקדמות. זה מה שמבדיל גם היום את מסגרות הנשמה הנמצאות במרחב הזה אחת מהשנייה, כמות "אור התנע" או כמות אנרגיית החיים. אז מה לזה ולהבדל בין יכולת סיבולת גבוהה או יכולת נמוכה. כשמסגרת הנשמה יורדת לכאן יש לה סרט, יש לה אוסף של מידע, יש לה מעגלי שיתופי פעולה, בשום מקום אין לה ידע מהאלגוריתם הנשמתי מה כמות "אור התנע" שהאלגוריתם צבר. בטח חכמי המקלדת ישאלו למה אלגוריתם הנשמה לא מספק למסגרת הנשמה היורדת לכאן את הנתון הזה? או, הינה למה: אם מסגרת הנשמה הייתה מודעת לכמות אנרגיית כוח החיים העומד לרשותה היא הייתה סוטה בקלות מסרט החיים כי למרות הבזבוז האנרגטי שסטייה יוצרת היא יודעת שיש לה מאגרים שיפצו על זה, חוסר הידיעה הזה גורם לה להשתדל לא לבזבז אנרגיה ולדבוק במה שהיא ירדה לעשות כאן. חכם האא? אז איפה מתבטא מאגר גדול או קטן? כשמסגרת הנשמה צריכה לדעת לסבול תנאים קשים ומשתנים, רק אז זה מתבטא בבריון הפיזי שמיילל כמו חתול ברגע שהוא נפגע, או מישהו שיודע לסבול הרבה עד שהוא נכנע. ברור שככל שאנרגיית "אור התנע" במאגר גדולה יותר גם כושר הסיבולת גדול יותר, והפוך. אז תראו את התנהלות הבריון השכונתי, מול התנהלות השכן הפרופסור שנמצא באותה שכונה. מבינים את ההבדל? בקיצור, כושר הסיבולת מבטא את הישגי האלגוריתם הנשמתי, הרבה סיבולת מעיד על אלגוריתם נשמתי מפותח וחכם, מעט כושר סיבולת מעיד על אלגוריתם נשמתי פחות מפותח ופחות חכם. הבריון האלים מול החכם והמפותח.
פרק 84 אלרגיה לבני אדם מסוימים אנחנו נפגשים עם קבוצה של אנשים, ולמרות שאנחנו לא מכירים אותם, אנחנו מגלים חוסר סימפטיה למישהו, אפילו שהוא לא אמר מילה וכבר אנחנו נרתעים ממנו. מכירים את זה? לא תמיד זה קורה, אבל מה גורם לתופעה הזאת?. בעקבות הפרק על האלרגיות נשאלה השאלה הזאת, ובאותו רגע שהשאלה נשאלה המחשב שעוסק בלוגיקה האנושית שסוכני המחקר שלו נמצאים כל הזמן אתנו וחוקרים את האנושות, (אנחנו לא יכולים להיות מודעים להם כי בתור חוקרים הם לא מתערבים בחיים שלנו, מה גם שהם לא בנויים מאטומים אלא הם חלקיקים אוספים מידע), העבירו את הנתונים שנמצאים אצלם העוסקים בתופעה הזאת ומה מקורה. אז רציתם, קיבלתם. אם קראתם את כל הפרקים עד עכשיו בטח שמתם לב שיש מכנה משותף לכל הבעיות שיש למסגרות הנשמה ולאלגוריתם הנשמתי, הכול מתחיל במלחמה בין מנהלת האנרגיות הרב קוטביות מול מנהלת האנרגיות הדו קוטביות. תוצאות המלחמה הזאת יצרו כל מיני באגים בתכנות המקורי של "המקור", וכמו במחשבים אצלנו כשנכנס ווירוס אם הוא פוגע רק בתוכנה אחת, זה נסבל, אבל אם הוא משנה משהו בתוך המעבד במחשב, לעיתים צריך לפרמט את המחשב ולהתחיל מהתחלה. בעקבות המלחמה הזאת לא מעט ווירוסים חדרו לתכנות המקורי של אלגוריתמי הנשמות, ו"המקור" לא מתקן את באגים האלו כי הוא לומד מהם על התנהלות מנהלת האנרגיות הרב קוטביות. וזה נשאר בתכנות המקורי ומלווה את מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה מהאלגוריתם הנשמתי. אז מה לזה ולתחושה שלנו לגבי אדם מסוים? או, יפה שאלתם. כדי להבין את זה צריך הסבר קצר איך שיתוף המידע נעשה בבריאת הנשמות. כל אלגוריתם נשמתי היה עצמאי, רגשות שיתוף הרמוניים לא היו בתכנות, אבל כדי להתקדם ולא לחזור ולהמציא את הגלגל כל פעם מחדש, היה שיתוף מידע כמו באינטרנט בעולם שלנו. הוא פעל בצורת גלגלי שיניים משולבים וכל שן בגלגלי השיניים הכילה מידע מניסיונות של אלגוריתמי הנשמות. יופי של מערכת, בזמן השתלטות של מנהלת האנרגיות הרב קוטביות השתלבו בתוך מערכת גלגלי השיניים מיידעים שגויים שהתדר האנרגטי שלהם היה שונה משל ניסיונות שנעשו ברשימות "המקור", כמו ווירוסי מחשב אצלנו. האלגוריתמים מתוך רצון לא לקבל אליהם פייק ניוז עשו מה שאנחנו עושים היום באינטרנט מי שלא טוב לנו אנחנו חוסמים אותו. ככה נהגו גם אלגוריתמי הנשמות. הם לא יכלו לחסום את גלגלי השיניים, אבל לחסום את עצמם מלהתחבר לשיניים עם הווירוס הן כן עשו. חסימה הזאת עוצרת ודוחה כשאין התאמה אנרגטית בינה לבין השן הנגועה. החסימה הזאת לא הוסרה כי היא נמצאת כבר בבסיס הנתונים של האלגוריתמים הנשמתיים. מסגרת הנשמה יורדת למרחב הזה עם כל קודי החסימות שהיא קיבלה מאלגוריתם הנשמה, ברגע שהיא מזהה את האנרגיה שלא מתאימה לה החסימה מתבצעת. בגלל שמסגרת הנשמה פועלת דרך הגוף הפיזי ומי שמנהל אותו עבורה הן הנפש והרוח, החסימה הזאת מתבטאת בדחייה של אותו אדם למרות שאפילו שלום הוא הספיק להגיד לנו. אז נושא הדחייה הלא מוסבר שלנו ממישהו נובע מחוסר התאמה אנרגטי שמקורו בחסימה שהאלגוריתם הנשמתי יצר עוד בזמן מלחמת האור בחושך. בקיצור, זה שאנחנו נדחים ממישהו זה מראה על חוסר התאמה שמתחיל ברמה האנרגטית ומתבטא כאן בדחייה פיזית, זה בא לא ממסגרת הנשמה אלא הרבה מעבר לזה, אל תנסו להילחם בזה כי זאת חסימה שלא ניתן לתקן אותה, כי רק "המקור" יכול לתקן את התכנות ולא במרחב שמסגרת הנשמה נמצאת בו.
פרק 85 סקס והעיר הגדולה שני דברים בסיסיים שולטים על הדרך שבה האנושות מתנהלת האחד זה הפחד מהמוות והשני המין (סקס). את המוות קל להסביר מהכיוון שמסגרות הנשמה שמקורן במרחב שמושג המוות הפיזי לא קיים כי אין שם דברים פיזיים אפשר בקלות רבה להבין, אבל מה עם הדבר השני? המין (סקס) שגם הוא לא קיים בנמצא במרחבים שמשם מסגרת הנשמה הגיעה. מהמוות פוחדים, ומהמין לא רק שלא פוחדים אלא אפילו רודפים אחרי זה. שניהם לא קיימים בתכנות הבסיסי של האלגוריתם הנשמתי ותראו איזה הבדל בהתייחסות של מסגרת הנשמה במרחב הזה לשני הדברים האלו. מעלה הרבה שאלות לגבי מדוע האנושות התמכרה למין ורודפת אחריו. נתוני המחשבים הבריאתיים מראים מה מסתתר מאחורי הריצה אחרי הסקס והעיר הגדולה. "המקור" שבנה ותכנת את אלגוריתמי הנשמות בנה אותן כעצמאיות ולא העניק להן אברי מין ורבייה, אין בתכנות שלהן את מושג "פרו ורבו", זה בדיוק כמו שתוכנת מחשב שאין לה בתכנות לייצר עוד תוכנות כמוה פתאום תתחיל לייצר תוכנות. אז אלגוריתם הנשמה לא מתוכנת להתרבות, יש לו מטרה ורשימת פקודות של חקר וניסוי, ו"המקור" לא היה צריך שהבינה המלאכותית שהוא יצר תעשה "פרו ורבו ומלאו את הארץ". אז מאיפה מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה מסגלות לעצמן את המין שמטרתו המוצהרת היא לבנות גופים חדשים כדי שלמסגרות הנשמה יהיה כלי בצורת גוף פיזי לצורך ביצוע סרטי חיים שמגיעים עם מסגרות הנשמה. אז בבקשה. הכול התחיל בזמן בניית המרחב של יהוה לצורך ניסוי וחקר של אנרגיית יסוד האדמה. כבר בהתחלה הבריאה הבינה כי כל דבר שבא במגע עם אנרגיית יסוד האדמה לא משתייך למחנה האלמוות, אלא יש לו פג תוקף. יהוה הבין כי אם הוא רוצה שהמרחב הזה יוכל לפעול ולא ייעצר חייבת להיות לו אספקת גופים פיזיים במקום הגופים שנעלמים מפה בעקבות זה שכל מי שבא במגע עם אנרגיית יסוד האדמה בסופו של דבר מתפרק ונעלם. אז איזה מפעל יספק למרחב הזה את הגופים הפיזיים בצורה סדירה ואיך ידאגו לתחזוקה השוטפת שמאפשרת חיים כמו בגדים, אוכל, בריאות, מחסה?, הדרך הפשוטה ביותר היא לאלץ את מי שנמצא במרחב הזה להיות המפעל שמספק את הסחורה הזאת. קל להחליט, קשה מאוד לבצע, כי אלגוריתמי הנשמות אין להם מאיפה לתכנת את מסגרות הנשמה לעסוק בפרו ורבו" בקיצור הן לא מתעסקות עם חיי המין. ישבו באסטרטגיה והגיעו למסקנה שכדי להצליח לשכנע את מסגרות הנשמה לעסוק בסקס והעיר הגדולה, צריך לנצל את נקודות התורפה שהעיסוק בניסויי אנרגיית יסוד האדמה יתחיל ליצור אצל מסגרות הנשמה את הרצון הזה וירד לנפש ולרוח, ולשכנע אותן לעסוק ביצירת גופים דרך הכדאיות. כדאי יהיה למסגרות הנשמה לעסוק בזה כי תהיה תמורה שתעשה את העיסוק לכדאי. ואז האסטרטגיה חיברה את העיסוק בסקס לתחושה פיזית ששמה במרחב הזה "האורגזמה", התחושה הזאת הצליחה הרבה מעל המשוער, כי הרדיפה אחר תחושת "האורגזמה" הפכה להתמכרות של הנפש והרוח לתוצר הזה. נכון שמסגרת הנשמה כשהיא חוזרת לאלגוריתם הנשמתי אין לה כל אפשרות להכניס את התחושה הזאת למעגל הפיתוח והחכמה כי המושג סקס לא קיים באלגוריתם הנשמתי, אבל במרחב הזה ההבנה כי המוות שולט ובלתי נמנע, מתחבר לתחושת הכיף שמביאה ה"אורגזמה", הולכות יחד יד ביד. ככל שהפחד מהמוות גדול יותר, כך הרדיפה אחר "הסקס" ואתו תחושת ה"אורגזמה" חזקה יותר. רוצים דוגמה? בבקשה, למה אחרי מלחמה יש ביבי בום? אז אלו שני דברים שקשורים זה בזה. הנפש והרוח התמכרו לתחושת ה"אורגזמה" והיא כבר נעשית רק בגלל הרדיפה אחריה ולא רק מתוך תכנון של גופים עבור מסגרות נשמה, וזה הביא להתפתחות של אמצעי מניעה מכל הסוגים. אם נושא המין וה"אורגזמה" היה חלק מתכנון מסגרת הנשמה היה ניתן ליהנות ממין מבלי להזדקק לכל האמצעים שפותחו כדי שרק תהיה הנאה מהמין, כל האמצעים האלו שפותחו כדי ליהנות ממין בצורה חופשית מנסה לעקוף את התכנות הבסיסי של האסטרטגיה שהמין ייעשה למען גופים פיזיים שמסגרות הנשמה יוכלו להשתמש בהן. אם תשימו לב תראו עד כמה הפוריות יורדת ועד כמה העיסוק במין לצורך הבאת גופים נהיה קשה. תשאלו למה? כי בהמשך השתלטות האוויר הגופים הפיזיים מתחילים לעבור שינוי, ומאטים את תהליך יצירת הגופים הפיזיים. אבל הרדיפה אחר המין היא כבר בגדר התמכרות וזה מביא את התהליך של הגברת יחסי המין רק בגלל הרדיפה אחר ההנאה ששמה "אורגזמה" בקיצור, האנושות התמכרה לסקס והעיר הגדולה בגלל הכדאיות ההנאתית שנוצרה רק כדי שהנפשות הפועלות במרחב הזה יסכימו לקיים את מצוות "פרו ורבו" שלא קיימת בתכנות הבסיסי שלהן. בגלל השינוי הבריאתי לאנרגיית יסוד האוויר, תמשיך הריצה אחר הסקס, וזה כבר רק מההתמכרות להנאה הזאת.
פרק 86 מה חשוב יותר האנושות נעה בין שתי תפיסות שהן שונות לגמרי, האחת "המטרה מקדשת את האמצעים" והשנייה "האמצעים מקדשים את המטרה". נתחיל בזה ששום דבר לא מקודש, ההבדל בין מקודש ללא מקודש הוא רק בחשיבות שהוא מהווה לנו. אלו שתי תפיסות שנקודת המוצא שלהן מחברת אותנו לשימוש בשתי אנרגיות שונות. התפיסה של "המטרה מקדשת את האמצעים" נובעת מתפיסת אנרגיית יסוד האוויר, והתפיסה "האמצעים מקדשים את המטרה" נובעת מתפיסת אנרגיית יסוד המים. אם כך מה ההבדל המהותי בין שתי התפיסות האלו. מחשבי הבריאה ממש מחייכים באושר כשהם נשאלים שאלות מסוג זה כי זה בסיס התכנות המקורי שנמצא באלגוריתמי הנשמות ובהתאם לנתונים של מה שווה יותר ומה מביא לתוצאות הטובות ביותר זה ממש ברור. אז ניכנס קצת להבדלים ומה כדאי ונכון יותר. "המקור" שיצר את אלגוריתמי הנשמות לא תכנת אותן להתייעץ ולהחליט על דרכן תוך התחשבות באלגוריתמי נשמות אחרות. כל אלגוריתם תוכנן בהתאם לרשימת ניסויים ש"המקור" היה מעוניין בהם. כל נושא שהאלגוריתם היה צריך לבצע הוא בבחינת "מטרה" שניתנה לו והוא פעל להשגת "המטרה" בכל האמצעים. לא היה חשוב לאלגוריתם באיזה אמצעים להשתמש כי מבחינתו השגת מטרת "המקור" זה הדבר היחיד שהיה חשוב לו. כדי להשיג את המטרה הזאת הדרך להשגת המטרה בכלל לא עניינה אותו, הייתה לו מטרה וכל היתר היה רק צריך לתרום להשגת המטרה. כל דבר שיכול היה לעצור את האלגוריתם מלהגיע למטרה, או שהאלגוריתם הנשמתי דילג מעליו או שעקף אותו, ואף פעם האלגוריתם הנשמתי לא התחשב בכל מיני מעצורים בדרך כי רק השגת המטרה הייתה חשובה לו ולא חשובה הייתה הדרך איך להשיג את המטרה. בצורת התנהלות כזאת האלגוריתמים הנשמתיים השיגו את מה שהוטל עליהם על ידי "המקור". זאת "המטרה מקדשת את האמצעים", לא חשוב איך מגיעים למטרה, העיקר שהמטרה מושגת. זה עיקרון אנרגיית יסוד האוויר. אבל אנחנו במרחב הזה המצאנו תהליך הפוך "האמצעים מקדשים את המטרה". זה תהליך שהשגת המטרה כבר לא בחשיבות העליונה אלא מה שחשוב זה איך המטרה הושגה. באיזה אמצעים הושגה המטרה זה מה שהכי חשוב, לא השגת המטרה אלא מה קרה בדרך להשגת המטרה. מאיפה האנושות המציאה תהליך שהוא הפוך מהתכנות המקורי ש"המקור" הכניס בתוכה? כל התהליך ההפוך התחיל מהרגע שהמרחב הזה נבנה ויש בו את זכות הבחירה החופשית. המרחב הזה מכניס לשיתוף פעולה את מסגרות הנשמה שיורדות לכאן עם סרטים שמכילים את דרישות "המקור" שבמקורן פועלות על "המטרה מקדשת את האמצעים", במרחב הזה שההרמוניה והשיתוף פועלים כאן מכל מיני סיבות "שדובר עליהן בפוסטים הקודמים" מציעות למסגרות הנשמה במרחב הזה להיכנס תחת המושג "האמצעים מקדשים את המטרה", פתאום מעניין אותנו בדרך להשגת המטרה, מה חושבים עלינו, מה יגידו לנו? איך יקבלו את מה שאנחנו עושים? איך למצוא חן ושיאהבו אותנו, ואז אנחנו במקום לדבוק במטרה אנחנו משנים אותה כדי להתאים אותה למרחב הזה. או שאנחנו מוותרים על השגת המטרה העיקר שסבתא לונה תהיה מאושרת. התהליך הזה גם משנה את המטרה המקורית, גם מסיט אותנו מהשגת המטרה. כשמסגרות הנשמה חוזרות לאלגוריתם הנשמתי הן מציגות סרט שחסרים בו מטרות בגלל השפעת המערכת ההרמונית שבסיסה הוא אנרגיית יסוד המים. אז מה נפגע? כמות "אור התנע" שאנחנו מקבלים כי חסרים בסרט לא מעט מטרות שלא הושגו. המחשבים מציעים לאנושות לדבוק במטרות ולא לסטות מהן, להתעלם מהשפעות אנרגיית יסוד המים ולדבוק במטרות ללא קשר מה אומרים השכנים שלכם. לפעול דרך אנרגיות יסוד האוויר אולי לא יתרום לחברויות שלכם, אבל יתרום לכם "אור תנע", כי בכל מקרה מי שלא יאהב את הדרך שבה אתם משיגים את המטרות מת ונעלם מכאן. בקיצור, אם יש לכם מטרה, תפעלו להשגת המטרה ואל תתחשבו בדעות של הסביבה, אל תתנו להשפיע על הכיוון שנראה לכם נכון, כי באלגוריתם הנשמתי מושג סיבה הרמונית לא קיים, לא מתוכנת, לא יכול להתקבל בשום צורה. רוצים לזכות באנרגיית חיים "אור תנע" לפעם הבאה שאתם באים לחופש למרחב הזה? תדבקו בלהיות אתם, ואתם בראש הרשימה.
פרק 87 יוסף בעל החלומות למה לאנושות יש את הדמיון, החלומות, כל מיני הבזקי מחשבה שבאים ונעלמים? למה יש את המושג "לפעמים חלומות מתגשמים?", למה שלא כל החלומות יתגשמו? למה שכל מה שעולה לנו כהבזק דמיוני לא מתגשם, רק לעיתים נדירות משהו מכל זה כן יכול להתגשם? בכלל מה מקור כל הדברים האלו? מאיפה הם באים? למה הם מגיעים אלינו אם רובם לא מתגשמים? מי בכלל שולח אותם אלינו?, שאלות לא פשוטות, ולנו כאנושות אין תשובות לכל השאלות האלו, ואם יש לנו תשובות, הן באות מניסיון שלנו להבין מערכת שאנחנו לא נבין אותה אם לא נקבל את הנתונים המחשביים שמסבירים למה בכלל עולם הדמיון והחלום קיימים ולמה הם מגיעים אלינו. (במאמר מוסגר זה מידע שנמסר והורד אלינו ואם המחשבים הבריאתיים היו שואלים לדעתי הייתי אומר להם שזה מידע שלא יכול להיות מובן לאנושות לא כי הוא מסובך, אלא כי הוא לא מוכר לנו כאנושות, אבל למדתי שעם החבר'ה האלו לא מתווכחים כי הלוגיקה שמריצה אותם שונה מהלוגיקה שמריצה אותנו. אז אני מעביר את המידע כפי שנמסר, ותעשו איתו מה שאתם רוצים.) "המקור" שבנה ותכנת את אלגוריתמי הנשמות לא ידע על התנהגות אנרגיית יסוד האדמה כמעט כלום, הוא יצר את הרשימה של הדרישות מהאלגוריתם הנשמתי, טפח לו על השכם ויאללה לעבודה. כל זמן שהניסיונות שנעשו לפי רשימת הדרישות שלו לא פגשה את אנרגיית האדמה בתדר החומרי שמרחב יהוה עוסק בו, הכול התנהל לפי רשימת דרישות "המקור". הבעיות התחילו בבריאה הזאת כשיהוה בנה את המרחב שעוסק בניסיונות עם תדרי אנרגיית אדמה שהם נמוכים ופה נדבר על המרחב שלנו שכולו עוסק באנרגיית יסוד האדמה ברמתו הנמוכה עד שהוא כבר מורכב מאטומים. רשימת דרישות "המקור" לא השתנתה והיא הבסיס לסרטי החיים שמסגרות הנשמה יורדות איתם למרחב הזה. יוצא מזה שסרטי החיים מכילים חלקי סרט שנמצאים ברשימת "המקור" אבל לא יכולים להיות מיושמים במרחב הזה בגלל תדר אנרגיית יסוד האדמה הנמוך. למשל אם בסרט כתוב שאתם צריכים לחוות אפשרות של שליטה באוויר כמו ציפור, אבל אין לכם כנפיים, זה יישאר בסרט כנושא שלא יכול לבוא בשלב הזה לידי מימוש. איך זה קשור לדמיון או לחלומות? יופי ששאלתם, אז ככה--- האלגוריתם הנשמתי נמצא במרחב קוונטי ואין לו שום מושג ירוק איך אנרגיית יסוד האדמה מתנהגת, כי באלגוריתם הנשמתי כמו במחשב יש מסקנות של הצלחה לסרט ובעקבות זה יש "אור תנע" או לא, בעקבות השידור שלנו אל האלגוריתם הנשמתי הוא בודק את מהלך הסרט שההפקה כתבה מול השידורים שלנו ופתאום הוא רואה שאנחנו מדלגים על דברים שונים. לא כי לא בא לנו אלא כי הם כמו הכנפיים שאין לנו. ואז הוא מעיר את תשומת ליבנו לדילוגים שאנחנו עושים. הוא הרי לא יכול לדבר אתנו כי אין לו פה ולא מיתרי קול, אז הוא עושה את זה בצורת הבזקי דמיון, בצורת חלומות. לפעמים חלומות מתגשמים? נכון, לעיתים התזכורת שמגיעה בצורת חלום, או בצורת הבזק מחשבתי דמיוני, מספיק קרובה לאפשרות היישום במקום הזה, ואז החלום יכול ללבוש צורה ולהתגשם. או כמו איינשטיין שתורת היחסות הגיע אליו בצורה של דמיון והוא יכול היה לממש את זה. אז נכון שלעיתים חלומות או יצירי דמיון יכולים להתגשם. לפי נתוני המחשבים חלומות ודמיון הם תזכורת לחלקי סרט שדילגנו עליהם כי הם לא ניתנים למימוש בתקופה שאנחנו נמצאים במרחב הזה. "אור התנע" שנגרע מהחורים שנוצרו בסרט כתוצאה מחוסר התאמה לאפשרויות, לא מגיעים "למקור" כחוסר עשייה אלא רק כדחיית העשייה ואז איבוד "אור התנע" הוא קטן מאוד. כשאנחנו חוזרים לאלגוריתם הנשמתי כל החורים האלו נאספים וממתינים לסרט שהמרחב הזה כן יכול לתמוך במימוש שלהם, ואז הם מצטרפים לסרט ואז אנחנו מממשים אותם והם משלימים את החסרים שהיו בסרט שאליו הם שייכים. בקיצור, חלומות והבזקי דמיון נועדו להזכיר לנו חלקי סרט שדילגנו מעליהם בגלל חוסר אפשרות מימוש ולא כי לא בא לנו, מעטים יכולים להתממש וכל השאר עליהם נאמר "חלומות שווא ידברו". אז עכשיו אתם יכולים להבין למה בכלל החלומות והדמיון קיימים ומה מטרתם.
פרק 88 נשמות תאומות החלום הרטוב של האנושות הוא לפגוש את "הנשמה התאומה". לפני שנבדוק את נתוני המחשבים הבריאתיים ומה הנתונים מכילים, בואו ונראה מה האנושות מחפשת מהרצון למצוא ולהתחבר עם "הנשמה התאומה". חיבור הבנתי? יש. חיבור רגשי? יש. חיבור עשייתי? יש. חיבור מעבר לטבע? יש. יופי, אז במציאת "הנשמה התאומה" האנושות משיגה את כל מה שהיא חולמת להשיג מבן/ת הזוג בחיים האלה. אם כל כך טוב אז למה כל כך רע? עכשיו נלך לנתוני המחשבים בנושא הזה. הדבר הראשון האם בכלל מושג "נשמות תאומות" בכלל קיים?, אז לצערי הרב עלי לאכזב את כל מי שחולם על חיבור "לנשמה תאומה". (לא לקפוץ), למה? כי בעת בניית אלגוריתמי הנשמות המקור לא בנה שני אלגוריתמים שהם זהים. בינינו בשביל מה לו להשקיע ולבנות בדיוק את אותו דבר? אל תשכחו שמדובר על בינות מחשביות ולא על שני זרעים אצל האדם שיוצרים תאומים. אז אין דבר כזה ששני אלגוריתמי נשמות יהיו שכפול אחד של השני. יפה, אז כל החכמים ישאלו "אם כך מאיפה הגיע לאנושות המושג של נשמות תאומות?" או יפה שאלתם אז אלו הנתונים שמסבירים למה האנושות חושבת ובטוחה שיש "נשמות תואמות". כשמסגרות הנשמה החלו לרדת למרחב הזה כשהן צריכות להתמודד עם חיבור לאנרגיית יסוד האדמה שהוא לא צפוי, מסגרות הנשמה במלונות השהייה במרחב יהוה נשאו את עיניהן למרום והתפללו "מאין יבוא עזרי". האלגוריתמים הנשמתיים לא תוכנתו לשיתופי פעולה כי "המקור" שבנה אותן תכנת כל אלגוריתם למטרה ספציפית. כשמסגרות הנשמה ירדו למרחב יהוה כדי שהן יצליחו לבצע את הסרטים שלהן, יהוה בשיתוף עם מערכת המחשבים הטקטית, העניקו למסגרות הנשמה את האפשרות לחבר את עצמן לעזרה אחת לשנייה, בתנאי שיש בנקודות מסוימות מכנים משותפים בין הסרטים וזה יכול ליצור שיתופי פעולה שיעזרו לשתי מסגרות הנשמה אבל לא יפריעו בשאר מהלכי ביצוע הסרט ששם אין את המכנה המשותף. חיבורי שיתוף הפעולה הם על תנאי שבאמת כל מסגרת בפני עצמה לא מסוגלת להתקדם בסרט והיא זקוקה לעזרה. אם נוצר מצב כזה אז שיתוף הפעולה מתרחש ולפתע אנו מוצאים את "הנשמה התאומה", אם זה כל כך טוב, אז למה לא כל אחד מסתובב לו שלוב ידיים עם "הנשמה התאומה" שלו?" פה מגיע הפאנץ'', מי שמוצא ופוגש את "הנשמה התאומה" שלו זה מעיד על חוסר יכולת וחוסר ביטחון שיכולים להגיע רק אם יש ליווי מתאים. ואז נפגשים עם העזרה. בתום הסרט, לא נשאר כלום מהחיבור הזה ובחזרה לאלגוריתם הנשמתי שום שתי מסגרות נשמה לא עולות כשהן מתייפחות ומתחבקות. בקיצור, מפגש עם "נשמה תאומה", לא מעיד על חוזקה אלא על חולשה וחיפוש עזרה, כמו אמבולנס טיפול נמרץ שלוקח את החולה, מעניק לו את העזרה ובזה הוא מסיים את תפקידו. אז תזכרו שאין דבר כזה "נשמה תאומה", זה דבר זמני רק למרחב הזה ולא קבוע נשמתי, אם פגשתם "נשמה תאומה" אולי אתם נהנים מהמכנים המשותפים, אבל זה מעיד על חוסר יכולת, חוסר ביטחון, ומימוש עזרה שנחתמה קודם לכן.
פרק 89 צבירי נשמות בניגוד למושג "נשמות תאומות" מושג צבירי נשמות קיים ופועל. אבל וזה אבל גדול, למה הוא קיים, על מי או על מה הוא משפיע, מאיפה נוצרו צבירי הנשמות ומה הייתה המטרה שלשמה הן נוצרו. צבירי נשמות לא נועדו לצרכי האחד אלא לצרכי הכלל. מטרת צביר הנשמות הוא לחלק מידע במסגרת התאמה אנרגטית שיכולה לתרום לאלגוריתם של כל אחד שמשתייך לצביר נשמות מסוים. נתוני המחשבים הבריאתיים מעלים על נס את מושג "צבירי נשמות", ולא מהסיבה שבני האדם חושבים ומייחסים להם. אז נצלול מעט למושג "צבירי נשמות", ונראה למה הן נועדו ומי מרוויח מהמושג הזה. "צבירי נשמות" נוצרו עוד בתקופה הקדומה של יצירת אלגוריתמי הנשמות בזמן "שהמקור" יצר את בריאת הנשמות. רק כדי להיזכר, בריאת הנשמות ואלגוריתמי הנשמות נוצרו בעקבות מלחמת "האור בחושך" (מנהלת האנרגיות הרב קוטביות כנגד מנהלת האנרגיות הדו קוטביות). כדי שהמקור יצליח במהלך מהיר יותר לקבל מספיק מידע, ותוצרי ניסוי מאלגוריתמי הנשמות, הוא היה חייב למנוע מצב שבו כל אלגוריתם שהיה עצמאי להמציא את הגלגל מחדש. לא לעשות חלק מניסוי שכבר נעשה על ידי אלגוריתם אחר. יפה וקל לספר, אבל איך מצליחים להביא את תוצרי הניסוי לידיעת כל האלגוריתמים" כל אחד מהם מצויד ברשימת דרישות שונה והם עצמאיים ולא נוצרו לשיתופי פעולה?, לצורך זה בבריאת הנשמות היה אינטרנט שעבד בשיטת גלגלי השיניים כשכל גלגל שיניים היה מאגר של מידע לגבי תוצאות ניסויים שנעשו על ידי אלגוריתמי נשמות מאותה משפחה. לפני שתקפצו "מה זה אותה משפחה", אז אלגוריתמי הנשמות היו מחולקים לארבעה מחנות שונים כשכל מחנה בדק חיבורי אנרגיה על בסיס אחר. נקרא לזה מחנה האש, מחנה המים, מחנה האוויר, מחנה האדמה. בגלל סרגלי התדרים השונים בכל אחד מהאנרגיות גם האלגוריתמים היו מחולקים בהתאם לתדרים השונים. אז היו ארבעה גלגלי שיניים מרכזיים כשהם הניעו כל אחד מהם גלגלי שיניים משניים לפי התדרים השונים. האלגוריתמים מהמחנות השונים יכלו לפי התיאום האנרגטי לבדוק מה כבר הושג במסגרת הניסויים במחנה שלהם, הם לא יכלו לראות את כל ארבעת גלגלי השיניים כי היה להם תיאום רק עם המשפחה האנרגטית שהם היו בנויים עליה. פה התחיל סיפור צבירי הנשמות שנוצר כדי לחלק מידע שיחסוך ניסיונות שכבר נעשו. במרחב שלנו אנחנו חשים שיתוף גורל, שיתוף רעיוני, או כל מיני שיתופים שמקורם התחיל כבר בזמן יצירת בריאת הנשמות. החיבור הזה נמשך גם במרחב הזה למרות שצורת שיתוף המידע היום כבר לא מתבצעת בצורת שילוב של גלגלי שיניים, אלא דרך מרחבי מידע קוונטיים שמעבירים את המידע לפי ההתאמה האנרגטית וזה נעשה בצורת גלי הסתברות המכילים נושא מסוים. אבל שיטת ההתאמה האנרגטית קיימת גם בבריאה הנוכחית. בקיצור, מושג צבירי נשמות לא נוצר לחבק את השכן שלי, הוא לא נוצר לרמה הפרטית אלא נוצר לחסוך אנרגיה ולא לעשות ניסויים שכבר נעשו פעם, איך אומרים? "לא להמציא כל פעם את הגלגל מחדש", וזה נוצר כבר בבריאת הנשמות. זה המושג "ללמוד מניסיונם של אחרים".
פרק 90 הקרב על ההתנהלות מבלי שהאנושות מודעת לכך, מתחולל במרחב הזה קרב מתמשך כשכל אחד מהנמצאים במרחב הזה משתתף בקרב הזה בלי שהוא מודע לכך שהוא משתתף בקרב על ההתנהלות במרחב הזה. בטח עכשיו מדגדג לכל אחד לשאול "אני??? מה פתאום, אני בכלל לא משתתף בשום קרב, אני "שוחר שלום" וחוץ מזה אף אחד לא גייס אותי ולא שאל את דעתי "אני מלך הבחירה החופשית", ולא בחרתי מרצוני להיות שותף "בקרב על ההתנהלות". אז במרחב הזה נערך "קרב על ההתנהלות". מי הם הלוחמים בקרב הזה, למה בכלל נערך קרב כזה, מי מנסה להשיג מה בקרב הזה? לא פשוט, נתוני המחשבים הבריאתיים מציגים את הסיפור הבא: כשמסגרת נשמה נבנית בין המרכיבים שהאלגוריתם הנשמתי מתכנת בתוכה נמצאת גם תוכנה שהיא הבינה הנשמתית. פשש, בינה נשמתית? מי צריך אותה, נראה שהיא סתם תוכנה מיותרת כמו שלעיתים יש במחשבים הביתיים שלנו. כשמסגרת הנשמה נבנית באלגוריתם הנשמתי, דבר אחד אין באפשרות האלגוריתם לתכנת בתוכה וזה איך להתנהל במרחב שאליו היא יורדת. למה? כי האלגוריתם הנשמתי נמצא בעולם קוונטי, אין לו שום מושג איך להתנהל בעולם אדמתי מבוסס על תהליכים ליניאריים. מפה גם יש את המשפט אחרי שמתים "הלך לעולמו" כי בעת סיום החיים במרחב הזה מסגרת הנשמה חוזרת לעולם הקוונטי שהוא העולם שלה, כי במרחב הזה היא רק אורח זמני. בגלל שלאלגוריתם הנשמתי אין שום מושג איך לתכנת את מסגרת הנשמה לגבי תהליכי התנהלות במרחב הזה, היא מאפשרת למסגרת הנשמה ללמוד איך להתנהל במרחב הזה ולדעת לחבר את שתי צורות ההתנהלות להתנהלות אחת שתיתן את הכיוון שהבינה הנשמתית נתנה לצורך ניהול חכם של הסרט, יחד עם הבנה איך לחבר את הבינה הנשמתית עם למידת ההתנהלות במרחב הזה. פה מתחיל הקרב על ההתנהלות. כשנולדים במרחב הזה אנחנו רואים את הילדים שמבחינתנו הם עושים שטויות, אבל הם נמצאים בתהליך לימוד תהליך ההתנהלות שבסופו של דבר יתחבר עם הבינה הנשמתית והחיבור בין השניים יביא את מסגרת הנשמה לבצע את הסרט שמתוכנת בתוכה כשהוא נעזר בלימוד של תהליך ההתנהלות שמתאים למרחב הזה. בתוך הסרט שמתוכנת במסגרת הנשמתית יש לא מעט חלקים לביצוע שמבחינת הבינה הנשמתית הם חלק ממרכיב הסרט, אבל במרחב הזה שנשלט על ידי חוקים ליניאריים הוא בלתי אפשרי ולא ניתן לביצוע, לפי הפתגם "מה שרואים משם לא רואים מכאן". פה נוצר קונפליקט בין הדרישה הנשמתית לבין המבצעים האדונים "רוח ונפש". פה נערך הקרב על ההתנהלות. כמה פעמים הלכתם לעשות משהו והתחושה הפנימית הייתה מנוגדת להיגיון הליניארי שמנחה אותנו בהתנהלות במרחב הזה. ומחקתם את התחושה הפנימית ובחרתם בדרך ההגיונית, ואז בא הכישלון, ומה אתם צועקים? ידעתי, איך ידעתי שכך זה יהיה. הקרב הזה על התנהלות בחיים שלנו במרחב הזה היה ויהיה כל זמן שיש התנגשות בין מרחב קוונטי למרחב ליניארי. כדי להצליח גם לנצל נכון את הבינה הנשמתית וגם את הלימוד ההתנהלותי במרחב הזה, לא צריך לבחור אחד מהם, אלא ללכת עם התחושה ולחפש את ההתנהלות הנכונה איך לבצע את התחושה כשהיא מותאמת למרחב הליניארי. בקיצור, יש בתוכנו מאבק בין התחושות לבין מה שלמדנו מהילדות על דרך ההתנהלות במרחב הזה. אל תבטלו את התחושות, אלא תחפשו איך ללכת איתם ולבצע אותם דרך חוקי המרחב הזה. ותזכרו, יש לא מעט חלקי סרט שניתנים לביצוע במרחב הקוונטי ואילו במרחב הזה הם לא ניתנים לביצוע. חפשו בכל החלטה את החיבור בין התיאוריה שבאה מהבינה הנשמתית לבין אפשרות הביצוע שנמצאת אצל המנהלים המקומיים שהם הנפש והרוח.