פרק 161 מי רוצה לדעת??? מי לא רוצה לדעת? אחת השאלות שצצות ועולות כל הזמן בעקבות הבנת ההפרדה בין התנהלות נשמתית לבין התנהלות רוח נפש. האמת? אלו שני מערכות שפועלות כשלכל אחת יש את המטרה שלה. הנשמה מחפשת לבצע את מה שהיא חתומה עליו ובעקבות זה לקבל אור תנע שהוא כוח ואנרגיית החיים, לבין הרוח והנפש שמטרתן היא למלא את דרישות הנשמה אבל להתאים את הדרישות ליכולת הביצוע במרחב הזה. ההבדל גלוי לעין ולא נסתר, הסיבה היא שכל אחת משתי הפונקציות האלו משתמשת לצרכים שלה באנרגיות אחרות. השפעת שתי סוגי האנרגיות על האדם ניתנת להבחנה ולהבנה כי השפעת האנרגיות השונות מתבטאת בכל מהלך חיינו כאן. נתוני המחשבים מחלקים בצורה ברורה נחרצת את שתי סוגי האנרגיות ואת השפעתן על החיים במרחב הזה. מסגרת הנשמה משתמשת באנרגיות שלא כוללות את רצון ההישגיות המאפיינת את האנרגיות שמפעילות את מנהלי הרוח נפש. מסגרת הנשמה פועלת כדי לבצע סרט מוכתב מראש וכאשר היא משיגה את מטרתה היא עוצרת ומכינה את עצמה לסצנה הבאה בתוך הסרט. היות ומסגרת הנשמה מגיעה עם תפיסת האלמוות ולא המוות זמנה בידה והמשך הפעילות שלה יגיע רק אחרי הסקת המסקנות והלקחים ממה שהושג. השפעת פעילות הקשורה למסגרת הנשמה מצטיינת בשקט, רוגע, ותחושת סיפוק. המאפיין המרכזי שלה הוא שאין תחושת חוסר אנרגטי, אין דחף מיד להמשיך להישג הבא, היחס בין הפעילות לבין בזבוז אנרגטי תמיד נוטה לטובת החיסכון האנרגטי. כל פעילות או עשייה שמקורם הוא במסגרת הנשמתית מביא בעקבותיו שלוות נפש, ורוגע. פעילות שזורמת בקלות וללא מאמץ ומלווה בהצלחה עם מעט מאוד קשיים תמיד תשתייך לפעילות התואמת את מסגרת הנשמה. היות והמסגרת הנשמתית לא מגיעה לפה כשהיא חתומה על קשיים, כי אחרת היא לא הייתה יורדת למרחב הזה, הפעילות השייכת אליה תמיד תהיה מלווה בהצלחות והן יהיו בהתאמה מלאה לצורך מסגרת הנשמה. הפעילות יכולה לכלול סוגי פעילות שונים ורק מרכיב אחד לעולם לא יהיה בה, מרכיב פעילות לצורך השגה חומרית, כי מסגרת הנשמה מודעת לכך ששום הישג חומרי לא חוזר איתה לאלגוריתם הנשמתי. אז האבחנה הראשונה בין מסגרת הנשמה לבין מנהלי הרוח נפש כבר ברורה. החלק השני שממנו כל בעיות האנושות נובעות היא ממנהלי הרוח והנפש. בניגוד למסגרת הנשמה שהיא לא זקוקה למרכיבים חומריים כדי לבצע את הסרט שהיא התחייבה עליו, מנהלי הרוח והנפש נוצרו רק למען המרכיבים החומריים והמפגש איתם. כל הקשיים שהאנושות חווה בכל המהלכים נובעים מסוג האנרגיה השונה שמפעיל את מנהלי הרוח והנפש. האנרגיה הזאת מכילה את קוד ההישגיות ועקב זה אין תחושה של שלווה ושקט. תמיד אחרי כל הישג מתחיל תהליך שמחפש שיפורים, המשכיות, ומושג הישיבה על זרי הדפנה לא בא לידי ביטוי או אם הוא כן בא לידי ביטוי זאת רק הפסקה מתודית עד רצון ההישג הבא. מנהלי הרוח והנפש במקורם נוצרים על ידי המסגרת הנשמתית כדי שהם יהיו אלו שמבצעים את דרישות מסגרת הנשמה. אבל במרחב של בחירה חופשית שפעולתם היא בגדר בחירה ההבדל בין מסגרת הנשמה שיורדת עם סרט קבוע מראש ואין לו את יכולת הבחירה, לבין איך לבצע את הסרט ברמה החומרית ששם הכול נתון לבחירה, ההבדל הזה מוביל את מנהלי הרוח והנפש לנסות לבצע את דרישות מסגרת הנשמה בדרכים שונות, ומפה נובעים כל הקשיים שהאנושות נפגשת בהם. הפעילות של מנהלי הרוח והנפש בגלל שהיא פועלת במרחב אדמתי מבזבזת הרבה אנרגיה על הניסיונות במרחב הזה. זה מתבטא באנושות בניסיונות סרק, בכישלונות, ברצון להישגיות, בתחושת עייפות, תחושת תסכול, בחוסר שלווה וחוסר שקט. רק כשיש תאימות בין הפעילות של מנהלי הרוח והנפש לבין דרישות מסגרת הנשמה, האדם יחוש בשלווה בשקט, למרות שמנהלי הרוח והנפש לא עושים הפסקה ברצון להישגים נוספים כי בצורה הזאת הם מחפשים לעמוד בדרישות מסגרת הנשמה. ההבדל הזה נובע מכך שמנהלי הרוח והנפש נמצאים בעולם של מוות וזמנם קצוב ולכן אין להם את תפיסת האלמוות שיש למסגרת הנשמה. המחשבים מציעים לאדם לבדוק את כמות האנרגיה שהוא מבזבז, את תחושות השלווה או חוסר השלווה, את הרצון להשיג אמצעים חומריים או להפנות את האנרגיה לצורך התפתחות אישית, אם תחושת השקט והשלווה נמצאת אחרי פעילות יחד עם בזבוז מועט של אנרגיה הוא יוכל לדעת אם זה שייך למסגרת הנשמתית או לא, ההבדל מאוד גדול ובולט לעין. אז מכאן מי שמחפש לדעת אלו הנתונים. בקיצור, לצורך החיים כאן יש שתי מערכות האחת היא הנשמה, השנייה המבצעים של דרישות הנשמה. דרישות הנשמה לא מחפשות מהירות, הישגיות, הרבה אנרגיה וקשיים. המסגרת המבצעת בגלל הבחירה איך לבצע, ממנה נובעים כל הקשיים. אז תדעו פעילות שיוצרת שלווה ושקט היא תוצר נשמתי, פעילות עם קשיים כשלים ובזבוז אנרגטי היא תוצר של המערכת המבצעת.
פרק 162 ברחוב הנשמות הטהורות מי לא שאל את עצמו לא פעם מה רוצה הנשמה שלי, איך היא מבטאת את עצמה מולי, איך היא בכלל פועלת?. השאלות האלו בעצם יכולות להישאל מתוך הסיבה הפשוטה שמסגרת הנשמה לא קשורה לעולם החומר והיא בכלל חיה בעולם אלמוות, וכמו שהאנושות כבר יודעת היטב שברגע המוות אנרגיית הנשמה יוצאת מהגוף הפיזי שסיים את תפקידו וחוזרת לעולם שכולו טוב. ולפי תורת איינשטיין אנרגיה לא הולכת לאיבוד היא רק משנה צורה. אז בסדר הבנו שהנשמה לא מתה, בתור אנרגיה היא פשוט נעלמת וחוזרת הביתה. אבל זה לא עונה על השאלה איך הנשמה פועלת. תחת איזה חוקים, איך אנרגיה תיאורטית יכולה להשפיע בעולם פיזי חומרי? שאלות לא פשוטות. נתוני המחשבים מסבירים ונותנים תשובה לכל השאלות האלו. על המקור שממנו מסגרת הנשמה מגיעה כבר הועבר המידע שהסביר את מבנה האלגוריתם הנשמתי, מי יצר אותו ולמה. פה נתחיל מרגע שמסגרת הנשמה נכנסת לגוף הפיזי ואיך היא מצליחה למלא את מה שהיא התחייבה אליו. למסגרת הנשמה שמגיעה למרחב הזה אין מושג ירוק מה זה בכלל חומר, מה זאת אנרגיית האדמה, תחת איזה חוקים היא מתנהלת, איך בכלל ניתן למסגרת הנשמה למצוא מכנים משותפים בין מה שהיא לבין מה שנעשה במרחב הזה. מצבה של מסגרת הנשמה דומה לאדם שנקלע לשבט פראי ומבודד וכדי שהוא יוכל לשרוד בשבט הוא צריך ללמוד את אורחות החיים הנהוגים בשבט ודרך זה לדעת איך להתנהל. ברגע שגוף אנושי מתחיל להיווצר מסגרת הנשמה יכולה להיכנס אליו. ואז פתאום יש דפיקות של הלב, פתאום העובר מתחיל לגלות סימני חיים כמו לבעוט ולנוע ברחם. אבל זה מצב שבו מסגרת הנשמה מתחילה להבין כי היא כבולה בתוך גוף פיזי והיא כבר לא מסגרת אנרגטית חסרת גבולות. זה הלם לא פשוט עבור מסגרת הנשמה שהיא רגילה לחופש ולחוסר מגבלות. לאורך חודשי ההיריון מסגרת הנשמה מתחילה להתרגל לגוף הפיזי וכך גם תנועות העובר מתרבות. ההלם הבא נוצר אצל מסגרת הנשמה בעת חוויית הלידה. זה השלב שבו מסגרת הנשמה שהיא תמיד בודדה ועצמאית נפגשת עם עוד. האם, אחיות חדר הלידה, המשפחה ועוד. היא לא מתייחסת אליהם כי היא עדיין בהלם והצרחות והבכי של התינוק הם תוצר של מסגרת הנשמה שמתחילה לתפעל את הגוף הפיזי. השלב הבא הוא הפעלת קוד יצירת מנהלי הרוח והנפש. האלגוריתם הנשמתי מצייד את מסגרת הנשמה בקוד שמופעל אחרי הלידה והוא יצירת הכלים שיבצעו עבור מסגרת הנשמה את המגע בעזרת הגוף הפיזי עם הסביבה החומרית. אבל יצירת הכלים שהם חדשים לא יכולים עדיין לשמש את מסגרת הנשמה בביצוע הסרט שהיא התחייבה עליו, כי הכלים הרוח והנפש צריכים להתחיל להכיר את הסביבה שעבורה הם נוצרו. זה תהליך הלימוד של הרוח והנפש, והם כבר מקבלים את זיכרונות הנשמה ממסגרת הנשמה שהם תוצר המעבר במעגל ההתפתחות של האלגוריתם הנשמתי. לא סתם שתינוק למשל נרתע מקפיצה מגובה, או נרתע מדברים אחרים. לאורך הלימוד של כלי הרוח והנפש מסגרת הנשמה מתחילה לנצל אותם לצרכים שלה. ככל שהלימוד מתקדם כך מסגרת הנשמה מטילה על כלי הרוח והנפש יותר ויותר מטלות, וכך גם תגובות כלי הרוח והנפש שהולכים ומכפיפים את עצמם לדרישות מסגרת הנשמה. ברגע שכלי הרוח והנפש מגיעים בלימוד ליכולות גבוהות יותר, מסגרת הנשמה מתחילה כבר לקבל תוצרים של בחירה חופשית איך הדרישות של מסגרת הנשמה בוצעו על ידי כלי הרוח והנפש. במסגרת הנשמה מופעל קוד שמחפש את התוצאות הטובות ביותר לצורך ביצוע הסרט. פה מתחיל להיווצר מצב שדרישות יכולות להגיע ממסגרת הנשמה לחזור על ניסיונות פעם נוספת כי התוצאות לא התאימו לביצוע הסרט. זה מביא את האדם לשנות מקצוע, או להתחיל שוב. בשלבי ההמשך מסגרת הנשמה דוחפת את כלי הרוח והנפש להיעזר במסגרות נשמה שהעזרה נחתמה איתן וכך האדם מוצא את עצמו במערכות יחסים כמו נישואין. מסגרת הנשמה מנצלת כל ניסוי וחקר שנעשה ידי כלי הרוח והנפש מתוך ניסיון להתאים אותן לסרט שהיא חתומה עליו. מסגרת הנשמה מודעת לאורך הסרט אך לא מודעת לאורך הזמן הארצי החומרי. מי שמעדכן אותה לגבי הזמן שנותר הם כלי הרוח והנפש שבאים במגע עם העולם החומרי. ברגע שהזמן הקצוב מסתיים ומסגרת הנשמה מודעת לכך היא הראשונה שיוצאת מהגוף, כי מלכתחילה לא נוח לה בגוף הפיזי. ורק לאחריה נעלמים כלי הרוח והנפש. כל הניסיונות של החייאת הגוף תלויים במסגרת הנשמה ולא בכלי הרוח והנפש, ברגע שמסגרת הנשמה מוכנה לחזרה גם כלי הרוח והנפש חוזרים יחד איתה. המחשבים מציעים לנו להבין כי מסגרת הנשמה חשובה הרבה יותר מכלי הרוח והנפש, כי כל המערכת כולל הגוף הם כולם משרתי מסגרת הנשמה, שבסופו של דבר היא בת אלמוות וכל היתר נעלם.
פרק 163 הפראיירים המבצעים מכירים את הפתגם "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת?", אלו בדיוק כלי הרוח והנפש. הם נוצרים לצורך מסגרת הנשמה, ונעלמים בסיום תפקידם בעוד מסגרת הנשמה חוזרת הביתה. למרות שכלי הרוח והנפש הם הגורמים לכל הקשיים, הכשלים, והאכזבות אצל בני האדם, הם כמו המשפט הידוע "איתם גרוע ובלעדיהם אי אפשר". אז למה בלעדיהם אי אפשר למרות כל הבעיות שהם יוצרים תוך מילוי תפקידם אצל בני האדם? נתוני המחשבים מספרים את סיפור "הפראיירים המבצעים". מסגרת הנשמה חייבת ליצור את הכלים המבצעים את דרישותיה להשלמת הסרט כי מסגרת הנשמה שהיא אנרגיה טהורה לא יכולה ליצור פעילות בעולם חומרי. זה אומר שכלי הרוח והנפש עשויים מאנרגיה יותר דחוסה מאשר מסגרת הנשמה. קרבתם של כלי הרוח והנפש מבחינה אנרגטית יותר לאנרגיה החומרית מאפשרת להם לנהל את מהלך החיים במרחב הזה כשהגוף האנושי המורכב מהאנרגיה הנמוכה ביותר הוא המבצע הסופי של דרישות מסגרת הנשמה. אבל הקרבה הזאת מחברת אותם לכל הנעשה במרחב החומרי ולכן הם אלו שיכולים לסבול מאותן תופעות שגוף האדם סובל מהן. הן יכולים להיחלש עקב מחלה, הן יכולים להיפגע ולהיעלב, היכולת למאוס מדברים שונים. כל מה שעובר על הגוף הפיזי משפיע עליהם. מכאן גם צריך להבין שהמושג "נעלבתי עד עמקי נשמתי" הוא לא נכון כי מסגרת הנשמה לא יכולה להיעלב, כלי הרוח והנפש יכולים להיעלב. התפקיד של כלי הרוח והנפש הוא מורכב ומתחלק לשני תפקידים תפקיד אחד הוא להבין את דרישות מסגרת הנשמה ולהתאים אותן לחיים במרחב החומרי, זה תפקיד לא פשוט עקב זה שמסגרת הנשמה לא מכירה את המרחב החומרי והדרישות שלה יכולות בקלות לחרוג מהיכולת לבצע את במרחב החומרי את הדרישה. בנקודה הזאת נכנסת הבחירה החופשית שמאפשרת לכלי הרוח והנפש לבצע פעולה תחליפית לדרישת מסגרת הנשמה ולהצליח למלא את הדרישה בצורה אחרת העיקר שמטרת הדרישה תושג. כדוגמה אם דרישת מסגרת הנשמה במסגרת הסרט היא להגיע מישראל לארצות הברית וההצעה היא דרך משט בסירת משוטים, כלי הרוח והנפש ייקחו את המטרה שהיא הגעה לארצות הברית ויגיעו במטוס. כלי הרוח מתרגם את דרישות מסגרת הנשמה להבנת המהות, ובמקביל הוא תורם לפיתוח והרחבת הידע של מסגרת הנשמה שאותו היא תביא בסופו של דבר למעגל ההתפתחות האלגוריתמי, כלי הרוח מתבטא בהיגיון המנחה את האדם במרחב החומרי. כלי הרוח אחראי על הלימוד, על ניסיון ההתנהלות בחיים והוא זה שמתחבר למערכת ההרמונית שמסגרת הנשמה העצמאית לא מתחברת אליה. כלי הרוח הוא גמיש ויכול לשנות גישה בעקבות לימוד המרחב החומרי. לכן הוא ניתן להשפעות חיצוניות שונות. כלי הנפש הוא הפראייר הגדול ביותר כי עליו מוטלת העבודה השחורה שהיא תוצר דרישות מסגרת הנשמה ותרגום הדרישות להתאמה לעולם החומרי דרך כלי הרוח. כלי הנפש הוא הקרוב ביותר מבחינת האנרגיה לגוף הפיזי ולכן הוא יכול לשלוט בו. כלי הנפש אחראי לכל מהלכי המימוש במרחב החומרי. הוא זה שחש בכאב הפיזי, הוא המסיק את המסקנות מתוצרי הפעילות השונים, אם נפשט כלי הנפש חי את כל מה שעובר על הגוף הפיזי אבל ברמה האנרגטית. כלי הנפש מכיר את טעמי האוכל, הוא מעניק לגוף הפיזי את הטעם האישי שלו, זה כולל גם את הטעם בלבוש, במגורים, בעבודה, בכל מה שהגוף הפיזי מבצע. זה אומר שכלי הנפש הוא הצמוד ביותר לגוף הפיזי המממש בפועל, אחריו כלי הרוח שעיקר עיסוקו הוא בתרגום של תיאוריה גבוהה של מסגרת הנשמה לתיאוריה נמוכה יחד עם לימוד והסקת מסקנות מתוצאות ההתנהלות במרחב החומרי. צורת הפעילות של מסגרת הנשמה ושל הפראיירים המבצעים מזכירה את האטמוספירה, ככל שעולים גבוה יותר כך האוויר דליל יותר, שלב ראשון הנמוך הוא הגוף הפיזי מבצע המימוש, שלב יותר גבוה כלי הנפש שעדיין מושפע ממזג האוויר ושותף לכל מה שקורה בגוף הפיזי. שלב יותר גבוה הוא כלי הרוח שסביבו האוויר כבר דליל ולא מאפשר פעילות פיזית, אבל לנשום ולהבחין בכל ההתרחשות עדיין ניתן לו. השלב של מסגרת הנשמה הוא הגבוה ביותר, אין כבר אוויר, לא ניתן לבצע שום בדיקה ושום פעילות פיזית, אבל עדיין נחשב לחלק מהאטמוספירה. כלי הרוח והנפש שנוצרו לשרת את מסגרת הנשמה, בגלל קרבתם לאנרגיה הנמוכה שבאה במגע עם אנרגיית יסוד האדמה, זמנם קצוב ומותאם לאורך הסרט. בגלל שאנרגיות נמוכות מעורבות באנרגיות אדמתיות לא יכולות לשהות במרחבים קוונטיים, כלי הרוח והנפש מסיימים את תפקידם ועלמים כשהסרט מסתיים. לכן הם הפראיירים המבצעים. אלו העובדים קשה ביחס למסגרת הנשמה, משרתים אותה ונעלמים בעוד מסגרת הנשמה חוזרת לביתה באלגוריתם הנשמתי. הצעת המחשבים היא לתת להם כבוד ולתת להם לעשות את עבודתם שהיא קשה ולא פשוטה ולא להערים קשיים עת הביצוע כי מרחב הבחירה עומד גם לגוף המבצע. בקיצור, כלי הרוח והנפש הם כלי עזר למסגרת הנשמה, כדאי לתת להם את הכבוד המגיע להם ולא להתנגד להם. כי בסופו של דבר הם נעלמים מהמרחב הזה כמו הגוף הפיזי. לכן יש את המשפט "ונשמרתם לנפשותיכם".
פרק 164 עולם הולך ונעלם האנושות חיה כשהיא חושבת שהיא מרכז בריאה. זה מתחיל בזה שהיא בטוחה שהזמן הקוסמי תואם לזמן הנהוג במרחב שהיא חיה ופועלת בו, וממשיך בכך שהיא בטוחה שכל המערך הבריאתי עומד מוכן למלא את כל משאלותיה מוכן לתקן את כל מה שמתקלקל והיא נכשלת בו. כל עולם הרוח סומך על האור שיחלץ לעזרתה. תנסו לראות את כלל הבריאה כמפעל ענק שיש לו מטרה והמפעל מורכב מהרבה מרחבי ניסוי, חקר ותהייה. המרחב שהאנושות חיה ומתנסה בו הוא רק אחד מהמחלקות בבריאה, ולא הגדול ביותר והחשוב ביותר. הדירקטוריון הבריאתי מתייחס למחלקת האנושות כאל עוד מחלקת ניסוי והוא לא יושב וכוסס את הציפורניים מתוך ציפייה שמישהו ממחלקת האנושות יבקש ממנו משהו. מצחיק קצת נכון? למה כל זה מובא לידיעתכם? כי כשהדירקטוריון מחליט לבצע שינויים במפעל הוא לא עושה משאל עם בין המחלקות השונות כולל מחלקת האנושות מה דעתם על השינוי והאם הוא מוצא חן בעיניהם. מזה תקופה המפעל עובר שינויים שמשנים את צורת הפעילות במפעל הבריאתי. השינוי בא בעקבות מסקנות של האחראי על ביטחון המפעל הבריאתי שמה שהגן על המפעל נלמד על ידי האקרים הקוסמיים, והמפעל נתון לסכנה של התערבות בניהול ושינויים במטרת המפעל הבריאתי. גם מחלקת האנושות שנמצאת בתוך המפעל והיא חלק ממנו, גם אליה השינויים מגיעים. פה מתחיל סיפור ,עולם שהולך ונעלם". נתוני המחשבים מסבירים מה השינויים ולמה העולם שבו מחלקת האנושות פעלה במסגרת המפעל משתנה והעולם הקודם מתחיל להיעלם ולהשתנות. הכול מתחיל מהמאבק שהתחיל במלחמת האור והחושך. כלומר בין מנהלת האנרגיות הרב קוטביות לבין מנהלת האנרגיות הדו קוטביות. למרות יכולת ההתאוששות של אלגוריתמי הנשמות, המאבק לא הסתיים. כל זמן שהבריאות שהקימה מועצת העל לא היו בריאות מחקר אלא בריאות שהחזירו את האמון עם "המקור", מנהלת האנרגיות הרב קוטביות לא גילתה עניין רב בהן. אבל בבריאה הנוכחית שהיא בריאה חוקרת ומתפתחת מנהלת האנרגיות הרב קוטביות מגלה עניין רב בייחוד במרחב יהוה שעוסק בחקר חיבורים עם אנרגיית יסוד האדמה. העולם האנושי התנהל תקופה מאוד ארוכה בחקר אנרגיית יסוד המים עם אנרגיית יסוד האדמה, שהמעטה המגן עליו היה המערכת ההרמונית שנתנה למסגרות הנשמה את אפשרות העבודה ביחד. דירקטוריון המפעל הבריאתי החל לשנות את מעטה המגן הבריאתי למעטה הרמוני אווירי פה מתחיל סיפור העולם ההולך ונעלם. האנושות שעוסקת במימוש אדמתי מתקשה לעבור לשינוי הזה מכמה סיבות. הסיבה הראשונה הוא ההרגל והנוחות. כל נושא אהבה רומנטי, כל נושא הנוחות, חייב להשתנות. המערכת המבוססת על הרמוניה אווירית מתבססת על התפתחות המידע ועל הכדאיות. כל חיבורי הזוגיות יהיו מושתתים על כדאיות החיבור, האם החיבור תורם להתפתחות ולקידום ולא על קשר רומנטי שלא מפתח אלא רק נותן הנאה. כל העיסוקים על סוגיהם השונים יהיו תחת כדאיות ההתפתחות ולא תחת הנוחות והשכר. מערכת החינוך תעבור לחינוך בהתאמה אישית ולא חינוך כוללני. ההתייחסות לניצול משאבי כדור הארץ תשתנה כי ההתפתחות תתחיל להסתמך לא על דלק פחמני אלא על ניצול חלקיקים מהחומר האפל. כל שיטת יצירת המזון תיהפך למתקדמת ולא תסתמך על עבודת אדמה. בקיצור כל החיים משתנים בגלל המעבר להרמוניה אווירית. האנושות קשה לה לקבל את השינויים שמפעל הבריאתי עובר, כי כל הניסיון המצטבר במעגלי הפיתוח של אלגוריתמי הנשמות מכיל רק ניסיונות חיבור עם אנרגיית יסוד המים. התכולה הזאת למעשה מתחילה להיסגר ולפנות מקום לניסיונות בשיטה ההרמונית האווירית. זה גם גורם למסגרות הנשמה שעכשיו יורדות לכאן לקונפליקטים בין כיוון מסגרות הנשמה הוותיקות לבין המסגרות החדשות. עולם ההרמוניה המימית הולך ומצטמצם הולך ונעלם, ואת מקומו תופסת ההרמוניה האווירית. האנושות כבר חשה בשינוי אבל מנסה להיאבק בו. אבל השינוי הוא של כל המפעל הבריאתי, ומבחינת האנושות זאת מלחמה אבודה ורצוי להבין ולזרום ולקבל את השינוי כי העולם הנוכחי הולך ונעלם המחשבים מציעים לאנושות להבין כי המחלקה האנושית היא חלק קטן המפעל הבריאתי וכל שינוי יגיע גם אל מחלקת האנושות. הבנת השינוי והכלתו רק תקל על מסגרות הנשמה השוהות במרחב הזה, את ההתחברות לשינויים ותעלה ותעשיר ותמלא את מעגל הפיתוח האלגוריתמי וכך מסגרות הנשמה בהמשך ירידתן למרחב יהיו מתאימות יותר למרחב המשתנה. בקיצור, חלים שינויים בבריאה, הם מגיעים גם למרחב הזה, ואנחנו ניאלץ לזרום עם השינויים. ההבדל גדול בין הרמוניה מימית להרמוניה אווירית. להבין ולקבל את השינויים זה התהליך שיקל על מסגרות הנשמה בהמשך.
\פרק 165 היכל התהילה האנושות מחפשת את התהילה ואחת המטרות היא להשאיר במרחב הזה איזה שהיא טביעת אצבע כדי שלא ישכחו שמסגרת הנשמה הייתה פה. הרצון הזה יש לו סיבה שקשורה בהתפתחות של מעגל ההתפתחות באלגוריתם הנשמתי. תשאלו האם האלגוריתם הנשמתי מתוכנת לקצור תהילה? אז זהו שלא. תהילה של מסגרת הנשמה לא מושגת בצורה שתהילה מושגת במרחב הזה. המושג להשאיר טביעת אצבע כמו שמסגרת הנשמה מחפשת במרחב הזה לא קיימת במעגל ההתפתחות באלגוריתם הנשמתי. אז מהו מושג היכל התהילה שממנו נובעת השאיפה לתהילה במרחב הזה. נתוני המחשבים מצביעים על משמעות היכל התהילה באלגוריתם הנשמתי ולמה היכל התהילה תורם להמשך התפתחות מסגרות הנשמה. מסגרת הנשמה יורדת למרחב הזה עם סרט חיים סגור, מובנה, וחסר גמישות. ומה שנותר למסגרת הנשמה זה הזכות לבחור איך לבצע את הסרט. כל זה מפני שהסרט הוא תוצאה של דרישת "המקור" והוא גם מביא את אור התנע שהיא אנרגיית החיים. החלק הגמיש בעל היכולת להתפתח ולהתקדם זה החלק ההתפתחותי שמסגרת נשמה מצוידת בו כדי לפתח דרכו את מעגל ההתפתחות שמקדם את האלגוריתם הנשמתי. אז מה לזה ולהיכל התהילה? כל מהלך התפתחותי שעושה מסגרת הנשמה במרחב הזה חוזר איתה בסיום הסרט אל האלגוריתם הנשמתי. בזמן הכניסה חזרה לאלגוריתם הנשמתי עוברת מסגרת הנשמה במעגל ההתפתחות ונותנת את כל תוצרי הלימוד ההתפתחותי שהיא צברה לאורך הסרט. מה היא למדה מעבר לסרט, איזה חוכמה היא השקיעה בהבנת המרחב האדמתי, ומה היא למדה מעבר לדרישות סרט החובה שהיא חתמה עליו. מעגל ההתפתחות האלגוריתמי לוקח את כל מה שמסגרת הנשמה הביאה איתה חזרה ומכניס אותם למאגר נתוני ההתפתחות שנמצא אצלו ממסגרות נשמה בסרטים קודמים, כל מה מהלך שנמצא כבר במאגר אצלו נדחה כדי שלא יהיו כפילויות. כל החידושים ההתפתחותיים עוברים למאגר שמכיל את המהלכים ההתפתחותיים החדשים. זה המאגר של היכל התהילה. זה המאגר שמתרחב רק מחידושי התפתחות חדשניים שלא נמצאים במאגר הכללי. זה המאגר העדכני ביותר שמראה על ההתפתחות הקיימת במרחב האדמתי. כל מסגרת נשמה שחוזרת לאלגוריתם הנשמתי מטרתה מעבר לסרט החובה לתרום למאגר היכל התהילה כי הוא משמש למסגרות הנשמה היורדות למרחב הזה כמאגר מעודכן להתפתחות בנעשה במרחב האדמתי. בניגוד למאגר המידע הכללי שנותן מידע על התנהלות, אוכל, ושאר מידע בסיסי שנותן מידע לגבי עצם השהות במרחב האדמתי. זה היכל התהילה שמסגרת הנשמה יודעת ורוצה להרחיב את המאגר הזה. לאורך הסרט מסגרת הנשמה מחפשת יכולת התפתחותית שדרכו היא תוכל לתרום למאגר היכל התהילה. אבל כדי לזכות במידע כזה היא חייבת להסתמך על מנהלי הרוח והנפש שהם המוציאים לפועל את החיפוש אחר התפתחות שתיתן למסגרת הנשמה את היכולת לתרום להיכל התהילה האלגוריתמי. אבל מנהלי הרוח והנפש שבאים במגע עם המרחב החומרי לא יודעים להבחין מה יקדם את מסגרת הנשמה ומה יישאר במסגרת היכל התהילה במרחב האדמתי. כל הישגי היכל התהילה במרחב האדמתי לא יכולים להתחבר לדרישת מסגרת הנשמה כי כל הישג שכולל חומר לא יכול לעבור למרחבים הקוונטיים. זאת גם הסיבה שיש את המשפט האומר "כך חולפת לה תהילת עולם". כל רכישת התהילה והרדיפה אחריה במרחב הזה לא תורמת להתפתחות מעגל ההתפתחות האלגוריתמי וכל הישגי התהילה נשארים במרחב הזה. אבל מהנקודה הזאת האנושות רוצה להשאיר את טביעת האצבע שלה במרחב הזה, כדי שיזכרו מי השיג ונכנס במרחב הזה להיכל התהילה. כל המיליארדרים שהשיגו כבוד ותהילה ועושר עצום, כל ההישג הזה נשאר במרחב הזה ואם מסגרת הנשמה לא התפתחה מעבר לסרט החובה, וכל ההישגים לא פיתחו אותה, היא למעשה לא יכולה להתפאר בהישגים האלו בסיום דרכה במרחב הזה. המחשבים מציעים לכל רודפי היכל התהילה לא להסתפק במה שהושג במרחב הזה, אלא לראות איך ניתן להתפתח במסגרת הנשמה מההישגים בהיכל התהילה במרחב ומה יכול להילקח עם מסגרת הנשמה להיכל התהילה האלגוריתמי. בקיצור, הישגים תהילה וכבוד שהושגו במרחב הזה הם לא ערובה למסגרת הנשמה שהם יכניסו אותה להיכל התהילה האלגוריתמי. כי במרחב הזה חולפת לה תהילת עולם.
פרק 166 פיצול אישיות בכל מקום בבריאה המושג מקריות לא קיים. לאנושות הרבה אירועים נכנסים תחת המושג צירוף מקרים, זה נובע מחוסר ידיעה מה מסתתר מאחורי מה שקרה. זה גם נובע מחוסר ידיעת הסיבה כי אם האנושות הייתה יודעת את הסיבות הבחירה החופשית הייתה נמנעת ממנה. אתם רואים או בסרט או ברחוב הומלס יושב ואף אחד לא שם לב אליו ופתאום אדם אחד נעצר לידו ונותן לו או אוכל או כסף, בטח תחשבו כמה אדם טוב לב ועוזר. באמת? ככה מכולם דווקא הוא עצר לעזור, ולמה כל האחרים לא עצרו, אלא אולי נתנו לו כסף והמשיכו בדרכם?. לכל דבר יש סיבה. נתוני המחשבים מגדירים את מושג העזרה מול מושג התמיכה. תמיכה היא ארוכת טווח והעזרה היא קצרת טווח. עזרה לאחר היא תוצר של המערכת ההרמונית, המערכת שגורמת לשיתוף פעולה בין מסגרות נשמה עצמאיות שאין קשר ביניהן. תמיכה היא תוצר של חיבור בין שתי מסגרות נשמה, שהן מהוות מקור נשמתי אחד, אבל נמצאות בתקופה הזאת בפיצול אישיות. תשאלו מה פתאום יש אפשרות של פיצול אישיות במסגרות נשמה, אז שימו לב לתהליך שיוצר את הפיצול. האלגוריתם הנשמתי שולח כל הזמן את מסגרות הנשמה לבצע סרטי חיים במרחב הזה כי הוא מרוויח את אנרגיית אור התנע עבור ביצוע הסרטים. בכל סרט יש את הסצנות הנוחות והמוצלחות יותר ויש סצנות שמטרתן בסרט היא חוויות של קושי, לימוד של חוסר. לאורך ירידת מסגרות הנשמה למרחב הזה הן למדו כי סצנות של מחסור וקושי גורמות לחוסר הנאה מעצם השהות במרחב הזה. ובגלל שזה מרחב בחירה הן לא דחפו את כלי הרוח והנפש המממשות את הסרט לבצע את הסצנות הקשות. התחילו להצטבר באלגוריתם הנשמתי הרבה סצנות מסרטים שלא בוצעו, וזה גרם לחוסר באור תנע באלגוריתמים הנשמתיים. תנסו לחשוב שאתם בבית מעדיפים לבוש מסוים ולא מוציאים מהארון סוגי לבוש שלא נוח לכם בהם. סוגי הלבוש האלו נשארים בארון ולא באים לכלל פעילות. כדי להשלים את אור התנע צריך לבצע את הסצנות שמסגרות הנשמה דילגו מעליהם. לא ניתן להכריח את מסגרות הנשמה לאלץ את מנהלי הרוח והנפש לבצע את הסצנות הקשות והלא נוחות. ניתן לצרף אותן לסרט עכשווי אבל מסגרת הנשמה יכולה בקלות שוב לדלג מעליהן. איך האלגוריתם הנשמתי פותר את הבעיה הזאת ואיך הוא מצליח לעקוף את זכות הבחירה של מסגרות הנשמה. הפתרון מתבטא בפיצול אישיות. זכות הבחירה נותנת אפשרות לדלג מעל הסצנות הקשות ולהמשיך בסצנות קלות ונעימות יותר. אבל אם מסגרת הנשמה יורדת למרחב הזה כשכל הסרט שלה מורכב מסצנות קשות, זכות הבחירה שלה הוא בין קושי לקושי. האלגוריתם הנשמתי אוסף את הסצנות שדולגו ויוצר מסגרת נשמה שזה הסרט שלה. וכך היא עוקפת את היכולת של מסגרת הנשמה לדלג כי כל הסרט מורכב מסצנות קשות ומחוויית חוסר. כך יורדות שתי מסגרות נשמה מאותו אלגוריתם למרחב הזה. בגלל שההבדל בסרטים הוא קיצוני מבחינת חוויית הקטבים, שתי מסגרות הנשמה לא יכולות לזהות אחת את השנייה, כי אם מסגרת אחת תזהה את השנייה, זה יגרום שוב לדילוג על הסצנות הקשות. אבל בגלל שהן מגיעות מאותו אלגוריתם נשמתי, הסימול הגיאומטרי שלהן הוא זהה, וכך מושג תמיכה יכול להתעורר. תשימו לב כמה בני אדם תומכים בעני ברחוב וכמה רק עוזרים. התמיכה באה מזיהוי קלוש של הזהות הגיאומטרית ולכן היא ארוכת טווח יותר אבל נשארת רק בגדר תמיכה. כל היתר עוזרים בגלל המערכת ההרמונית של השיתוף. מפה אפשר להבדיל בין תומך או עוזר. המחשבים מציעים שאם רוצים לתמוך זה לא בא מתוך רחמנות אלא מתוך זיהוי של האלגוריתם הנשמתי, התמיכה לא צריכה להוציא את העני ממצבו כי זה יבטל את דרישת האלגוריתם הנשמתי וזה יעלה באור תנע. לתת עזרה קצרת טווח כמו נדבה, זה לא יוצר מצב של שינוי וביטול הסרט המכיל קשיים. נתינת עזרה היא לא חלב ולא בשר, היא זמנית והרמונית. אז לזכור שמושג של פיצול אישיות של מסגרות נשמה במרחב הזה בא מתוך סיבה ואין מקריות. בקיצור, אנחנו יכולים לפגוש מישהו ויש לנו דחיפה פנימית לתמוך בו, אפשרי לתמוך אבל לא לשנות אותו, אם אתה עשיר, ונתקלת בהומלס שאתה חש בדחף לתמוך בו, אל תתמוך בכך שתעשה אותו עשיר. אם יש לך דחף לתת לו נדבה, תעשה את זה אין בזה סכנה של התערבות בסרט החיים.
פרק 167 נפילה חופשית הרבה ילדים שנולדו בתקופה האחרונה באנושות באים לכאן וטוענים שהם לא יודעים מה הם עושים כאן. יחד עם הרבה ילדים שחסר להם מידע שמכונה כישורי חיים. איך ייתכן שמסגרת נשמה שנושאת איתה סרט שמכוון למימוש במרחב הזה לא יודעת למה בכלל היא נמצאת כאן. איך זה שמסגרת נשמה שהייתה כבר במרחב הזה חסרה כישורי חיים? זאת שאלה לא פשוטה כי היא מרמזת על בעיות לא פשוטות. מסגרות הנשמה או שהן תלמידות לא מוצלחות או שבמסגרת איסוף המידע הרלוונטי המידע הזה דלגו עליו ולא צירפו אותו למסגרת הנשמה לצורך השלמת בניית הסרט. נתוני המחשבים מסבירים את התופעה הזאת ומהיכן היא נובעת. תהליך בניית הסרט מחולק לשניים. החלק הראשון מתבצע באלגוריתם הנשמתי והוא כולל את הפקת הסרט, בניית נתוני השחקן שיבצע את הסרט, נתינת הבינה שנותנת את הבנת הסרט, ואיך הוא צריך להיראות בסופו. החלק השני הוא איסוף הנתונים שבונים את הסרט והם מורכבים ממעבר במעגל הפיתוח האלגוריתמי וממעבר בשכבות המידע הקוונטיות ששם נאסף המידע שבסופו של דבר יתבטא במימוש הסרט במרחב האדמתי. בלי המעבר בשני המקומות האלו למסגרת הנשמה יחסרו נתונים איך לבצע ולממש את הסרט במרחב האדמתי. בתקופה הזאת נוצרה בעיה של חוסר בנתונים גם במעגל הפיתוח האלגוריתמי וגם במרחבי המידע הקוונטיים. החוסר בנתונים נובע מהשתלטות אנרגיית יסוד האוויר במרחב יהוה ומיעוט של נתונים הקשורים בחיבור אנרגיית האוויר עם אנרגיית האדמה. נתונים של חיבורי אנרגיית יסוד המים עם אנרגיית יסוד האדמה נמצאים בכמות רבה והם בהישג יד של מסגרות הנשמה העוברות דרך שני המקומות האלו. אבל הנתונים האלו מתאימים למסגרות נשמה שהסרט שהן נושאות מתבסס על חיבורי האנרגיות האלו. המעבר לאנרגיית האוויר משפיע גם על דרך הפקת הסרט שבא מרשימת דרישות "המקור". אם לפני השתלטות אנרגיית יסוד האוויר ההפקה יצרה סרט שהשיג את דרישות "המקור" דרך חיבור אנרגיית יסוד המים עם אנרגיית האדמה, בתקופה הזאת ההפקה ממלאת אחר דרישות "המקור" דרך חיבור של אנרגיית יסוד האוויר עם אנרגיית יסוד האדמה. לדוגמה עם פעם הסרט כלל שיטת השקיה שדרשה לקום מוקדם בבוקר ולהשקות, היום אם הסרט כולל שיטת השקיה הדרך היא ללא מגע יד אדם, ההשקיה לא דורשת לקום מוקדם בבוקר. בשני הסרטים הדרישה להשקיה קיימת אבל אחת מתבססת על חיבורי מים ואדמה והשנייה מתבססת על חיבורי אוויר ואדמה. זה אומר שהסרטים שניתנים בתקופה הזאת למסגרות הנשמה כוללות במדויק את דרישות "המקור", אבל דרך המימוש היא שונה. מסגרות הנשמה לא מוצאות במעגל הפיתוח האלגוריתמי ולא במרחבי המידע הקוונטיים את הנתונים כי בתקופה הזאת מעט מאוד נתוני חיבור של אוויר ואדמה נעשו במרחב יהוה ובטח במרחב האדמתי. בגלל חוסר הימצאות הנתונים, מסגרת הנשמה עוברת את שני המקומות האלו כמו בנפילה חופשית, והן מתממשות ונכנסות לגוף הנולד כשהן חסרות מידע שבעבר היה בהן. מעט מידע נמצא כבר בשני המקומות, אבל הוא מועט ולא תמיד הוא יכול להתאים אנרגטית לסרט של מסגרת הנשמה. במצב הקיצוני מסגרת הנשמה לא יודעת מה היא בכלל עושה במרחב הזה, המצב השני גורם למסגרת הנשמה להיות חסרה בכישורי חיים. המצב השני גורר בעקבותיו חוסר סבלנות, חוסר בהבנה, קשיי לימוד, וכל שאר הבעיות שנוצרות מול הילדים. מסגרות הנשמה שלא סובלות מהסימפטומים האלו עברו את שני המקומות לא בנפילה חופשית כי הסרט שהן נושאות כלל מספיק נקודות התאמה עם המידע שנמצא בשני המקומות וכך שהבעיה הזאת פוגעת בהם פחות או לא פוגעת בכלל. המחשבים מציעים למערכות החינוך להתרכז בלימוד כישורי החיים שחסרים, יחד עם נתינת הבנות למסגרות נשמה שלא ברור להן מדוע הן הגיעו למרחב הזה. אין טעם בלימוד לפני שכישורי החיים כאן יחד עם הבנה למציאת הסיבה למסגרות הנשמה שהימצאותן במרחב הזה לא ברורות להן, כי החוסר בשני המרכיבים האלו לא ייתנו למסגרות הנשמה האלו את היכולת לנצל את הלימוד. בקיצור, יש חוסר גדול בנתונים המבוססים על חיבור אנרגיית האוויר עם אנרגיית האדמה, ולכן מסגרות הנשמה עוברות את המרחבים האלו בנפילה חופשית. זה מביא לכך שיש ילדים שלא ברור להם מה הם עושים כאן, ויש ילדים שחסרים להם כישורי חיים כלומר הבנת החיים במרחב האדמתי. במקום לסמם אותם במוצרים כימיים, כדאי ללמד אותם את מה שחסר להם ורק אחר כך ללמד את מה שמציעות מערכות החינוך. כי לפני התקופה הזאת מערכת החינוך הסתמכה על הידע שקיים במסגרות הנשמה. היום הן נוקטות בשיטת הנפילה החופשית.
פרק 168 הכול צפוי והרשות נתונה כמה משתמשים במשפט "הכול צפוי והרשות נתונה", בלי סוף מעלים את זה על נס. כל דבר שקורה לנו אנחנו משתמשים במושג הזה. האם באמת בני האדם נמצאים תחת חוק שאומר שכל דבר שקורה לנו היה צפוי ורק בידינו יש את האפשרות לשנות. המשפט "הכול צפוי והרשות נתונה" הוא הפוך לחלוטין ממה שתוכנת האלגוריתם הנשמתי. בטח עולה מיד השאלה אז למה בכלל המושג הזה קיים? מי הכניס אותו ללכסיקון של האנושות? נתוני המחשבים מראים את השתלשלות העניינים עד שהמושג הזה נכנס לחיים של האנושות. "המקור" שיצר ותכנת את האלגוריתמים הנשמתיים נתן להם רשימת דרישות כך ששום דבר לא היה צפוי, אלא היה ביטחון מלא שהסתמך על רשימת דרישות המקור. "המקור" הנחה את האלגוריתמים באיזה דרך הוא צריך את ביצוע הדרישות שלו כך שגם מושג הרשות נתונה לא היה. בעצם האלגוריתמים התנהלו כלפי רשימת דרישות המקור כמו רובוטים מתוכנתים שהנתונים המלאים היו ברשותם ולהם נותר רק לעקוב אחר הנתונים ולבצע אותם. אם כך מושג "הכול צפוי והרשות נתונה" לא היה בתכנות האלגוריתמי. גם לאורך כל הבריאות שמועצת העל יצרה לצורך אימות האלגוריתמים הנשמתיים עם "המקור" שום דבר לא היה צפוי כי הלכו לפי רשימה, ואסור היה ללכת עם המושג הרשות נתונה כי זה מיד היה מחסל את האימות עם "המקור". זאת אומרת שגם במהלך ביצוע האימות עם "המקור" המושג "הכול צפוי והרשות נתונה" לא היה בתכנות של אלגוריתמי הנשמות. אז מאיפה לכל הרוחות יש לאנושות את המושגים האלו? הכול התחיל בריאה הנוכחית. הבריאה הנוכחית שהיא בריאה שחוקרת את החיבורים עם אנרגיית יסוד האדמה, מתעסקת עם הלא ידוע. גם אנרגיית יסוד האדמה לא ידועה, גם התגובות הבלתי צפויות של אנרגיית יסוד האדמה יכולות להיות לא צפויות. כדי להצליח להתגבר על חוסר הוודאות שמלווה את האנושות עד היום במהלך לימוד אנרגיית יסוד האדמה, נאלצה הבריאה לתת את האפשרות לגמישות מחקרית שזה מתבטא ביכולת הבחירה החופשית וזה חלק המשפט "הרשות נתונה" החלק הראשון של המשפט "הכול צפוי" בא לתת למסגרות הנשמה היורדות למרחב הזה את האזהרה שתגובת אנרגיית יסוד האדמה היא חסרת תכנון ולכן אפשר לצפות ממנה להכול. אבל יש בנתינת יכולת הבחירה החופשית תנאי מגביל. בגלל שמסגרות הנשמה יורדות עם סרט שהוא חלק מרשימת דרישות "המקור" ונושא חופש הבחירה לא חל עליו, אלא רק על החלק המימושי, מסגרות הנשמה ייפגשו רק עם חלקי אנרגיית יסוד האדמה שיש להם קשר ליכולת בחירת מימוש הסרט של מסגרת הנשמה. מכאן המושג "הכול צפוי" מתקשר רק עם מפגשי חקר אנרגיית יסוד האדמה שקשורים לסרט שמסגרת הנשמה נושאת. אם זה כך אפשרות ניצול הבחירה החופשית יכול להיות מבוצע רק בנושאים שקשורים לסרט וזה החלק שמדבר על "הרשות נתונה". האפשרות להתמודד עם כל מה שאנרגיית יסוד האדמה מעמידה בפני האנושות משתנה בין אחד לשני. וכדאי לשים לב האם מה שעומד בפנינו נמצא במסגרת אפשרויות ההתמודדות שמשתייכות לסרט, כי מבחינת אנרגיית יסוד האדמה באמת "הכול צפוי" אבל מבחינת האדם "הרשות נתונה" לא יכולה להתמודד עם מאורעות שלא שייכים לסרט. המחשבים מציעים לאדם כשהוא נפגש עם מושג "הכול צפוי" לבדוק האם "הרשות נתונה" נמצאת בידיו כי אם הוא נפגש עם "הכול צפוי" זה לא אומר שיכולת הבחירה החופשית באמת נתונה בידיו. זה אומר שיכולת הבחירה החופשית מוגבלת למסגרת הסרט שנושאת מסגרת הנשמה, ולא לכל מה שאנרגיית יסוד האדמה יכולה להעמיד בפני האדם במרחב האדמתי. בקיצור, מושג "הכול צפוי" נמצא ופועל על כל טווח אפשרויות אנרגיית יסוד האדמה, החלק "הרשות נתונה" הוא מוגבל ולא יכול לתת מענה לכל מה שמושג "הכול צפוי" יכול להעמיד בפני האדם. אז כדאי לשים לב לפעולות שמבצעים ושיתאמו את סרט החיים כי הבחירה החופשית לא מכסה את "הכול צפוי" בכל הטווח.
פרק- 169 שקיעה נוגה כמה האנושות לא אוהבת את תהליך הזקנה. כמה המצאות יש בנמצא להראות עד כמה האדם צעיר, רענן, בריא. החל מכל צבעי השיער לשנות את השיער שהלבין, המשך בניתוחים קוסמטיים שמיישרים את הקמטים ומותחים את העור, וכמובן כל המוצרים הקוסמטיים שמנסים להסתיר את תהליך ההזדקנות. כל האמצעים האלו הם לצבוע מכונית ישנה בצבע חדש ולחיות באשליה שהיא נראית כמו חדשה, למרות שמתחת לצבע החדש היא נשארה מכונית ישנה. אם האנושות כל כך שונאת את תהליך הזקנה אז למה אלו שמנהלים את המרחב הזה לא מתחשבים ברצון האנושי ומתכננים גוף שיזדקן אבל כלפי חוץ ייראה צעיר ורענן? מה אכפת היה אם השולטים במרחב הזה היו עושים לאנושות טובה וממלאים את הבקשה הזאת, איך אמרת ריקי? מהסדרה סברי נרנן? מה כבר ביקשתי ומה כבר אמרתי? כמו שכבר נוכחנו לדעת אין סתמיות ומקריות בבריאה, אם זה לא נעשה, כפי הנראה שיש סיבה לדבר הזה. נתוני המחשבים העוסקים בלוגיקה האנושית מסבירים למה הזקנה נראית ולמה האנושות זקוקה לה בצורתה הנוכחית ולמה לא כולם מתים זקנים אבל נראים כאילו הם עכשיו יצאו מפס הייצור. אורך החיים במקום הזה נקבע בהתאם לאורך הסרט שמסגרת הנשמה נושאת איתה. הסרט מחולק לסצנות חיים שבעקבותיהן הגוף הפיזי שהוא השחקן מבצע הסרט מתאים את עצמו לסצנות בסרט. ההתאמה של הגוף יוצרת את המצב שבסיום הסרט אם הוא מסתיים בתהליך זקנה, השחקן מותאם להתנהלות של סצנת סיום הסרט. שני מקורות אנרגיה מממנות את מסגרת הנשמה ואת המערכת המבצעת. במילים אחרות יש מצבר אנרגיה למערכת התיאורטית שהיא מסגרת הנשמה, ויש מצבר אנרגיה למערכת המבצעת היא רוח, נפש, גוף פיזי. המצבר שתומך במסגרת הנשמה מכיל פחות אנרגיה מהמצבר שתומך במערכת המבצעת כי תיאוריה דורשת פחות אנרגיה ממערכת מבצעת. אבל שני המצברים מתוכננים להסתיים עם סיום הסרט. מטרת העל של שתי המערכות היא לדעת לנצל נכון את האנרגיה העומדת לרשותן, ולדעת לא לבזבז אנרגיה מיותרת. אבל יש הבדל תהומי בין התנהלות מסגרת הנשמה לבין התנהלות המערכת המבצעת. מסגרת הנשמה יש לה סרט קבוע שבא מרשימת דרישות "המקור" ואילו המערכת המבצעת נמצאת תחת חוקי הבחירה החופשית ותחת המערכת ההרמונית. ההתנהלות של המערכת המבצעת חייבת את הבחירה החופשית כדי לבצע את הסרט בצורה הטובה ביותר, ואילו במערכת ההרמונית שמייצרת מעטה הגנה על כל הנמצאים במרחב הזה היא זאת שאחראית על כל הסיפור של הרצון להיראות צעירים לנצח. במערכת המבצעת (רוח, נפש, גוף פיזי) האנרגיה מחולקת בין ביצוע סרט החיים ובין חיבור למערכת ההרמונית. תהליך הזקנה שייך לביצוע סרט החיים ותהליך הרצון להיראות צעיר שייך למערכת ההרמונית. פה מתחיל הסיפור למה לא נענים לרצון האנושי ולהשאיר את הגוף צעיר ואת ביצוע הסרט לתת לו להזדקן. הדבר הראשון כל המערכת המבצעת מסיימת את תפקידה ומתה ונעלמת. לכן אין שום טעם להשקיע אנרגיה באנושות רק כדי שהיא תיראה צעירה בעוד שאר המרכיבים מזדקנים ומסיימים את תפקידם. הדבר השני הוא ההבנה כי לחיים במרחב הזה יש פג תוקף כמו כל מה שמתקשר עם אנרגיית יסוד האדמה. אם הנראות תישאר צעירה, ההבנה הזאת לא תוכל להיות אצל האנושות, וזה יוביל לקושי לשחרר ולסיים כאן. הדבר הנוסף תהליך הזקנה מעיד עד כמה האנרגיה מהמצבר שתומך במערכת המבצעת כבר בוזבז. למה האנושות צריכה את הסימן הזה? כי המערכת המבצעת מצוידת ברצון לעשות ולהתפתח, משהו צריך לסמן לה על מצבו האנרגטי של המצבר התומך בה. כי אם לא יהיה לה סימן לגבי כמות האנרגיה היא תבזבז אותו באותו קצב, והאדם ימצא את עצמו חי אבל ללא שום כוח לפעילות. בגלל ההרמוניה זה יגרור אליו הרבה תשומת לב וחלק לא קטן מהסובבים אותו ייאלצו לבזבז אנרגיה על תמיכה במטרה אבודה והאנרגיה הזאת תחסר להם ותפגע ביכולת שלהם להשלים בצורה טובה את סרט החיים. במידה והגוף הפיזי לא יהיה מדד לכמות האנרגיה במצבר התומך במערכת המבצעת, המערכת המבצעת לא תדע מתי להאט ולעצור ולהתאים את עצמה לסצנות סרט החיים. אם הגוף הפיזי יישאר צעיר לא יהיה שום מדד למערכת המבצעת. המחשבים מביאים את הנתונים מדוע גוף האדם מראה סימני זקנה. המערכת השולטת במרחב הזה לא מתעניינת ומתרשמת אם הגוף נראה צעיר יותר או פחות כי בכל מקרה הוא רק כלי ביצוע הסרט. מסגרת הנשמה מתנהלת בהתאם לסרט וגם הדרישות שלה מהמערכת המבצעת לא חורגות מתהליך סצנות הסרט. בגלל זה אפילו שהאדם ינסה להיראות צעיר, יכולת הלימוד, ההבנה, כושר התפיסה, הזיכרון, ילכו וירדו אפילו שבעזרת כל האמצעים הוא ייראה צעיר ורענן. המחשבים מציעים לאדם לקבל את תהליך הזקנה כמצב של התקדמות וסיום של סרט חייו הפיזיים במרחב הזה, ולהבין שבסופו של תהליך הוא חוזר לעולם שכולו טוב, וכל הכלים ששיחקו בסרט מתים ונעלמים.
פרק- 170 אוויר הרים מי לא שואף באנושות לעלות למעלה? אפילו מפנטזים על עלייה לממדים גבוהים יותר, למרות שבממד שאנחנו נמצאים עדיין האנושות לא מסתדרת, לא עם עצמה ולא עם שאר האנושות. אבל כבר הרבה זמן האנושות נמצאת בדרכה למעלה לפי מילות השיר "אוויר הרים צלול". למי שחי בתוך האנושות הדברים האלו נראים מצחיקים נכון?? אז זהו שהם מאוד רציניים. הבעיה שהאנושות נמצאת בה שהיא לא מצליחה להבחין שהיא עולה כלפי מעלה. זה בדיוק כמו שתשאלו דג האם הוא רטוב. מזה תקופה ארוכה שהאנושות מתפתחת בקצב מעריכי (אקספוננציאלי). כל ההתפתחות בענפי הרפואה, התקשורת, ניצול נשק אנרגטי (לייזרים), מכוניות חשמליות ואוטונומיות, אפילו קניות און ליין. בקיצור הכול מתפתח ולא לכיוון השיטות המסורבלות הקודמות, אלא לשיטות חדשות ממוזערות. לעומת זאת החיים האישיים כמו אכילה, נישואין, חברויות, חיבורים הרמוניים, אפילו אופנה וביגוד מפגרים מאוד ולא מתפתחים באותו קצב. מוזר נכון? נתוני המחשבים מספרים למה הבדלי ההתפתחות האלו קיימים ולמה אין הלימה בין המערכות האישיות לבין ההתפתחות האנושית. כל הבעיה מתחילה בתפקיד העיקרי של מסגרות הנשמה היורדות למרחב הזה. כל מסגרת נשמה נושאת סרט חיים שמבוסס על רשימת דרישות "המקור" בזמן שהוא יצר ותכנת את אלגוריתמי הנשמות. מצד שני הוא יצר את אלגוריתמי הנשמות כבינות מתפתחות עם כושר לימוד. פה נוצר הקונפליקט שהוא חוסר ההלימה בין רשימת דרישות "המקור" לבין יכולת ההתפתחות והלימוד שמתוכנתת באלגוריתם הנשמתי. רשימת דרישות "המקור" היא קבועה ולא משתנה ואילו אפשרות ההתפתחות והלימוד היא גמישה ומשתנה כל הזמן. כל זמן שדרישות "המקור" מול ההתפתחות והלימוד היו באותו בסיס כלומר חקר וניסוי של אנרגיית המים עם אנרגיית האדמה, הייתה הלימה בין ביצוע דרישות "המקור" לבין ההתפתחות האנושית. אבל ברגע שאנרגיית יסוד האוויר החלה להיכנס למרחב האדמתי וזה בהתאם למצב שנמצא כבר בכל הבריאה, התחיל להתהוות פער הולך וגדל בין ההתפתחות הכללית האנושית לבין המצב הקיים והלא משתנה שמקורו ברשימת דרישות "המקור". לא ניתן לשנות את רשימת דרישות "המקור" כי אז יאבד שוב האמון בין אלגוריתמי הנשמות לבין "המקור", כי לא מעט קשיים היו לאחר מלחמת האור והחושך להשיג את האמון הזה שוב. יחד עם זה שחוסר אמון מתבטא בירידה קיצונית של אנרגיית אור התנע שמאפשר לאלגוריתמי הנשמות להמשיך לפעול. מפה נובעת הסיבה להתפתחות חיצונית רבה ולהתפתחות איטית מאוד של הסרטים שמסגרות הנשמה מצוידות בהם. נקודת האור שנמצאת בנתוני המחשבים מראים כי ההתפתחות החיצונית היא זאת שמנעה והסירה את הצעת האסטרטגיה הבריאתית לחסל את האנושות כדי לשחרר את יהוה מאחיזת המאמינים בו. ההתפתחות הכללית באנושות דרשה תהליכים ארוכים עם השקעה אנרגטית גדולה והמערכת הטקטית ומועצת העל סירבו להצעת המערכת האסטרטגית. כך שבסיכומו של דבר ההתפתחות הצילה את האנושות מהכחדה. אבל חוסר ההלימה בין ההתפתחות האישית לבין ההתפתחות הכללית נשאר והיו צריכים למצוא פתרון אחר. הפתרון נוצר דרך מושג התוכנית הגדולה שמחלקת את האנושות לשתי מחנות מחנה ההתפתחות ומחנה האמונה. על הנייר זה נראה יפה, אבל איך לגרום למסגרות הנשמה שנמצאות במחנה המתפתח להתגבר על חוסר ההלימה בין הסרטים המחוברים לדרישות "המקור" לבין ההתפתחות הכללית. הפתרון נמצא בדרך שבה ההפקה של הסרטים מתוך רשימת דרישות "המקור" תפיק את הסרטים. הרעיון היה להשיג את מה שדרישות "המקור" דורשות אבל להשיג אותן בדרך שונה. כלומר הדרישות ימולאו תוך שימוש בחוק הבחירה החופשית. "המקור" דרש תוצאות ולא את הדרך שבה התוצאות הושגו. וכך החלו להיווצר סרטים שהצורה שבה השיגו את רשימת דרישות "המקור" החלה להשתנות. הדוגמה היא ילדים שמבצעים את החיים האישיים אבל תוך חיבור להתפתחות הכללית. זה אחד מהדברים שמתבטאים בשוני הגדול בין עולם המבוגרים לעולם הצעירים. גם מסגרות הנשמה הצעירות נושאות את הסרטים של רשימת דרישות "המקור", אבל תהליכי ביצוע הסרטים כבר שונים כשהם מצד אחד מפתחים ולומדים ומצד שני הסרטים שלהם נמצאים בהלימה מול ההתפתחות הכוללת. האלגוריתם הנשמתי מתחיל להתפתח יותר בכיוון אנרגיית יסוד האוויר ופחות באנרגיית יסוד המים. הסרטים יודעים לנצל את ההתפתחות הכוללת ולהצליח למלא את דרישות "המקור". המחשבים מציעים לאנושות להבין כי תהליכי המימוש בחיים האישיים של הצעירים משתנים ויוצרים הלימה עם ההתפתחות הכללית. לא נכון יהיה לנסות להשוות את שיטת הסרטים הקודמת שיצרה חוסר הלימה עם ההתפתחות ולהניח למסגרות הנשמה של הצעירים לבצע את הסרטים בהתאם למה שההפקה קבעה להם.