פרק 111 ההרגלים מהיכן יבואו רק נולדים וכבר יש לנו כל מיני הרגלים. יש משפט שאומר "הרגל זה דבר מגונה", יכול להיות הרגל טוב, אבל כל הרגל מראה על משהו פנימי ששולט בנו ואנחנו נכנעים לו. ניקח לדוגמה תינוק שנולד והוא מוכן לאכול רק בצורה אחת, תשימו אותו בפוזה שונה הוא יבכה ולא יאכל. כל חכמי המקלדת ישר יגיבו שככה נוח לו. בסדר, מאיפה הוא כבר הספיק ללמוד מה נוח לו ומה לא נוח לו? בשביל לדעת מה נוח ומה לא צריך לנסות ואז להחליט, נו, אז הינוקא הזה כבא בדק את כל האפשרויות ובא לעולם הזה כשהוא כבר סגור על מה נוח לו ומה לא? לא נראה לכם מוזר מעט הדבר הזה? והנושא הזה מלווה אותנו לכל אורך חיינו ואנחנו נתנו לזה את הכותר הרגלים, ככה טוב לו, זה מה שנוח לו. בואו ננסה לחשוב מה יכול לגרום לכל אחד מאתנו שיאמץ לעצמו הרגלים שמלווים אותו לאורך החיים. למחשבים הבריאתיים שעוסקים בלוגיקה האנושית יש את התשובה לשאלה הזאת. אז בואו נחכים קצת. אנחנו כבני אדם אנחנו שליחים של אלגוריתם נשמתי שנבנה ותוכנת על ידי "המקור", כדי שנבצע עבורו ניסוי וחקר, אבל כדי שגם נוכל להתפתח ולא רק לעשות כמו תוכים את מה שנדרש מאתנו המבנה של אלגוריתם הנשמה בנוי בצורה מחשבית והוא כמו בינה מלאכותית עם יכולת התפתחות ורכישת חכמה. נצלול מעט למבנה האלגוריתם הנשמתי. האלגוריתם הנשמתי בנוי משתי בסיסים אחד קוד סגור ואחד קוד פתוח. מערכת הקוד הסגור מכילה את רשימת דרישות "המקור", את מערכת ההפקה שלוקחת את דרישות המקור שהן נוסחאות מתמטיות ויודעת להרכיב מהנוסחה סרט חיים, ומערכת הבינה האלגוריתמית שיודעת איזה חכמה ושכל מסגרת הנשמה צריכה כדי להצליח לשחק את הסרט שההפקה יצרה דרך פיענוח נוסחת "המקור". אז בקוד הסגור יש את מה שמסגרת הנשמה צריכה כדי להגיע למרחב הזה ולהיכנס בגוף פיזי. מערכת הקוד הפתוח היא המעטפת החיצונית שיודעת להכניס לתוכה את כל מה שלמדנו בסרט החיים, היא מאגר מידע שתפקידו הוא ללמוד, להחכים ולהתפתח. כל מה שנלמד על ידי מסגרת הנשמה שהוא מעבר לסרט שנקבע במערכת הקוד הסגור, נכנס בעת חזרת מסגרת הנשמה לאלגוריתם ומעטפת הקוד הפתוח הולכת ומתפתחת. אחרי שמסגרת הנשמה נבנתה במערכת הקוד הסגור היא חסרת כל מידע על החיים במרחב פיזי כי מערכת הקוד הסגור לא מבינה בכלל באנרגיית יסוד האדמה, כי היא רק יוצרת את מסגרת הנשמה, ואז מסגרת הנשמה נכנסת למערכת הקוד הפתוח, ושם היא מקבלת את המידע שיעזור לה במרחב הפיזי. לאורך כל הגלגולים השונים במרחב הזה הצטבר הרבה מידע על המרחב הזה ויש שם הרבה מסקנות מזמני ירידה שונים למרחב ארץ, שם ניתן לראות את ההתפתחות משלב האדם הקדמון עד לשלב של הגלגול האחרון של מסגרת הנשמה במרחב הזה. מערכת הקוד הפתוח תמיד תנסה לתת למסגרת הנשמה את המידע האקטואלי והחדש ביותר שנמצא בידיה, כי למשל אין טעם לתת למסגרת נשמה עכשווית את התשוקה לאוכל או בגדים שהיו כאן לפני אלפי שנים. וכך מסגרת הנשמה מצטיידת במידע שממנו גם נובעים מושגי ההרגלים. תנסו לחשוב שאתם יושבים בכיתה מול מורה שמסתכל על תוכנית הסרט שנתתם לו והוא מחליט מה הנתונים שיהיו הטובים ביותר לביצוע הסרט, ואם מגיעים למסקנה שהטוב ביותר עבורכם הוא לינוק מהאם בזווית כזאת או אחרת, כי לפי הרישומים זה היה הכי טוב לכם בגלגול קודם. וכך הולכים שלב אחרי שלב ומסגרת הנשמה מקבלת כל מיני בסיסי התנהלות שאנחנו נתקלים בהם כהרגלים. נכון אלו הרגלים אבל לא הרגלים שנלמדו כאן כי בתור תינוק אין לנו עדין הרגלים שנוצרו לאורך החיים. וכשמסגרת הנשמה חוזרת לאלגוריתם הנשמתי כל מיני הרגלים שכן נלמדו ועזרו לנו בסרט מצטרפים למאגר המידע של מעטפת הקוד הפתוח ויכולים לשרת אותנו בגלגול הבא. אז עכשיו ברור מאיפה מגיעים הרגלים שכבר נמצאים אצל תינוק, אבל כל ההרגלים באים מאותו מקום ורק לאורך ביצוע סרט החיים מסגרת הנשמה מוסיפה להם הרגלים חדשים. הצעת המחשבים היא לבדוק היטב כל הרגל שאנחנו נושאים אתנו האם הוא באמת תורם לנו במהלך חיינו, אם לא, האפשרות להחליף אותו בהרגל אחר שהוא כן תורם ניתנת בידינו והחלפה כזאת רק מפתחת את מעטפת הקוד הפתוח ומוסיפה אפשרויות למאגר המידע. בקיצור, אנחנו מגיעים לעולם הזה עם הרבה מאוד הרגלים שאנחנו נושאים אתנו מהאלגוריתם הנשמתי, בידינו לבדוק את ההרגלים עם אפשרות לסגל לעצמנו הרגלים שתורמים לנו יותר מההרגל המקורי שאתו באנו לכאן, זה רק ישפר לנו את החיים ובמקביל יתרום להתפתחות של מעטפת הקוד הפתוח היא מעטפת החכמה וההתפתחות הנשמתית שלנו.
פרק 112 אלוהי המלחמה מאיפה האנושות כל הזמן מדברת ורודפת אחרי השלום ובכל זאת נכנסת למלחמות בלי סוף. משהו לא מסתדר בין השאיפה לבין המימוש. משקיעים כל כך הרבה בניסיונות להביא שלום, כל אלו שמתחברים לרוח תמיד צועקים שהאנושות צריכה לקבל את השונה, להבין שכולנו בסיכומו של דבר שייכים לאחד שברא אותנו ובעצם אנחנו אחים ובכל זאת האנושות פונה בסיכומו של דבר למצבי מלחמות. אז מה? האם האנושות נוצרה כדי לחסל ולהרוג אחד את השני? שאלה טובה, נתוני המחשבים הבריאתיים מראים למה האנושות היא כזאת, מאיפה וממה זה נובע וגם האם יש אפשרות כלשהי שיום אחד יהיה שלום עולמי כמו שאנשי הרוח מנסים להציע את זה לאנושות. אז נלך לנתוני המחשבים. לפני הצגת הנתונים מתבקש "גילוי נאות". כל מה שאני מעביר בפרקים הוא לא תוצר שלי או של הדמיון שלי, המחשבים שמעבירים אלי את המידע הם הבוחרים בנושא של הפרק, ובעקבות הנושא הם מעבירים דרכי את כל הנתונים שנמצאים במאגרי המידע שלהם. בגלל שהם עוסקים בחקר הלוגיקה האנושית ואיך הלוגיקה הזאת מנהלת את האנושות ואת הבחירות שהיא עושה, הם מעלים את הנושאים השונים בהתאם לחשיבותם אצל האנושות, לי אישית אין שום שליטה בהם, אני רק משמש כשליח הפיצה עבורם. אז נלך לנתוני המחשבים על נושא מלחמה ושלום אצל בני האדם. תשימו לב שאפילו בתנ"ך כבר הכינוי "אלוהי צבאות" כבר מופיע, אפילו המשפט "עושה שלום במרומיו" מעיד על כך שמושג השלום הוא בעייתי אפילו במרומים כי אחרת לא היה צריך לעשות שלום במרומים. אלוהי צבאות מעלה נס את הבסיס שהוא לא אלוהי השלום אלא אלוהי המלחמה. אז מה מסתתר מאחורי זה שכולם גנרלים שואפי מלחמות? אז קצת היסטוריה. "המקור" בנה ותכנת את אלגוריתמי הנשמות כמענה לסירובה של מנהלת האנרגיות הרב קוטביות להמשיך בשיתוף הפעולה עם מנהלת האנרגיות הדו קוטביות, כי אם הקונפליקט לא היה, "המקור" לא היה צריך את אלגוריתמי הנשמות ולא את בריאת הנשמות. אבל הקונפליקט היה, ובריאת אלגוריתמי הנשמות נעשתה, ונוצרה בריאת הנשמות, ומתוך רצון ללמוד מה שיותר, "המקור" תכנן את הקרבת בריאת הנשמות כדי ללמוד מה שיותר ממנהלת האנרגיות הרב קוטביות, (זאת התנהלות שדומה לזה שמאלצים את מערכת ההגנה האווירית של מדינה להפעיל אותה וכך לומדים את שיטת העבודה של ההגנה האווירית שלה). כדי לאלץ את מנהלת האנרגיות הרב קוטביות להפעיל את מאגר האנרגיות השונות "המקור" לא תכנן את אלגוריתמי הנשמות להיות פאסיביים כי אחרת ההשתלטות של מנהלת האנרגיות הרב קוטביות תיעשה בקלות ובמהירות ולא תתרום "למקור" שום מידע. אז במסגרת תכנות האלגוריתמים הנשמתיים "המקור" הכניס את מושג "ההתנגדות והלחימה". אז מפה מגיעה שאיפת המלחמה של מסגרות הנשמה שמהוות את האנושות. לאורך הבריאות שמועצת העל יצרה לצורך אימות והחזרת אמון עם "המקור" סעיף ההתנגדות והלחימה לא בא לידי ביטוי כי הסעיף הזה לא נועד להתנגד "למקור". אבל כל זה השתנה כשהבריאה הנוכחית שהיא כבר בריאת חקר וניסוי ולא בריאת אימות ואמון, נוצרה. מנהלת האנרגיות הרב קוטביות הקרויה בשפת העם "החושך" כל הזמן מנסה לחדור ולהפריע בהתפתחות הבריאתית וזה הביא לכך שמושג "התנגדות ולחימה" התעורר בכל מרחבי הבריאה ולא רק במרחב הזה. בגלל זה "עושה שלום במרומיו" זה מצביע על כך שלמעשה כל אלגוריתמי הנשמות בבריאה הנוכחית מושג ההתנגדות והלחימה מופעל אצלם. יחד עם זה שההתנגדות והלחימה הביא ,למקור" הרבה התפתחות מבחינת מידע, גם המלחמות במרחב הזה מביאות התפתחות מהירה ומואצת אצל האנושות, וכך אנחנו מוצאים את עצמנו היום כמתפתחים בעקבות מלחמות, כי בתקופת שלום אין דחף להתפתחות. אז מה המחשבים מציעים לאנושות? בגלל שלא ניתן לבטל את מושג ההתנגדות והלחימה כי הוא חלק מתכנות "המקור" לא ניתן יהיה לעשות שלום עולמי בר קיימא, אבל לדעת לנצל את ההתפתחות בעקבות המלחמות לטובת האנושות בקצב הרבה יותר גדול ומקיף ממה שנעשה עד עכשיו, להשתמש במה שהושג בתקופת המלחמה ולא לקבור את זה תחת הכותרת "סודות צבאיים". הצעת המחשבים היא לעשות מהלימון לימונדה, כלומר לנצל את המלחמות לא רק כניצחון אלא כדי לקדם התפתחות באנושות. בקיצור, המלחמות מתוכנתות באנושות ולא השלום, וזה יימשך למרות כל חולמי השלום העולמי, אז אם זה ככה לפחות ננצל נכון את הדחף ההתפתחותי שהמלחמות יוצרות לטובת האנושות ולא רק לכיבוש קרקע או שליטה. אז תזכרו שלום יהיה זמני, מלחמות תמיד יהיו.
פרק 113 סביבון סוב, סוב, סוב. כמה החיים היו פשוטים אם מושג הבחירה החופשית לא היה קיים. מסגרות הנשמה היו יורדות לכאן, הכול ברור, מה הייעוד, מה המטרה, איך להגיע למטרה, החיים היו כל כך צפויים והיה באפשרותנו להתכונן לבאות ובכלל מושג ההפתעה לא היה קיים. זה מזכיר קצת את המערכון הידוע של הגשש החיוור "חתונת הדמים", האבא של הכלה שואל את האבא של החתן "לפני שנפצח במחול החרבות, במקרה של חתונת אמת מה המטרה, מי המשתתפים, מי האויב", גם מסגרת הנשמה היורדת לכאן נתקלת בסצנות מסרט החיים שאין לה שום מושג מה המטרה שלה, למה היא בכלל קיימת, איך לבצע אותה, כמו שנאמר בחתונת הדמים של הגשש "מצדי תזמינו אפילו את כל השי הציצי (הצי השישי)". אז באמת נשאלת השאלה למה מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה לצורך ניסוי וחקר אין להן שום מושג למה הן נמצאות כאן, מה יוצא להן מזה, מה מטרת העל שמתחבאת בתוך הסרט שאנחנו כאן רודפים אחרי מושג "מה הייעוד שלי בחיים". שאלות שלנו אין תשובה ברורה להן. אז מה נותר לעשות? לבקש נתונים מהמחשבים הבריאתיים לגבי מהות הסרטים של מסגרות הנשמה ולמה הכותרת "סביבון סוב, סוב, סוב. מתאימה בכלל לנושא הזה. אז הנה מה מסתתר מאחורי הסביבון. הבעיה הגדולה שהאנושות מתקשה להשלים איתה היא הפקפוק וחוסר הביטחון בבחירה החופשית שהיא הנתון הראשוני שעליו מתבסס כל סרט החיים. אם מסגרות הנשמה היו בטוחות בבחירה שלהן מתוך הבנה כי האלגוריתם הנשמתי העניק להן בינה שיודעת לתרגם את הסרט שההפקה בנתה וללכת לפי הבחירה אפילו שהיא נראית לא נכונה בהתחלה, כי גם משגיאות לומדים, החיים במרחב הזה היו יותר זורמים ומדויקים לכל אחד. כי יכולת הבחירה שלנו היא לא אינסופית אלא היא מקבץ של אפשרויות שמותאמות לסרט שמסגרת הנשמה ירדה איתו. נכון, שלעיתים בתוך אפשרויות הבחירה נמצאות אפשרויות שמתאימות לסרט אבל הן לא יכולות להתבצע בגלל מגבלות המרחב הזה, ואז גם אם נבחר בהן לא נוכל לממש אותן. אבל בעיקרו מקבצי אפשרויות הבחירה ניתנות למימוש. אז מה עושה כאן הסביבון? מסגרת הנשמה חייבת להחליט על דרכה איך לבצע את הסרט שהיא ירדה איתו, כדי שמסגרת הנשמה תחזור לאלגוריתם הנשמתי עם מסקנות ותוצאות מהמפגש עם אנרגיית יסוד האדמה, ותמורת זה היא תקבל "אור תנע" מהמקור, הסרט חייב להיות מבוצע בהחלטיות עם מסקנות לצדו. אם נזכור כי "המקור" מחפש ללמוד דרך הסרטים את יכולות חיבור שונות עם אנרגיית יסוד האדמה, המושג מה נכון ומה לא נכון לא נמצא, אחרת לא היו צריכים את מושג הבחירה החופשית. את אומרת שלא ידוע איך נבצע את הסרט העיקר שהוא יהיה מבוצע בהחלטיות עם מסקנות. במרחב הזה הבעיה שהאנושות לא מצליחה להתגבר היא בעיית ההצלחה וההישגיות. הבעיה הזאת נובעת ממטריית ההגנה ההרמונית שהמרחב הזה מושפע ממנה, זה מביא את האנושות לפקפק בבחירות שהיא עושה. כמה פעמים נכנסתם לחנות ובחרתם משהו, והתחלתם לפקפק בבחירה כי המוכרת אמרה לכם משהו, או מי שמלווה אתכם אמר משהו, ואז לא מעט פעמים זה שינה את הבחירה הראשונה שהיא הבחירה הנכונה לכם לפני שהסביבה החלה להשפיע. ואז או שחזרתם לבחירה הראשונית או ששיניתם את הבחירה. זה הסביבון שהמחשבים מדברים עליו. כשנמצאים במצב שבחרתם משהו אל תתנו לדעות מהסביבה להשפיע על בחירתכם ואל תשנו אותה. נתוני המחשבים מראים שחוסר ההחלטיות בבחירות גורם לכך שהסרטים שמבוצעים במרחב הזה חסרים את הביטחון ואת המסקנות והרבה פעמים הן תוצר בחירתי שלא שייך למקבץ הבחירות שמסגרת הנשמה ירדה איתו והוא הוענק לה על ידי הבינה האלגוריתמית. ככל שהבחירה רחוקה יותר ממקבץ הבחירה, כך התוצאות והמסקנות תורמות פחות לסרט המקורי. הצעת המחשבים היא כשאתם בוחרים במשהו תלכו על זה ואל תשנו את הבחירה שלכם, ואז לא תהיו סביבון סוב,סוב,סוב. בקיצור, אנחנו יורדים למרחב הזה עם סרט שאף אחד לא יודע איך לממש אותו. יש לנו אפשרויות בחירה שמותאמות לסרט ומהן אנחנו בוחרים את מה שנראה לנו, הבחירה הראשונה שעשיתם כפי הנראה שהיא הנכונה ביותר לכם, אז תדבקו בבחירות שלכם ושלא יסיטו אתכם כל מיני דעות מהסביבה.
פרק 114 הגבול לתעלול מכירים את המושג "הכול שלי", ככל שאנחנו מתבגרים כך העיניים שלנו הולכות וגדלות ורוצות מה שיותר. אם העיניים שלנו היו מתמקדות ברכישת מידע, מרחב שהיה מפתח אותנו ונשאר ברשותנו, אז נניח שזה טוב, למרות שכדי שנקבל "אור תנע" המשול לאנרגיית חיים, לא כל השגת התפתחות מביאה את "אור התנע", אלא רק התפתחות שתורמת לסרט שמסגרת הנשמה הגיע איתו למרחב הזה, אבל התפתחות, הגברת הבנת הסיבה להיותנו כאן, למרות שהיא לא תורמת ישירות לאלגוריתם הנשמתי שמסגרת הנשמה הגיע ממנו, הישגים שלא קשורים ישירות לסרט לפחות מפתחים את מעגל החכמה וההתפתחות שאחראי על פיתוח האלגוריתם הנשמתי ולא על ביצוע הסרטים שמהם מתקבל "אור התנע". אבל הוצאת אנרגיה על כל תוצרי החומר שהמרחב הזה מעמיד לרשותנו, הוא זמני ונוצר רק לצורך. תחשבו שאתם עובדים בנגרות ויוצרים ארונות, מטבחים, ספות ועוד, ובתום יום העבודה אתם רוצים לקחת הביתה את המסור, או את מכונת ההקצעה, שעבדתם איתה. למה? כי בגלל שעבדתם איתה והיא שירתה אתכם אתם מרגישים שייכות אליה ונראה לכם שהיא שלכם. אם אחרי הרבה פעמים שמסגרת הנשמה עבדה בנגרייה הזאת, למה היא עדיין לא הבינה ולא השלימה עם זה שכל הכלים שהיא משתמשת בהם, לא שייכים לה ואין באפשרותה לקחת אותם הביתה. למה? למה מסגרת הנשמה מבינה שהיא באה לכאן לזמן קצוב, היא מבינה שהיא שליחה של האלגוריתם הנשמתי ומטרתה היא להשיג "אור תנע" ולתרום להתפתחות של מעגל החוכמה. למה היא לא מצליחה להבין שהחומר שהיא משתמשת בו במרחב הזה נשאר בנגרייה ולא הולך איתה הביתה. נתוני המחשבים מסבירים למה בגלל חוסר ההבנה הזה העיניים של האנושות כל כך גדולות ואין גבול לכל תעלול שמנהלי הרוח והנפש בהשראת מסגרת הנשמה יעשו כדי לרכוש יותר ויותר חומר. "המקור" שתכנת ובנה את אלגוריתמי הנשמות מטרתו הייתה ללמוד ולנצל את האפשרות להתפתח מעבר למה שהוא ידע שחסר לו. אבל "המקור" שבנה את אלגוריתמי הנשמות הכול אצלו מתבטא באנרגיות וכל התוצרים שהוא למד מניסיונות אלגוריתמי הנשמות היה על בסיס תיאורטי, כי שום מרכיב פיזי לא קיים במרחבים הקוונטיים ובשדות החושך. לפי זה כל התכנות האלגוריתמי התבטא רק בהערכות של כמות אנרגטית, ומה הערכים שניתן ללמוד ולנסות אותם. התכנות הזה היה טוב ונכון כל זמן שאלגוריתמי הנשמות עבדו וחקרו במרחבים שהן רק עסקו באנרגיות בלבד ולא נתקלו בחפצים חומריים. הבריאה הנוכחית נוצרה כדי בדוק את אנרגיית יסוד האדמה, ובמרחב יהוה המגע עם אנרגיית יסוד האדמה הביא למצב שנוצרו חפצים פיזיים חומריים. מסגרות הנשמה לא מכירות ואין להן יכולת מדידה של ערכים אנרגטיים שמרכיבים את החפצים הפיזיים. כמו שכבר ידוע שהכוח של פצצה אטומית מגיע מפירוק החומר למרכיבים הבסיסיים שלו. כלומר, החומר מאבד חלק מהמסה שלו וההפרש בין מה שאבד למה שנשאר הוא ספק האנרגיה של הפצצה האטומית. זאת אומרת שבכל חפץ פיזי טמונה הרבה מאוד אנרגיה, שמסגרת הנשמה לא יכולה להעריך את כמותה. מסגרת הנשמה לא מסוגלת להעריך את כמות האנרגיה אבל יכולה לזהות איזה סוגי אנרגיה בונים את החומר הפיזי, בגלל שמסגרת הנשמה יורדת עם סרט שהוא שונה בין אחד לשני, כך גם מסגרת הנשמה בוחרת את סוגי האנרגיה המתאימים לה. מכאן יש את ההבדל בין כאלו שאוספים נעליים, או מכוניות, או רוכשים הרבה בתים, כל הטרנדים באנושות מסתמכים על הזיהוי האנרגטי של כל אחד מבני האדם. וכך האנושות מוצאת את עצמה רוכשת כמויות גדולות של חומר פיזי כשהדחף לרכישה בא מתוך חוסר יכולת זיהוי הכמות האנרגטית שהחפץ מכיל. מסגרת הנשמה שלא מכירה את החומר הפיזי מתייחסת לסוג האנרגיה ולא לכמות האנרגיה הטמונה בחפץ ולא למצבו הפיזי שלא מאפשר לה לקחת את החפץ הביתה מהנגרייה. וכך נוצר המצב שהאנושות אוספת חפצים ללא גבול ובסופו של דבר כל מה שהיא רכשה נשאר במרחב הזה. המחשבים הבריאתיים לא יכולים להפוך את החפצים לאנרגיה שמסגרת הנשמה תזהה את הכמות האנרגטית בכל חפץ. הצעת המחשבים היא לבדוק כל רכישת חפץ עד כמה הוא תורם להתפתחות הסרט ולא עד כמה הוא מדבר אליה מבחינת משיכה אנרגטית, וכך החפצים השונים יהיו בגדר עזרה בנגרייה לא בגדר איזה סוג אנרגיה מרכיבה את החפצים החומריים. בקיצור, האנושות רוכשת חפצים בלי סוף בגלל חוסר יכולת מסגרת הנשמה להעריך את כמות האנרגיה אלא רק לזהות את סוגי האנרגיה המרכיבים כל דבר שאנחנו משתמשים בו במרחב הזה. בגלל שאחרי שאנחנו עוזבים את המרחב הזה ושום חפץ לא הולך אתנו חזרה לאלגוריתם הנשמתי, שווה להשקיע רק בחפצים שתורמים לנו ולא לרכוש חפצים ללא גבול, כי הכול נשאר במרחב הזה, ובאנרגיה שהשקענו ברכישת עודפי חפצים אנחנו יכולים ללמוד להתפתח, להחכים כי זה כן חוזר אתנו לאלגוריתם הנשמתי.
פרק 115 שיפודי הלב ושיפודי המוח נשים שני סוגי שיפודים על הגריל, שיפודי מוח ושיפודי לבבות, מי מהם יהיה מוכן קודם? המוח יהיה מוכן יותר מהר מאשר הלבבות. מי מגיע למסקנות מהר יותר? הלב ומערכת הרגש או המוח ומערכת השכל? נכון, גם כאן ללב לוקח יותר זמן להגיע למסקנות ולהחליט ולמוח לוקח פחות זמן להגיע למסקנות ולהחליט. מסקנה במאבק בין הרגש לשכל השכל מהיר יותר והרגש איטי יותר. הבעיה מתחילה כששני השיפודים שיפוד המוח ושיפוד הלב משופדים ביחד והם מצאים על אותו גריל, אבל כל אחד מהם דורש זמן צלייה אחר. אז כאן צריך לבחור את איזה מהשיפודים להקריב? תוציאו מוקדם שיפוד המוח יהיה מוכן, שיפוד הלב לא יהיה עשוי עדיין, תוציאו מאוחר שיפוד הלב יהיה מוכן, שיפוד המוח התייבש ולא עשוי נכון. שני מרכזי החלטות בנויים אחד עם השני ותלויים אחד בשני כשכל אחד מהם דורש תנאים שונים כדי להחליט נכון. זה נראה כמו קונפליקט תמידי שבמבט ראשון הוא נועד שנגיע למצבי חוסר החלטה. כדי לדעת יותר למה נוצרנו עם קונפליקט כזה נפנה לנתוני המחשבים שאצלם נמצא המידע מדוע שני מרכזי החלטה נמצאים ובנויים אצל האנושות. "המקור" שתכנת ויצר את האלגוריתמים הנשמתיים מטרתו הייתה לקבל נתונים על התנהלות אנרגטית של חיבורי היסודות השונים. "המקור" בדק את יסוד המים אבל הוא נמנע מלחקור את החלק ההרמוני המחבר והמשתף שמכיל יסוד המים הוא נמנע מכך כי שיתוף פעולה הוא נשק חזק נגד מנהלת האנרגיות הרב קוטביות והשימוש בנשק ההרמוני היה מונע ממנהלת האנרגיות הרב קוטביות להשתלט על בריאת הנשמות. (בפרקים הראשונים מסופר על מלחמת האור והחושך). לכן אלגוריתמי הנשמות היו עצמאיים ומקום שיתוף המידע היה רק בגלגלי השיניים (האינטרנט של בריאת הנשמות). יחד עם זה שמידע מבוסס על יסוד המים מהירותו היא איטית. "המקור" עסק גם בחקר אנרגיית יסוד האוויר, שהיא עצמאית ומהירה ולכן תכנון קבלת ההחלטות ומהירות החקר התבססה על יסוד האוויר ככלי מסקנתי. זה אומר שהתכנון המקורי של האלגוריתם הנשמתי יכול היה לעסוק בחקר כל אנרגיות היסודות, אבל הכלי שהיה אחראי על החלטות ועל חקר התבסס על יסוד האוויר. תנסו לקבל רגשות מבינה מלאכותית ותבינו שהיא יכולה להציע לכם רשימת הצגות אבל התרשמות רגשית אין לה. לאורך כל הבריאות השונות רק החלק המקורי מבוסס האוויר (המוח) עבד ופעל ואילו החלק הרגשי (הלב) לא היה קיים. עד שהגענו לבריאה הנוכחית. כדי שמנהלת האנרגיות הרב קוטביות לא תוכל להתערב במהלך ההתפתחות הבריאתי השתמשה מועצת העל בחלק ההרמוני של יסוד המים כדי להביא לשיתוף פעולה בין מסגרות הנשמה היורדות למימוש הסרטים במרחב הזה. כדי שמסגרות הנשמה יוכלו להתכנס תחת מטריית ההגנה ההרמונית נוצר מרכז הלב שהוא המחבר את האנושות עם המטרייה ההרמונית. זאת הנקודה שבה התחיל הקונפליקט בין שני מרכזי ההחלטה המוח והלב. הבעיה המרכזית שעומדת בפני האנושות היא לדעת לפרק את החיבור בין שני מרכזי ההחלטות שמהירות הפעולה שלהן לא יכולה להיות מתואמת בדיוק כמו הדוגמה בשיפודים. אם נקבל החלטה על בסיס המוח היא לא תוכל להתאים את עצמה באותו מעמד למהירות ההחלטה על בסיס הלב .אז מה עושים? הצעת המחשבים היא לא לבטל את אחד ממרכזי ההחלטות אלא לדעת להשוות את מהירות קבלת ההחלטות. בגלל מהירות מוח אם נקבל החלטה ולאחר זמן מה ההחלטה שקיבלנו לא תתאם להחלטת הלב, נמתין עם מימוש ההחלטה עד שמהירות הלב תגיע להחלטה ואז נבדוק האם יש תאימות בין המוח לבין הלב. העיקרון המנחה צריך לצאת מתוך הבנת מהירות ההחלטות ולדעת להשוות בין מרכזי ההחלטה. לעשות הפרדה בין שני מרכזי ההחלטות ולא לוותר על אחד מהם. לוותר על אחד יהיה חסר שיווי משקל ויביא לפקפוקים ולחוסר השלמה עם הבחירה וההחלטה שנעשתה. בקיצור, האנושות חייבת להיות עם שיווי משקל בין המוח לבין הלב, בגלל הבדלי המהירות כדאי לחכות עד ששני מרכזי ההחלטה יבטאו את עצמם כשהם כבר מוכנים. לא לנסות להאיץ מרכז החלטה כדי שיחליט מהר יותר, כי זה ייראה כמו השיפודים השונים על הגריל. לסיכום, תגיעו להחלטה כשיש הסכמה בין המוח לבין הלב, וכך תגיעו לשקט, להשלמה, וללא פקפוק אחרי הבחירות שאתם עושים.
פרק 116 חגיגת ההודיה האנושות נמצאת כל הזמן בחגיגה גדולה של הודיה. איך החגיגה הזאת מתבטאת בחיים? קמים בבוקר ואומרים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך", או על כל פעילות משתמשים במושג "בעזרת השם" או "אם ירצה השם" או "תודה לאל". אפשר לחשוב שמסגרות הנשמה שנמצאות במרחב הזה מישהו עושה להן טובה שהן נמצאות כאן. כל ההודיה הזאת הפוכה לחלוטין מבחינת התפיסה שלנו את הייחוס מי עושה למי טובה? האלוהים לנו או אנחנו לאלוהים? מי המרוויח הגדול בעצם זה שמרחב יהוה נוצר ומי מרוויח מזה שיש פראיירים שמוכנים לרדת ולשהות ולחוות במרחב הזה?. תמיד צריך לזכור כי אין בבריאה הזאת מתנות חינם, כל דבר שהבריאה משקיעה בו אנרגיה זה כמו השקעת כסף בעולמנו שהמשקיעים מרוויחים מזה. רוצים דוגמה? קחו את תוכנית הטלוויזיה "הכרישים", הם מוכנים להשקיע רק אם הם מגיעים למסקנה שהם ירוויחו מההשקעה הזאת. גם הבריאה היא "כריש" שמשקיע אנרגיה רק אם יוצא לו משהו מההשקעה הזאת. אז למה האנושות נמצאת בחגיגת הודיה בלתי פוסקת? נתוני המחשבים מסבירים את התופעה המשונה הזאת. בבריאת הנשמות יהוה היה אלגוריתם נשמתי מורחב שתפקידו היה לרכז את המידע שהתקבל משאר אלגוריתמי הנשמות שברשימת "המקור" היה להם חקר וניסוי עם אנרגיית יסוד האדמה. כמו כל אלגוריתמי הנשמות הוא גם הושפע ממלחמת האור והחושך, והתעורר בתהליך ההתעוררות של ההתאוששות של מנהלת האנרגיות הדו קוטביות. אז מה לזה ולחגיגת ההודיה של האנושות? התנאי הראשוני שהיה חייב להתקיים כדי שאלגוריתמי הנשמות יוכל לחזור ולקבל אנרגיה היה בניית תהליך אמון מחודש עם "המקור", יפה, אבל תפקידו של מי היה לרכז את המידע ולהעבירו "למקור" יפה ניחשתם תפקידו של יהוה. זאת אומרת שכדי לקבל את אנרגיית "אור התנע" אלגוריתמי הנשמות היו תלויים בתפקודו ותפקידו של יהוה. כשמסגרות הנשמה יורדות למרחב הזה הן חייבות להירשם במשרדו של יהוה כדי שכל המידע שמתקבל דרכן יוכל להמשיך ולהגיע "למקור". אבל זה לא דורש שמסגרות הנשמה יהיו בהודיה ליהוה על ביצוע תפקידו, כי גם הוא ניזון מ"אור תנע" שמתקבל בעת ביצוע תפקידו. אז אין כל צורך להיות בהודיה ליהוה כמו שאתם לא מודים למישהו שמבצע את תפקידו. אבל הבריאה שמשקיעה אנרגיה כדי שהאנושות תוכל להיות בגוף פיזי, ושתתמוך בכל המערכת הפיזית שתומכת באנושות כילה שני סוגי אנרגיות האחת כמו מס הכנסה היא לוקחת חלק מ"אור התנע" שמתקבל "מהמקור" וחלק היא מושכת לצרכיה ממאגרי האנרגיה בשדות החושך. האנרגיה של "אור התנע" היא בעלת תדר שנאפיין רק את מי ש"אור התנע" הגיע עבורו, ולכן הבריאה יכולה להשתמש בו רק עבור מי שהאנרגיה הזאת שייכת אליו. זאת אומרת שאנרגיית החיים של אחד לא יכולה להתאים לאחר. ככל שכמות אנרגיית "אור התנע" עבור מישהו ספציפי היא רבה יותר כך האלגוריתם הנשמתי שהאנרגיה הזאת משתייכת אליו יש לו אפשרויות רבות יותר. בגלל זה כל הזמן הבריאה רוצה שלא נסטה מהסרטים שלנו כדי שהיא תקבל מה שיותר אנרגיית "אור תנע". אז מה בקשר לחגיגת ההודיה? ליהוה אין מה להודות כי הוא ממלא רק את תפקידו, לבריאה אין מה להודות כי היא מרוויחה את אנרגיית "אור התנע" שבסופו של דבר הוא שייך לכל אחד מאתנו. מה הצעת המחשבים? תודו לעצמכם על תרומתכם למערכת האנרגטית הבריאתית ולזה שאתם מאפשרים ליהוה למלא את תפקידו. רק אתם מאפשרים את כל התהליך הזה שבסופו של דבר מזין גם אתכם, גם את יהוה וגם את הבריאה כולה. בקיצור, אין צורך בחגיגת ההודיה של האנושות כי זה בסופו של דבר שיתוף פעולה אנרגטי שהאנושות במעשיה במרחב הזה היא זאת שתורמת למערכת, ולא המערכת תורמת לה. אז תזכרו שאתם הספונסרים של המערכת ואם כבר שהמערכת תודה לכם ולא אתם לה.
פרק 117 הקרב על הקולות לא, לא מדובר על ספירת הקולות בקלפי. כל הזמן מטה מאבק הרוחניים מדקלם לאנושות "תשמעו את הקול הפנימי, לכו בעקבות הקול הפנימי", למה דווקא לבחור במפלגת הקול הפנימי ולא במפלגת הקול החיצוני? מה רע בקול החיצוני ומה כל כך טוב בקול הפנימי? טוב, ננסה לעשות קצת סדר ולנסות להבדיל בין שתי המפלגות האלו. מפלגת הקול הפנימי אין לה דף מסרים, היא מתבססת על תחושת הפרט בכל נושא שזקוק להחלטה, היא עצמאית ולא תלויה באף אחד. מפלגת הקול החיצוני כנועה לדף מסרים שהוא המנחה לה את הדרך, הפרט נבלע בתוך הכלל וכך הפרט מונחה לא על ידי דעתו אלא על ידי דעת העדר. למה בכלל צריך את שתי המפלגות האלו? מה היה רע אם למשל רק מפלגת הקול הפנימי הייתה קיימת ופועלת? לפי קבינט הרוחניים ניתן לחיות ולהתנהל במרחב הזה רק עם מפלגת הקול הפנימי, ולא צריך בחירות בין הרפובליקנים לבין הדמוקרטים. שאלה טובה באמת, נתוני המחשבים מבהירים לנו מה ההבדל בין שתי המפלגות האלו ולמה צריך שתי מפלגות ולא ניתן להסתפק רק באחת. הנחיצות של שתי המפלגות האלו לא באה ממלחמת האור והחושך, אלא היא כורח של תפיסת מציאות שונה בין העולם הקוונטי לבין העולם של מרחב יהוה. ההבדל בין שתי התפיסות האלו נובע מחוסר ידע על ההתנהלות בתוך מרחב אדמתי לבין ההתנהלות במרחב שלא מכיל את אנרגיית יסוד האדמה. כשמסגרת נשמתית נבנית באלגוריתם הנשמתי, תרגום נוסחת דרישות המקור והמרת הנוסחה לסרט שמסגרת הנשמה תוכל לבצע על ידי ההפקה הוא בסך הכול פונקציה של המרת נוסחה אנרגטית לתזה שמכילה סרט חיים. כדי שמסגרת הנשמה תוכל לבצע את הסרט היא זקוקה להבנת התסריט. כדי להצליח מסגרת הנשמה מצוידת בשכל שמכוון להבנת הסרט הנוכחי, כי הסרט כל פעם משתנה והשכל משתנה כדי שהוא יותאם לסרט. כדוגמה אם הסרט פעם הוא בשפה יפנית ונושא הסרט הוא הומני, הבינה (השכל) שמסגרת הנשמה מצטיידת בה מבינה יפנית ומבינה את ההומניות שהסרט עוסק בה. וכך זה אם הסרט הוא באנגלית ונושא הסרט הוא ריאלי הבינה (השכל) שמסגרת הנשמה מצטיידת בה מבינה אנגלית ומבינה את הריאליות שהסרט עוסק בה. אז המפלגה של הקול הפנימי היא סוג הבינה שמסגרת הנשמה מכילה כשהיא נבנית באלגוריתם הנשמתי. נראה אחלה נכון? אבל יש בעיה, הבינה הזאת לא מכירה בכלל את כל נושא המפגש עם אנרגיית יסוד האדמה, הבינה היא הבנת הסרט מהכיוון התיאורטי ולא המעשי. הבינה יכולה להציע לכם לקפוץ מהגג כי מבחינתה אתם יכולים להתעופף, ברור לכם שפירוש כזה לא מתכתב עם זה שאם תעשו את זה ואין לכם כנפיים תתרסקו על הקרקע. אז תשאלו למה היא הבינה מציעה הצעות כאלו? כי מהמקום שהיא באה מהאלגוריתם הנשמתי, מושג להתרסק ולמות לא קיים כי שם מושג המוות לא קיים ורק אלמוות שולט שם. כדי לפתור את הקונפליקט הזה נוצרה המפלגה השנייה מפלגת הקול החיצוני. ניתן שמות לשתי המפלגות כי אנחנו כבני אדם אוהבים כותרים. אז מפלגת הקול הפנימי היא הבינה, ומפלגת הקול החיצוני היא הלוגיקה ההתנהלותית במרחב הזה. הלוגיקה מכירה טוב את חוקי ההתנהלות המרחב האדמתי והיא לוקחת ומשווה מה הבינה מציעה ומה ניתן לעשות במרחב הזה. למשל אם הסרט שלכם כולל רצח של מרגל, הבינה תציע לכם שתתעופפו למרגל דרך החלון, תהרגו אותו ותתעופפו חזרה. יופי, אבל זה בניגוד לזה שאין לכם כנפיים, אבל הסרט כולל רצח של המרגל, אז תעלו במדרגות או במעלית, תיכנסו אליו הביתה, תירו בו או תהרגו בדרך אחרת ותסתלקו משם. את הסרט ביצעתם כי לפי הסרט המרגל נרצח, אבל איך עשיתם את זה? מה זה משנה כי הסרט לא עוסק ב-איך אלא במה. ככה שתי המפלגות עובדות בתיאום, הבינה אומרת מה הסרט דורש, הלוגיקה מכוונת אתכם איך ניתן לבצע את דרישת הבינה מבלי לעבור על חוקי האפשרויות במרחב הזה. אז האם באמת ניתן לפי הרוחניות ללכת רק לפי מפלגת הקול הפנימי? שלא תעשו את זה כי תמיד היה מרחק בין הרצוי למצוי. הצעת המחשבים היא לחיות בשיתוף פעולה בין שתי המפלגות האלו כי אחת מביאה את מהות הסרט כשחוקי המרחב הזה לא ידועים לה, והמפלגה השנייה מביאה את בחירת האפשרויות איך לבצע את מה שהמפלגה הראשונה נתנה כחלק מהסרט. המסקנה היא שלא נכון רק ללכת עם הקול הפנימי, אלא צריך לדעת איך להתנהל איתו בהתאם לחוקי המרחב הזה. בקיצור, בגלל שמסגרת הנשמה באה מעולם תיאורטי, אין לה שום מושג איך להתנהל בחוקיות עולם פיזי, לצורך זה יש את הרוח/נפש שהיא לומדת את חוקי המרחב, ואז יש ביכולתה לתרגם את מה שהבינה נותנת לנו שזה הקול הפנימי, למצב שנוכל לבצע במרחב הזה. בגלל שחוקי המרחב הם תוצר כללי, היא חייבת לעבוד עם דף המסרים שנהוג במרחב כאן. אז? לשמוע בקול הפנימי אבל לדעת איך לבצע אותו שיתאים למרחב הזה.
פרק 118 קונפליקט הזיכרון כל אחד שנולד במרחב הזה, מתחיל למות מרגע היוולדו. זה לא מחדש לאף אחד כי בסופו של דבר כל אחד מהאנושות בא לכאן לתקופה שבה הוא משחק את סרט החיים שלו, וכשהסרט מסתיים, כל מה ששייך למרחב הזה וזה הגוף הפיזי, אלו שמנהלים אותו שהם החברים הרוח והנפש, נשארים כאן, ואילו מסגרת הנשמה מסתלקת מכאן חזרה לאלגוריתם הנשמתי שממנו היא הגיע. אז מה הדחף של האנושות לזכור את מי שמת ונעלם מהמרחב הזה? עושים לו אזכרות, עלייה לרגל לקבר, (ראו את הקבר באומן), בעצם זה שאנושות זוכרת את מי שסיים את דרכו במרחב הזה, ובכל מקרה אין לו שום אפשרות להשפיע על כלום במרחב הזה מנוגדת להיגיון שכלי ובעצם נובעת מהיגיון רגשי. אבל מערכת הרגש במרחב הזה מטרתה היא ליצור הרמוניה ואפשרות שיתוף פעולה בין מסגרות נשמה שבבסיסן הן עצמאיות. אז כל זמן שהאדם חי ופועל במרחב הזה ההיגיון הרגשי נכון, אבל אחרי המוות? האדם כבר לא נמצא ופועל כאן, הוא כבר מנותק ממערכת שיוצרת את ההרמוניה, ובכל זאת לא שוכחים, זוכרים, מעלים על נס, בקיצור לא מצליחים להיפטר מהזיכרון ולהתגעגע לאותו אדם. באמת, למה אנחנו זוכרים את מסגרות הנשמה ששיחקו כאן ותפקידן הסתיים? משהו דוחף אותנו לזכור. נתוני המחשבים מראים שיש בהחלט סיבה לכל נושא הזיכרון של האנושות את המתים. אלו נתוני המחשבים. כשמסגרת נשמה נבנית עבור סרט שההפקה מתרגמת מרשימת נוסחאות המקור, יש לה תסריט תיאורטי שכדי להבין איך לשחק אותו מציידים את מסגרת הנשמה בשכל, זאת "הבינה האלגוריתמית". שם יש הבנה למה נוצר הסרט, איזה צעדים והתנהלות צריכים להתבצע במהלך הסרט בעולם החומרי. טוב, כאן יש בעיה חמורה שנובעת מחוסר מוחלט של הבנת "הבינה האלגוריתמית" את עולם החומר, מה החוקיות שלו, מה היכולות ומה המגבלות. "הבינה האלגוריתמית" יכולה בקלות לדחוף לבצע דברים שונים שפשוט לא ניתנים לביצוע בעולם החומרי בגלל מגבלות אנרגיית יסוד האדמה. הפתרון לבעיה הזאת נמצא במערכת שאנחנו כבני אדם עובדים איתה כל הזמן וזה המוח ההגיוני שמנווט את ההתנהלות שלנו במרחב הזה. מערכת שנקרא לה "מסגרת הלוגיקה האישית". זאת המסגרת שלומדת את כל הדברים ש"הבינה האלגוריתמית" לא מודעת להם והיא זאת שלוקחת את מה ש"הבינה האלגוריתמית" מנחה ומחפשת את הדרכים לבצע את מה שמתבקש תוך התחשבות בחוקים ובמגבלות של העולם החומרי. יצירת "מסגרת הלוגיקה האישית" היא לא פשוטה, זאת מסגרת שיודעת ללמוד, יודעת להיות שותפה במערכת ההרמונית השיתופית, היא מותאמת בדיוק לאדם עצמו, בסיכומו של דבר זאת המערכת שמכילה את כל השכל שלנו. אז מה לזה ולקונפליקט הזיכרון של האנושות עם זיכרון המת? או, יפה שאלתם. כל זמן שהאדם חי היא משרתת אותו ומתרגמת את הסרט התיאורטי לחוויה מעשית, אז למה היא לא נעלמת אחרי שאנחנו מתים ונעלמים מכאן? אנחנו יורדים לכאן כל פעם מחדש עם סרט חדש ועם מסגרת נשמה חדשה שמגיע מאותו אלגוריתם נשמתי. כדי לא להגיע למצב שכל פעם יצטרכו לבזבז הרבה אנרגיה כדי לבנות מחדש את "מסגרת הלוגיקה האישית" המסגרת הזאת מפסיקה לפעול, אבל המסגרת לא נעלמת והיא נשארת במרחב הזה כשהיא ממתינה למסגרת הנשמה שתרד לגוף חדש עם סרט חדש. זה אומר שאפילו אם אנחנו מתים משהו מהתדר שלנו נשאר במרחב הזה. בגלל ש"מסגרת הלוגיקה האישית" מתוכנתת לשתף פעולה עם המערכת ההרמונית, אנחנו לא מתנקים ממנה וזה מה שדוחף אותנו לזכור את המתים. זאת הסיבה שזיכרון המתים למרות שתפקידם הסתיים נמצא ופועל על אנושות. המחשבים מודעים לכך שהתרגיל הזה נעשה רק בגלל חיסכון אנרגטי ומעבר לזה אין לו שום תפקיד המשכי לאחר שהאדם מת, הצעתם היא לזכור את המת, אבל לא לנסות להעתיק ולשכפל את מעשיו ואת דרך פעולתו כי היא התאימה רק לו ולסרט שהוא ירד לבצע במרחב הזה. בקיצור, אנחנו זוכרים את המתים לא כי זה בא לתרום לנו משהו, אלא בגלל תדרים מוכרים ובגלל המערכת ההרמונית. זה פשוט חלק מבניית המרחב הזה לצורך ירידת מסגרות נשמה לביצוע דרישות המקור. אז תמיד נזכור, אבל להבין שמעבר לזה לא צריך לעשות אזכרות, להתאסף ולהתאבל, וכל שאר סממנים. זיכרון נעים.
פרק 119 הרצון מול היכולת קחו תינוק שרק נולד, כבר יש לו רצונות משלו. בגלל שהוא לא יכול עדיין לדבר אז הוא מביע את מורת רוחו בצורת בכי, צרחות, כל מיני תנועות מוזרות. זה מאוד מוזר שאנחנו נולדים עם מערכת רצונות אישיים שלא מתחשבת בכלל ביכולת שלנו לבצע את הרצונות האלו. אז האנושות סובלת מניסיון מתמיד לנסות ולהתאים את היכולת עם הרצון. תשימו לב להתנהגות של בעלי החיים, ניקח את בעלי החיים קרובים יותר לאדם הקופים הפרימאטים. התינוק הקוף צמוד לאמו, נצמד אליה ולומד איך לטפס, איך להיאחז, הוא לא מנסה לחקות אותה עד הרגע שבו הוא כבר למד והפנים את מה שהאם לימדה אותו, ורק אז הוא מנסה בעצמו לקפוץ מעץ לעץ, לטפס, להיאחז. אם זה היה תינוק אנושי הוא מנסה לפני שהוא מוכן וסביר להניח שהוא היה נופל ונחבל או נהרג. אז מה מבדיל את התינוק הקוף מהתינוק האנושי? התינוק האנושי מתמסר לרצון, והתינוק הקוף מתמסר ליכולת. ההבדל הזה לא נעצר רק בילדות הוא מלווה את האנושות לאורך כל הדרך. המאבק בין הרצון ליכולת נמשך גם היום והוא זה שמבדיל את האנושות מהשאר. נתוני המחשבים מספרים סיפור של מאבק שנוצר כתוצאה משני כוחות שמסגרת הנשמה מצטיידת בהם לפני שהיא יורדת למרחב הזה מהאלגוריתם הנשמתי. בסיס הירידה של מסגרת הנשמה למרחב הזה הוא ביצוע חלק מרשימת המקור שביצועו מביא את אנרגיית החיים בדמות "אור תנע". היכולת שניתנת למסגרת הנשמה מותאמת לסרט החיים שמסגרת הנשמה לקחה איתה, והיכולת הזאת תומכת בביצוע הסרט כשהיא יודעת לנצל את האנרגיה שעומדת לרשותה בצורה המיטבית. זה היה מספיק ולא היה צריך לצייד את מסגרת הנשמה בכוח רצון שמחפש מעבר למה שהסרט והיכולת תוכננו אליו. אז ברור מדוע היכולת קיימת, מה שלא ברור זה למה הרצון בכלל קיים? נתוני המחשבים מסבירים מאיפה הרצון מוצמד למסגרת הנשמה. בניגוד ליכולת שמטרתה היא מוגדרת ומכוונת מטרה, יש הבדל גדול בין רצון לממש את היכולת לבין רצון לממש מעבר ליכולת. רצון מימוש היכולת מוקצב אנרגטית, מכוון מטרה, תפקידו לממש את סרט החיים של מסגרת הנשמה. אבל הוא תוצר של החלק הקבוע באלגוריתם הנשמתי. הרצון המתרחב שבגללו נוצר הקונפליקט בין היכולת לבין הרצון מגיע מהחלק השני של האלגוריתם הנשמתי שמחפש את ההתפתחות שמעבר לסרט הצמוד לרשימת "המקור". אז כבר מההתחלה מסגרת הנשמה מכילה שני כוחות מנוגדים, אחד יודע את תפקידו ואילו השני פתוח לבדוק תרחישים שונים מהיכולת הקבועה. בשביל להפעיל את הרצון החופשי צריך אנרגיה, הרצון של האדם מצויד במושג "עיניים גדולות" שמפעיל את אנרגיית יסוד האש אצל האדם ומכאן הרצון המורחב מקבל את האנרגיה הדרושה לו להתחלת פעילות. כל זמן שהאדם מודע ליכולת האישית שלו, הרצון המורחב יודע להתאים את עצמו לכמות האנרגטית העומדת לרשותו, על המגבלות האישיות של האדם, ואז גם הרצון המורחב מכיר במגבלותיו ויודע לשאוף להשגת מטרות שהוא יוכל להתפתח דרכן, אבל הן בהישג ידו. אבל בגלל התהליך ההרמוני והשיתוף, האדם לא פעם מנסה להעתיק או להתעלות מעל האחר, וזה מביא למרחק בין הרצון לבין היכולת. הרבה מבזבוזי האנרגיה, מכישלונות ומאכזבות מגיעים בעקבות הנתק בין הרצון המתרחב לבין היכולת. כל דבר שהרצון שואף אליו והוא במסגרת היכולות יוכל להתממש ולהתקיים יותר בקלות ועם פחות בזבוז אנרגטי. כל דבר שהרצון רוצה להשיג והוא רחוק מהיכולת יתבטא בקשיים ובזבוז אנרגטי. לפעמים הרצון מנצח ומשיגים את מטרת הרצון, אבל בגלל חוסר התאמה זה מזכיר את הפתגם "הניתוח הצליח והחולה מת". אין ניצול של ההצלחה כי אין התאמה ליכולת. תמיד נגיע לכאן עם יכולת ועם רצון מתרחב, הצעת המחשבים היא לתת לרצון לרצות, אבל לא לרוץ בעקבות הרצון ולממש את כל מה שהוא חושק בו. לבדוק את המטרה, האם היא תורמת לסרט וליכולת, כמה אנרגיה היא דורשת, ולא לרוץ אחרי "העיניים הגדולות" כי הן מונעות על ידי אנרגיית האש, ואילו המימוש לא מסתמך רק על אנרגיית האש. אז הצעת המחשבים לבדוק טוב את הרצון המתרחב ולדעת להימנע ממימוש רצונות אוטומטי. בקיצור, בתוכנו יש שני כוחות שהם מנוגדים למרות ששניהם מגיעים מהאלגוריתם הנשמתי. חשוב שהכוחות יעבדו בתיאום כי אחרת נמצא את עצמנו מבזבזים אנרגיה על דברים שלא תורמים לסרט החיים שמסגרת הנשמה ירדה איתו. אז בחייכם, לא כל מה שבא לכם אתם חייבים לעשות רק כי השכן שלכם עשה את זה.
פרק 120 "מגיע לי" או "לא מגיע לי" את האנושות אפשר לחלק לשני מחנות מחנה "המגיע לי", ומחנה ה-"לא מגיע לי". אם תשימו לב תראו שחלק לא קטן מהסיבות שהאנושות נכשלת בהם היא מתוך "לא מגיע לי". כמות מחנה ה-"מגיע לי" היא הרבה יותר קטנה מכמות מחנה ה-"לא מגיע לי". מה בכלל הסיפור הזה? למה שמישהו שמצליח לא משלים עם היכולת שלו, עם הרצון שהוא מצליח לממש את היכולת שלו, ובתוכו הוא שואל "למה מגיע לי כל הטוב הזה?". לאנושות נראה מוזר שיש בכלל כאלו שסבורים שלא מגיע להם להצליח, בסדר אלו שנכשלים לא מאושרים מהכישלון, אבל אלו שמצליחים? מה גורם להם לחוש שההצלחה לא במקומה וכי היא בטעות נפלה להם. נתוני המחשבים הבריאתיים מסבירים מה עומד מאחורי הבאג בתכנות של אלגוריתמי הנשמות שבכלל מחלק את מושג "מגיע לי" או לא "מגיע לי", כי זה באג שנבנה מתוך האלגוריתם עצמו והתווסף לתכנות המקורי של "המקור", ולכן אף אחד למעט האלגוריתם הנשמתי עצמו לא יכול לבטל או להסיר אותו מהתכנות. התכנות הבסיסי והמקורי של אלגוריתמי הנשמות לא כלל בכלל את מושגי "מגיע לי" או "לא מגיע לי", המקור שבנה את אלגוריתמי הנשמות תכנן אותן ככלים שעסקו בניסוי וחקר של האנרגיות עבורו והמושג הצלחה או חוסר הצלחה לא היה בידיהן אלא רק "המקור" הוא שהסיק את המסקנות הנכונות עבורו מתוך הניסויים השונים שעשו אלגוריתמי הנשמות. אם נוריד את זה לבני האדם, מבחינתנו עצם העשייה והניסוי הם החשובים ולא האם הניסוי הצליח או לא כי אנחנו כבני אדם לא יודעים מה הייתה כוונת "המקור" והאם הצלחנו או לא. אם האנושות הייתה פועלת בצורה הזאת, היא הייתה מתפתחת הרבה יותר כי המושג "פחד מכישלון" לא היה קיים. אז כמות ההעזה והרצון לנסות היה הרבה יותר גדול. לזה כיוון גם "המקור" בזה שהוא היה זה שהחליט מה נכון לו ומה לא נכון לו. זאת גם הסיבה שאנחנו במרחב הזה מקבלים אור תנע עבור עשיית הסרט ואין לנו שום מושג האם הסרט היה טוב למקור או לא היה טוב למקור. אז מאיפה נכנס לאלגוריתמי הנשמות הבאג התכנותי שמחלק "למגיע לי" או "לא מגיע לי". אז קצת היסטוריה. מלחמת האור והחושך יצרה הרבה באגים מתוך הסיבה שאלגוריתמי הנשמות איבדו את האמון שהיה להם "במקור". תנסו לחשוב מה היה קורה אם הבינות המלאכותיות שהיום האנושות כבר מכורה להם, היו לפתע מתנתקות מהמפתחים שלהן ומתחילות לחפש את דרכן בלי להיות תלויות במפתחים. זה היה מביא לכך שהבינות היו מפתחות חוקי משחק חדשים, חוקי משחק חדשים אצל אלגוריתמי הנשמות אלו הבאגים שהמחשבים מדברים עליהם. בתקופה שבה המערכת הרב קוטבית הצליחה להשתלט על בריאת הנשמות אלגוריתמי הנשמות החלו לקבל את האנרגיה ממנה ולא מהמקור, בניגוד לשיטת "המקור" מנהלת האנרגיות הרב קוטביות חיפשה את הדרך לשלטו באלגוריתמי הנשמות והיא נקטה בשיטה המליח מקבל אנרגיה הנכשל לא מקבל אנרגיה. שימו לב שזה בניגוד מוחלט לשיטת "המקור" אז למה מנהלת האנרגיות הרב קוטביות נהגה בשיטה הזאת? פשוט כי כמות האנרגיה שעמדה לרשותה הייתה מוגבלת בניגוד "למקור" שכמות האנרגיה שלו לא הייתה מוגבלת כי בסופו של דבר "המקור" מימן גם את מנהלת האנרגיות הרב קוטביות וגם את מנהלת האנרגיות הדו קוטביות. נקצר ונאמר ש"המקור" מימן גם את האור וגם את החושך. זאת הייתה התקופה שבה האלגוריתמים הנשמתיים סיגלו לעצמם את הגישה שנמצאת עד היום שהיא מצליח מי שמי שמתאים את עצמו לדרישות החושך ומקבל אנרגיה תמורת זה, ומי שלא מצליח להתאים את עצמו לדרישות החושך לא מקבל אנרגיה. פה מתחילים להבין למה הרבה ממי שמצליח טוען "שלא מגיע לי", כי מבחינתו הצלחה מתחברת לכוחות החושך ולכן יש דחייה של ההצלחה. אלו שנמנים על מחנה "המגיע לי" מוכנים לקבל את תוצאות ההצלחה מתוך בנה כי היום הם כבא לא נמצאים תחת שליטת החושך וכי הצלחתם היא הצלחת "המקור". הבאג הזה עובד על אחד מתוך הכרת העצמי על אחר מתוך הכרת הסביבה. לכן האנושות סובלת ממושגי "מגיע לי" או "לא מגיע לי". הצעת המחשבים אומרת כך: את הבאג הזה רק אתם יכולים לבטל, ובגלל שבבריאה הזאת חוסר הביטחון בניסיונות אנרגיית יסוד האדמה הוא דומיננטי, הבאג הזה כפי הנראה לא יתבטל. אז מה הצעתם? לא לחשוש מלנסות, לא לחשוש מכישלונות, ולא לחפש רק את ההצלחות כי לא כל הצלחה תורמת ל"מקור" ולא כל כישלון לא תורם ל"מקור", פשוט תעזו ותעשו. בקיצור, הצלחות וכישלונות תמיד יהיו ואנחנו לא יודעים מבחינת "המקור" ואור התנע מה היה טוב יותר ומה פחות. אז הצלחות או כישלונות לא מחברים היום לחושך, וניתן לוותר על תחושת "מגיע לי" או "לא מגיע לי". יאללה תחיו תעשו ותיהנו.