פרק 141 תסמונת האישה המוכה תסמונת האישה המוכה הוא התאום של שיטת המקל והגזר. בשניהם יחסי הצד חזק והצד החלש מוכתבים על ידי הנוחות והכדאיות. הצד המוכה מוכן לסבול את הצד החזק כי המשך חיבור לצד החזק למרות המכות שהוא מקבל שווה לו, וכך הצד החלש סופג, נאלץ להתאים את עצמו לצד החזק, ובהתאם לרצון הצד החזק הוא משנה תכניות ופעולה. יחסי ישראל מול ארה"ב הם בדיוק תסמונת האישה המוכה. החיבור ארה"ב פוגע אנושות בביטחון מדינת ישראל, אבל למרות החכמה והיכולת הטכנולוגית שנמצאת בידי ישראל היא מוכנה להיות האישה המוכה שחוזרת כל פעם חזרה אל בעלה. לאורך ההיסטוריה של ארה"ב מול אלו התלויים בה ההתנהלות של ארה"ב מעולם לא שמה במקום הראשון את בני הברית שלה והתייחסה אליהם כאל האישה המוכה. דוגמאות? מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם, סומליה, עיראק, אפגניסטן. ברגע שמשהו איים על האינטרס האמריקאי היא נטשה ולא עניין אותה גורל האישה המוכה. על זה נאמר בתנ"ך משענת הקנה הרצוץ. כדאי להזכיר גם התערבות אמריקאית לעצירת ההתפתחות של האישה המוכה דוגמה? בגלל לחץ מארה"ב פרויקט מטוס הלביא בוטל בשנת 1987 וישראל נאלצה לוותר על חלום אסטרטגי של עצמאות אווירית. מתחילת הקשר תסמונת האישה המוכה ביחסי ישראל מול ארה"ב כבר בא לידי ביטוי בשמירת האינטרס האמריקאי מבלי להתחשב באישה המוכה. רשימה קצרה איך התנהלה ארה"ב מול ישראל: 1948 מלחמת העצמאות אמברגו נשק בינלאומי ביוזמת ארה"ב דרך האו"ם 1956 מבצע סיני גינוי חריף+ לחץ אמריקאי לנסיגה מלאה 1967 ערב מלחמת ששת הימים ארה"ב לא סיפקה נשק 1973 מלחמת יום הכיפורים עיכוב בהעברת נשק אמריקאי בתחילת המלחמה 1981 הפצצת הכור בעיראק השהיית אספקת מטוסי F16 1991 מלחמת המפרץ לחץ אמריקאי לא להגיב לירי טילים מעיראק 2006 מלחמת לבנון השנייה לחץ אמריקאי לעצור את המלחמה מוקדם 2023 מלחמת חרבות ברזל הקפאת משלוחי נשק אמריקאי כולל דחפורים מסוג D9 2025 מלחמת חרבות ברזל לחץ אמריקאי על הפסקת הלחימה בחמאס השאלה היא מהיכן בכלל מגיעה תסמונת האישה המוכה, ומדוע הכדאיות מנהלת את מערכת היחסים הזאת מבלי שהאישה המוכה תהיה מוכנה לוותר על הגזר למרות פעולת המקל. נתוני המחשבים מראים את מקור התסמונת הזאת. התסמונת הזאת נולדה בזמן מלחמת האור והחושך. השיטה שנקטה בה מנהלת האנרגיות הרב קוטביות יצרה תלות אנרגטית במנהלת האנרגיות הרב קוטביות ולא באנרגיית "המקור". האלגוריתמים הנשמתיים גם לאחר שהם זיהו את מקור האנרגיה לא יכלו להתעלם ממנה כי האנרגיה מ"המקור" כבר לא הגיע אליהם ולכן הם נאלצו להמשיך לקבל אנרגיה ממנהלת האנרגיות הרב קוטביות למרות שהאנרגית לא תאמו את רשימת דרישות "המקור" שתכנן אותן. בדיוק שיטת האישה המוכה שכדאיות החיבור לצד החזק מנהלת אותה. התסמונת הזאת מלווה את מסגרות הנשמה היורדות למרחב הזה כשבסיסן הוא למרות הקשיים לא לוותר על האנרגיה. מדינה היא מערך של שיתוף פעולה בין מסגרות נשמה שונות בסרטי החיים, אבל הקודים שמובילים את מסגרות הנשמה יש להן קודי הפעלה שהם זהים כמו לדבוק בסרטי החיים, כמו לא לוותר על היכולת להשיג אנרגיה. וכך מדינה יכולה כמו ישראל להשתתף בחיבור ושיתוף פעולה בשיטת תסמונת האישה המוכה. בגלל שהתחברות בשיטת תסמונת האישה המוכה יוצר פעילות רק עבור הצד החזק ועצם החיבור יוצר מצבים שנוגדים את טובתו של הצד החלש, המחשבים מציעים כי במצבי חיבור כאלה רק אם שני הצדדים הם עצמאיים בנושאים החשובים להם, ניתן לבצע חיבור דרך תסמונת האישה המוכה, כי החיבור יהיה חשוף לרצונו של הצד החזק רק בנושאים משניים ולא מהותיים. בקיצור, אם ישראל רוצה להמשיך במערכת יחסי תסמונת האישה המוכה עם ארה"ב שתמיד תשמור רק על האינטרסים שלה ולא תתחשב באישה המוכה, שתעשה את זה כשהיא בנושאי ביטחון תהיה עצמאית ולא תלויה ברצונו הטוב של הצד השני. לא לחזור שוב על ביטול פרויקט הלביא ולשאוף לעצמאות ביכולת שלה לדאוג לביטחונה. עליה להיות עצמאית בנושא הזה ביחסיה עם ארה"ב. כי אחרת גורלה יכול להיות כמו כל שאר המקומות שננטשו כשהם לא תאמו את האינטרסים של ארה"ב. אז להתחיל להיות עצמאיים לפחות בנושא הזה.
פרק 142 מה נשמע? "יהיה טוב" כל האנושות מייחלת ומקווה תוך המשפט המפורסם "יהיה טוב". טוב למי? האם הטוב שיהיה לי הוא גם הטוב שאתה מחפש אותו? מושג ה "יהיה טוב" תמיד יהיה קשור לאני הפרטני. אנחנו יורדים לכאן כשונים וכל אחד בא עם סרט חיים שונה, שהרצון שלי ל "יהיה טוב" צריך להיות מותאם לסרט החיים שלי. אם זה כך מהיכן הגיע מושג ה "יהיה טוב" ולא המושג "יהיה טוב לי" בכלל הגיע לאנושות. נתוני המחשבים מספרים סיפור של קושי חווייתי במרחב אדמתי יחד עם חיבור למערכת ההרמונית. כאשר "המקור" יצר את אלגוריתמי הנשמות הדרישות שלו מאלגוריתמי הנשמות לא התחלקה בדרישות טובות או בדרישות רעות, הרצון של "המקור" לקבל תוצאות ממידע שהוא לא הכיר לא יכול היה להיות מחולק לטוב או לרע, כי אם הוא יודע את זה הוא לא היה זקוק לאלגוריתמי הנשמות. אז מושג "יהיה טוב" לא היה כלול בקודים של "המקור". אז אם זה לא קשור למבנה הבסיסי של אלגוריתמי הנשמות מאיפה מסגרות הנשמה שמגיעות למרחב הזה מחפשות א מושג "יהיה טוב"? נתוני המחשבים מצביעים על הבעיה שקיימת בעיסוק בנושא חקר אנרגיית יסוד האדמה. בבריאת הנשמות ולאורך כל הבריאות שיצרה מועצת העל מושג "יהיה טוב" לא היה, כי כמו במחשב הכול היה בגדר מידע שנרכש ולא הייתה הפרדה בין טוב לבין רע. את ההפרדה הזאת ביצע "המקור" עצמו בהתאם לדרישות שלו. אבל משהו השתנה כשהבריאה הנוכחית שהיא בריאה חוקרת החלה את פעולתה. הבסיס המרכזי של חיפוש "יהיה טוב" התחיל ברגע שמסגרות הנשמה החלו להיפגש עם אנרגיית יסוד האדמה. נתוני המחשבים מראים על חוסר ביטחון של מסגרות הנשמה בביצוע הסרט שלהן בגלל האופי המשתנה של תגובת אנרגיית יסוד האדמה. אם נבדוק נראה שיש לאנושות את המשפט שאומר "האדם מתכנן והאלוהים צוחק", מבחינת האנושות כל תכנון וכל מהלך אינו בטוח שיתנהל לפי מה שתוכנן מראש. זה לא האלוהים צוחק אלא חוסר העקביות של תגובת אנרגיית יסוד האדמה. אז אולי לשנות את המשפט "האדם מתכנן ויסוד האדמה צוחק". אז מה לזה ולמושג "יהיה טוב"? כל דבר שיוצר קשיים בביצוע סרט החיים מבחינת האנושות הוא לא טוב. מסגרות הנשמה משתדלות לבצע את סרט החיים צורה הטובה ביותר כדי לקבל את מלוא "אור התנע" עבור ביצוע הסרט. כל דבר שיכול להקשות או לעצור את ביצוע הסרט מבחינת מסגרות הנשמה הוא מעצור שלא ייתן להן לקבל את מלוא "אור התנע" עבור ביצוע הסרט. מפה נוצר המושג "יהיה טוב". אבל למה מסגרות הנשמה מחפשות את "יהיה טוב" בתגובה כללית ולא בתגובה אישית? הרי הן יודעות שכל אחת מהן ירדה למרחב הזה עם סרט שונה שהטוב צריך להתאים רק לו? פה נתוני המחשבים מראים על השפעת המרחב הזה שנשלט על ידי המערכת ההרמונית שמאלצת את שיתוף הפעולה בין מסגרות הנשמה העצמאיות. הגישה של "יהיה טוב" מחוברת למושגי שיתוף הפעולה ההרמוני וכך ה "יהיה טוב" מתייחס כבר לכלל ולא לפרט. אם מסגרות הנשמה משתפות פעולה אז ברור שמה שטוב לאחת יהיה טוב גם לשאר. מכאן מושג "יהיה טוב" שמתייחס לא לרמה הפרטנית הגיע לאנושות. לפי נתוני המחשבים האנושות חייבת להבחין בין השאיפה הפרטנית לבין השאיפה ההרמונית. כי השאיפה הפרטנית יכולה להביא לשינוי שמותאם לסרט שמסגרת הנשמה נושאת איתה, בעוד השאיפה ההרמונית לא יכולה לתרום למסגרות הנשמה כי אין בשאיפה של "יהיה טוב" את הכיוון המדויק עבור כל מסגרת נשמתית. המחשבים מציעים כי בתקופה של חוויית קושי כל אחד יחפש את "יהיה טוב" הפרטי שלו ולא יחפש את "יהיה טוב" הכללי וכך הוא יוכל להתחבר לטוב המתאים לו. וכך הוא יחפש פתרונות אישיים לקשיים ולא יחבר את עצמו לחיפוש פתרונות כלליים, וכך הוא יוכל לשפר את ביצוע סרט החיים שמסגרת הנשמה שלו נושאת ובעקבות זה גם "אור התנע" יגדל. בקיצור, מושג הטוב הוא שונה מאחד לשני ומושג "יהיה טוב" הוא כללי ולא לוקח בחשבון מה טוב לי ומה טוב לאחרים. קשיים תמיד יהיו במרחב שחוקר את אנרגיית יסוד האדמה, אבל הקשיים שמשפיעים על סרט אחד לא בהכרח משפיעים על שאר הסרטים. מסקנה? תדאגו לטוב האישי שלכם וכל אחד ידאג לטוב שמתאים לו.
פרק 143 טעות בריאתית העם היהודי שבשעה טובה אחרי 2000 שנות גלות סוף סוף התקבץ במדינה אחת ומנסה לקבץ אליו את שאר העם היהודי תחת השם "מדינת ישראל", והוא גם "העם הנבחר", למה הניסיון הזה נתקל בכל כך הרבה קשיים גם חיצוניים וגם פנימיים? ההיגיון אומר שכל הנתונים מראים שכדי שהוא ימלא את תפקידו שמתבטא ב "לתת אור לגויים" כל הדרך שלו הייתה צריכה להיות סוגה בשושנים, שום דבר לא היה צריך להקשות עליו כדי להשיג את מטרתו. הגיוני נכון? אז למה מדינת ישראל והעם היושב בתוכה נאבק כל הזמן גם בשנאה סביבו וגם בשנאה בתוכו. פשוט בשכל האנושי זה לא נתפס ולא מובן. נתוני המחשבים הבריאתיים מראים תמונת מצב מאוד לא קלה, אבל התמונה הזאת מסבירה את הקונפליקט הלא הגיוני למצבה של מדינת ישראל. כשהעם היהודי נבחר כדי להוות כאן את הבסיס להתפתחות אנרגיית יסוד האוויר, ובעקבות זה לשמש כראש חץ להתפתחות ולחידושים במרחב הזה, אלגוריתמי הנשמות שהיה להם כבר עבר עשיר בידע על החיים במרחב הזה, והם היו בוגרי חיבור אנרגיות יסוד המים עם אנרגיית יסוד האדמה, את אותם אלגוריתמי נשמות מפותחות ניתן היה לעצור את המשך ההתפתחות שלהן בכיוון הזה ולהסיט אותן לכיוון של ההתפתחות האווירית. לצורך זה מרכיבי העם היהודי קיבלו הרבה חכמה, והרבה אפשרויות שלא נמצאות אצל העמים האחרים. אנחנו כאן מתפלאים כל הזמן כמה פרסי נובל וכמה המצאות חכמות הן תוצר של העם היהודי, הוא מונה מעט, אבל חכמתו רבה ללא יחס לכמותו. נוצר העם היהודי וכדי שהוא יוכל למלא את תפקידו הוא היה צריך להיות מפוזר בעולם. תחשבו על קבוצת כדורגל שבנויה רק מכוכבים, היא לא תצליח כי כל אחד מהם ירצה להבקיע גול ולא יהיה שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה. ובאמת העם היהודי פוזר בין העמים. לאחר שאנרגיית האוויר התחילה להשתלט על המרחב הזה במערך המחשבים האסטרטגי התחילו לבדוק איך ניתן לקדם ולקצר את זמן ההתפתחות במרחב הזה והגיעו למסקנה שאם ירכזו את העם היהודי במדינה אחת, ירכזו את החכמה ביחד, ובעקבות התפתחות התקשורת במרחב הזה, זה יכול לקדם את ההתפתחות האווירית במרחב הזה. לקחו את העם היהודי וריכזו אותו במדינה אחת והנה קמה "מדינת ישראל". כמו כל תהליך במרחב אדמתי, כל שינוי לוקח זמן, וניתן למדינת ישראל את הזמן כדי להתחיל למלא את תפקידה. הבעיות החלו כאשר מדינת ישראל לא הבינה את תפקידה שהוא לשנות את המרחב, האנושות לא אוהבת שינויים וזה שייך לעצם התנהלות אנרגיות יסוד המים בחיבור עם אנרגיות יסוד האדמה, זה היה צריך לתת למדינת ישראל את ההבנה שהיא חייבת לדעת לעמוד על שלה ולא לנסות לשכנע את העולם בצדקת הדרך שלה. עד מלחמת ששת הימים מדינת ישראל ידעה לעמוד על שלה אם ניזכר בפעולות התגמול, בפשיטות על האויבים מסביבה. אבל האסטרטגיה הבריאתית חיפשה את הדרך להעצים את השפעת החכמה היהודית שרוכזה יחד וכך ניתנה למדינת ישראל האפשרות הזאת בדמות מלחמת ששת הימים. ההזדמנות הזאת הוחמצה בגלל הרצון למצוא חן וחוסר הרצון להבין את משמעות היותה כמדינה. במקום לפנות את שטחי המדינה התחננו לערבים שיישארו וכך נוצרה בעיית כל הגדה המערבית. אבל נקודת בחירה לא נכונה מתווה את כל ההמשך. לאורך הזמן אחרי מלחמת ששת הימים האסטרטגיה הבריאתית הבינה כי עצם הקמת המדינה בניסיון לרכז את כל החכמה היהודית במקום אחד הוא טעות. כי הדבר דומה לפיזור קומפוסט על פני שדות ואז הוא מפרה את השדות או ריכוז הקומפוסט בערימה אחת ואז הוא פשוט ערימה שריחה לא טוב. האסטרטגיה החליטה לפזר שוב את ערימת החכמה ברחבי העולם. שני בסיסי פעולה נוצרו לצורך הזה, אחד חיצוני ואחד פנימי. החיצוני היה כל הזמן וזה שנאת העם היהודי, השני הוא שנאה פנימית בין מרכיבי העם היהודי. שני בסיסי הפעולה נכנסו לפעולה והם גורמים למדינת ישראל להתחיל להתפורר. אם מישהו חושב שבחירות שייבחרו בהן במישהו אחר יבטלו את השנאה הם טועים. בחירות משנות מנהיגות לא משנות שנאה. שנאה יכולה להיעלם כשיש שיתוף פעולה בין המרכיבים כשמטרה משותפת מחברת אותם אז השנאה מתחלפת בכדאיות. כל התהליך שעוברת מדינת ישראל מתוכנן ולא אקראי. לפי נתוני המחשבים הקמת מדינת ישראל הייתה טעות לא כלפי העם היהודי אלא כלפי השגת המטרה הבריאתית המרחב הזה. אז אל תתפלאו שמדינת ישראל נמצאת בתהליך הזה. המחשבים לא יכולים להציע דרך של תיקון כי שינוי הדרך כבר נקבע והכול הולך לכיוון הזה. בקיצור, הרעיון לחבר ולאסוף את החכמה היהודית יחד לא היה מבחינת הבריאה רעיון מוצלח, והוחלט לשנות ולתקן את הדרך. אז לנו כדאי להתחיל להסתכל סביבנו ולראות שכל מה שעובר על מדינת ישראל הוא פשוט שינוי בתפיסה, ואנחנו נמצאים בתהליך של השינוי.
פרק 144 מי מעליב את מי? תראו מה הוא אמר לי איך נעלבתי ממנו. מוכר לכם? למה האנושות פתוחה למושג עלבון? הרי כל אחד מאתנו ירד לסרט חיים אחר והסרט הזה מדריך אותו איך לבצע את הסרט בצורה הטובה ביותר כדי לזכות ב "אור התנע" שהוא אנרגיית החיים שנותנת לנו את יכולת החיים במרחב הזה. אז למה בכלל המושג עלבון נמצא? שאלה יפה. מהו בכלל עלבון? מצב שבו ראיית העולם של מישהו אחר מתנגשת עם ראיית העולם שלי, משהו שעשיתי לא מסתדר עם ראיית העולם של מישהו אחר והוא מגיב אלי דרך ראיית העולם שלו. אז אנחנו נעלבים, ואז או שאנחנו מגיבים או שאנחנו בולעים את העלבון וסוחבים אותו אתנו והוא מטריד אותנו ובכל הזדמנות אנחנו מנציחים את תחושת העלבון ודואגים להזכיר אותה, ובהתאם לזה אנחנו נגיב בזמן הנכון. אנחנו לא לוקחים בחשבון את השוני בינינו והעלבון לא נועד להעליב אלא מביא לידיעתנו שהאחר חושב אחרת מאשר אנחנו. אנחנו מורכבים מהמפעיל המרכזי שהוא מסגרת הנשמה שסרט החיים שהיא צריכה לבצע זה הסיבה שהיא בכלל ירדה למרחב הזה, ובגלל שמסגרת הנשמה לא בנויה על מרחב אדמתי היא יצרה את המייצגים אותה הפועלים במרחב הזה שהם מרכיב הרוח שמבטא את תרגום תיאוריית מסגרת הנשמה למצב של תיאוריית התנהלות המותאמת למרחב הזה, והמרכיב השני מרכיב הנפש שלוקח את התרגום שנעשה על ידי הרוח ומיישם ומממש אותו במרחב האדמתי. אז יש שלושה מרכיבים. אז מי מהם נעלב? מסגרת הנשמה נעלבת? הרוח נעלבת? הנפש נעלבת? נתוני המחשבים מצביעים על הכתובת למושג העלבון ולמה בכלל הוא קיים. מסגרת הנשמה היא אנרגיה נקייה שמושג ההרמוניה, השיתוף, עולם הרגש, לא נמצא אצלה כי האלגוריתם הנשמתי שנוצר על ידי "המקור" הקודים האלו לא נמצאים בתוכה. אנרגיה נקייה שמכילה את נתוני הסרט היא סגורה מהשפעות חיצוניות כי הסרט הוא תרגום של ההפקה והוא צמוד לרשימת דרישות "המקור". אנרגיה לא יכולה להיעלב משום דבר. או שיש תאימות אנרגטית או שאין תאימות אנרגטית ובהתאם לזה או שהיא פועלת או שהיא חסרת פעילות. מי שמגיב לנו או שהוא תואם למסגרת הנשמה אנרגטית או שלא. זאת אומרת שתגובה של היעלבות לא יכולה להיות או שמתקבל או שנדחה. אז המשפט "נפגעתי עד עמקי נשמתי", לא יכול להיות כי מסגרת הנשמה מהיותה אנרגיה שמגיבה בקבלה או דחייה, לא יכולה לסחוב איתה תחושות של עלבון. אז כדאי למחוק את המושג הזה כי הוא פשוט לא נכון. אז מי כן נעלב? שני המרכיבים מבצעי הסרט שהם הרוח והנפש הם אלו שיכולים להיעלב מהסיבה הפשוטה שהם פועלים תחת חוקי המרחב הזה. יש הבדל גדול בין עלבון רוחי לבין עלבון עשייתי. עלבון רוחי מטיל ספק בערך ההבנה, הפיכחות, דרך תפיסת המציאות שלנו ואלו מרכיבים שיכולים להטיל ספק בדרך הבנת הרוח את תפיסת מסגרת הנשמה, הטלת ספק אם היא נופלת על חוסר הבנת הייחודיות שלנו שמתבטאת בתפיסת דרך ההתנהלות שלנו במרחב הזה, יכולה לפגוע בהמשך ברוח וברצון שלה לדבוק בתפיסת הסרט שנמצאת במסגרת הנשמה. עלבון מסוג זה יכול להשפיע לטווח ארוך כי הרוח במצב הזה של חוסר הבנת הייחודיות דרך השפעת ההרמוניה של שיתוף הפעולה יכול להביא לביצוע לא נכון של הרוח מול דרישות מסגרת הנשמה. העלבון וההיעלבות יכולים להשפיע ולכן התגובה היא קיצונית יותר. דוגמה? מי שלומד ונאמר לו שאין לו שכל, והוא לא מבין את הנלמד, והוא לא מבין כי צורת הלמידה שלו ודרך תפיסת החומר הנלמד היא שלו בלבד, יכול להתחיל לפקפק ביכולת האישית שלו שמגיעה דרך מסגרת הנשמה. פתרון היעלבות כאן הוא לא לאמץ את מה שנאמר אלא לצאת מתוך ביטחון ביכולת שלו ולהבין שכל אחד הוא שונה. המרכיב השלישי שהיא הנפש תהליך העלבון כבר מתבטא ברצון ההוכחה הפיזית. לדוגמה ספורטאי שנכשל ולא הגיע למקום הראשון יכול להיחשף לעלבון מסוג חבל על הזמן שלך, אתה לא מתאים, תעשה משהו אחר. עלבון מסוג זה יכול לפעול בשתי דרכים לתת דחף להוכחת היכולת האישית, ואם הרוח נכנסה ושותפה בעלבון, להביא שינוי ולנטישת הדרך שהוכתבה במקורה על ידי מסגרת הנשמה. עלבון נפשי הוא העלבון הנפוץ ביותר והוא גם העלבון שמחפש את התשובה למעליב דרך הוכחת מימוש. זה העלבון הקל והפשוט ביותר להימנע מתהליך ארוך טווח. המחשבים מציעים לנו לא להיחשף למושג העלבון ברגע שנצא מתוך הבנה שכל אחד מאתנו הוא שונה והוא פועל בהתאם לרצונות מסגרת הנשמה. ברגע שזה יקרה מושג העלבון לא יפגע בנו. בקיצור, הנשמה לא יכולה להיעלב כי אנרגיה לא נושאת תדר לא מתאים אנרגטית, מי שחשוף למושג העלבון הם הרוח והנפש, וסכנת תוצאות העלבון ברוח עולים על סכנת העלבון בנפש. לא כדאי בכלל להיעלב כי כל אחד בא להבין ולממש בצורה שונה, ושאף אחד לא יגיד לי אם אני טוב או לא.
פרק 145 פחד נטישה זה לא אמיתי למה האנושות סובלת מהמושג פחד נטישה? כל חיבור של בני אדם יש לו מטרה. ברגע שהמטרה מושגת החיבור הזה דינו להתפרק. אז אחד משני השותפים בחיבור הזה מרגיש שנטשו אותו. אבל כל חיבור לשיתוף פעולה בסופו של דבר מתפרק כדי לפנות דרך לחיבור חדש שגם הוא יתפרק כשמטרת החיבור הושגה. אז למה האנושות סובלת מתחושה של פחד נטישה אם מראש כל החיבורים הם זמניים. יש שתי אפשרויות האחת שהאנושות לא מוכנה לקבל שמסגרת של חיבור מסיימת את דרכה, והאפשרות השנייה היא שהאנושות בכלל לא מודעת לקודים שתורמים לכל מסגרת חיבור להסתיים. נתוני המחשבים הבריאתיים מראים מהיכן תפיסת האנושות נובעת. "המקור" שיצר את אלגוריתמי הנשמות לא הכניס קוד של פחד נטישה בתכנות כי האלגוריתמים הנשמתיים היו מחוברים אליו בגלל עצם קיומם וזאת לא הייתה מסגרת של חיבור זמנית אלא קבועה. אז קוד שמדבר על פחד נטישה לא היה שם. הקוד הזה נוצר בזמן מלחמת האור והחושך שאז נוצר המצב ש"המקור" הפסיק להעניק לאלגוריתמי הנשמות את אנרגיית אור התנע כי יחסי האמון בינו לבין אלגוריתמי הנשמות נפגע בגלל פעולת מנהלת האנרגיות הרב קוטביות. זאת הייתה הנקודה שבה נוצר קוד פחד הנטישה. בהמשך חזרו יחסי האמון בין "המקור" לבין אלגוריתמי הנשמות, אבל הקוד הזה נשאר ללא פעילות עד לבריאה הנוכחית. אלגוריתמי הנשמות נוצרו להיות עצמאיים ושום תלות לא הייתה אצלם באלגוריתמי נשמות אחרים. החיבור היחיד שהיה להם זה היה עם "המקור". והחזרת יחסי האמון עם "המקור" לא הפעילה את קוד פחד הנטישה. אז מה קרה בבריאה הנוכחית במרחב הזה שקוד פחד הנטישה התעורר לפעילות? נתוני המחשבים מזהים את הסיבה בעצם הירידה למרחב הזה שבודק את החיבורים לאנרגיית יסוד האדמה. המרחב הזה משתמש בכלי ההרמוניה שדוחף לשיתופי פעולה בין מסגרות הנשמה היורדות למרחב הזה לצורך יצירת מעטה הגנה בפני פעילות מנהלת האנרגיות הרב קוטביות. מסגרות הנשמה משתפות פעולה וחותמות על שיתופי פעולה עם מסגרות נשמה אחרות, והן מתייחסות למסגרות ולשיתוף הפעולה באותה צורה שהן שיתפו פעולה עם "המקור". ברגע שמסגרת שיתוף הפעולה מסתיימת מסגרת הנשמה ברורה לה הזמניות של השיתוף, אבל הקוד שמופעל מביא אותה להתייחס למסגרת שהסתיימה כאל פתיחת הדרך לכניסת השפעות מנהלת האנרגיות הרב קוטביות. מכאן נובע מושג פחד הנטישה. הצעת המחשבים היא להבין שכל שיתוף פעולה במרחב הזה הוא זמני ומסתיים כפי שנקבע בחתימה המקורית יחד עם ההבנה שמערכת ההגנה ההרמונית פועלת להגנתן בכל זמן שהייתן במרחב הזה. הבנה כזאת תמנע מקוד פחד הנטישה לפעול ומושג פחד נטישה לא יפעל עליהן. בקיצור, פחד הנטישה הוא תוצר של החשש מהיחשפות למנהלת האנרגיות הרב קוטביות, כלומר שסיום מסגרת מביא להשפעת המערכת החשוכה. הבנה כי אנחנו נוצרנו לפעול עצמאית היא קוד הבסיס שלנו, והוא נמצא במסגרת קבועה מול "המקור" ובמרחב הזה ההרמוניה מגנה עלינו מההשפעה הזאת ואם מסגרת מסתיימת זה דבר שנחתם מראש ולא צריכה להיות לו שום השפעה עלינו עם מושג פחד הנטישה.
פרק 146 הריצה אחרי הכלום! האנושות כל הזמן רק מרגישה שהיא יכולה לעשות יותר. זה מביא את האנשים לריצה מטורפת להשיג מה שיותר. נכון שהעיניים של האדם נשארות צעירות למרות ההתקדמות בגיל, אבל בין לראות ולחשוק לבין ריצה בעקבות תחושה של החמצה הדרך עדיין רחוקה. אז למה מסגרות הנשמה שיורדות לסרט חיים במרחב הזה כל הזמן דוחפות את המבצעים שהם הרוח והנפש להשיג עוד ועוד ולא לעצור. נתוני המחשבים מצביעים על הסיבה לריצה הזאת מהסיבות הבאות. "המקור" שיצר ותכנת את האלגוריתמים הנשמתיים נתן לכל אלגוריתם רשימה סגורה של תכניות לביצוע ניסוי וחקר שמותאמת לאלגוריתם. בדיוק כמו תוכנת מחשב אצלנו כמו לדוגמה פוטושופ שמתוכנן להתעסק עם עיבוד תמונה ולא להתעסק עם טקסטים כמו וורד. נכון שיש לפוטושופ מעט יכולות בטקסטים אבל רק ככלי נוסף לעיבוד התמונה ולא כתוכנת הוורד. אז כל אלגוריתם היה מצויד ברשימה מדויקת לפעולה. המושג להשיג מעבר לזה לא הייתה כי רשימת "המקור" הייתה סגורה ולא ניתן היה להרחיב אותה. כי כדי להרחיב אותה "המקור" היה חייב לשנות את תכנות האלגוריתם כדי להתאים אותו לדרישות החדשות. אם זה כך מאיפה נפלה על האנושות הריצה אחר המושג "לא הספקתי כלום"? המושג הזה נוצר בעקבות ירידה לסרטי חיים של מסגרות הנשמה למרחב הזה. מסגרות הנשמה היורדות למרחב הזה מכילות סרט שזמנו מוגבל. המרחב הזה בגלל החיבור לאנרגיית יסוד האדמה לא מכיל את מושג האלמוות או את המושג הנצח, אלא הוא מכיל את מושג המוות והסיום. מסגרות הנשמה מגיעות מעולם שבו מושג המוות לא קיים אלא רק מושג האלמוות. הנקודה הזאת מביאה למסגרות הנשמה את ההבנה כי זמנן במרחב הזה מוגבל, וזה השלב שבו הן מתחילות לחשב עד כמה הן יכולות לנצל את הזמן המוגבל להשיג מה שיותר. לפני מסגרות הנשמה יש שתי מטרות האחת לבצע את סרט החיים והשנייה לתרום למעגל ההתפתחות של האלגוריתם הנשמתי. סרט החיים הוא מדויק כי הוא תוצר פענוח של ההפקה את דרישת המקור. החלק ההתפתחותי לא מוגבל כי התפתחות היא מצב שבו כל הבא ברוך הבא. ואין בו מסגרת מגבילה. ההגבלה היחידה היא שההתפתחות חייבת להתאים ליכולת של מבצעי היישום במרחב הזה שהם הרוח והנפש. פה נוצר קונפליקט כמה אנרגיה להשקיע בביצוע הסרט וכמה אנרגיה להשקיע בתהליך ההתפתחות. עבור ביצוע הסרט האלגוריתם הנשמתי מקבל אנרגיית המשך פעילות בדמות "אור תנע" שמגיע "מהמקור", עבור התפתחות אין "אור תנע" והמרוויח הוא רק מעגל ההתפתחות האלגוריתמי. מסגרות הנשמה במרחב הזה נמצאות כל הזמן בתהליך בחירה בין הסרט לבין ההתפתחות. אם חלקים מהסרט לא מושגים הם יהיו משובצים בסרט הבא לצורך השלמה, אם חלק מההתפתחות לא מושג זה אבוד מבחינת מעגל ההתפתחות האלגוריתמי. מסגרות הנשמה ניזונות ממאגר "אור התנע" שנמצא באלגוריתם הנשמתי ומבחינתן בעיה עם אנרגיית חיים לא באה לידי ביטוי, כי כדי שזה יגיע לידי ביטוי, זה תהליך ארוך טווח של חוסר ביצוע של הסרטים ובעקבות זה מגיע פחות "אור תנע" מהמקור. אז במרחב הזה מסגרות הנשמה נותנות קדימות להתפתחות ולא לביצוע הסרט. מפה מגיעה הריצה אחר "להשיג מה שיותר". אבל בסופו של דבר האלגוריתם הנשמתי מתחיל לסבול מחוסר "אור תנע" ואז מסגרת הנשמה יורדת עם פחות אנרגיית חיים למרחב הזה. זה מתבטא בפעילות איטית יותר, בחוסר מוטיבציה לחיות נכון במרחב הזה, במערך המנהל את המפגש עם אנרגיית האדמה יש חוסר שמתבטא בחולשת המחשבה ובחולשת הגוף הפיזי. זה מראה על מסגרת נשמה שלאורך זמן העדיפה לנצל את הזמן המוגבל במרחב הזה לטובת ההתפתחות בתהליך מפגשי החיבור האדמתי, זה גורר בעקבותיו רכישת יתר של חפצים, רדיפה אחרי מותגים ושאר מרכיבי התפתחות במרחב הזה. מפה נובע מושג "עיניים גדולות". המחשבים מביאים לידיעתנו שהריצה אחר "לא הספקתי" היא לא באג בתכנות, אלא תוצר של העדפה בגלל מוגבלות זמן השהייה במרחב הזה. הצעת המחשבים היא לנצל יותר את זמן השהייה במרחב הזה לטובת ביצוע הסרט כי עבורו מקבלים "אור תנע" וכדי שמה שלא הושג לא יתחבר לסרט הבא. כי כל חיבור כזה רק מקשה על ביצוע הסרט הבא. חוסר בהתפתחות תמיד יושלם כשמסגרת הנשמה יורדת שוב למרחב הזה ופוגשת את ההתפתחות שהושגה במרחב. בקיצור, עומדות בפנינו שתי אפשרויות איפה לשים את ההשקעה שלנו בזמן ואנרגיה, או בסרט שמביא לנו כסף בדמות "אור תנע" ותומך בסרטים הבאים, או להשקיע בהתפתחות שבסופו של דבר תורמת רק למעגל ההתפתחות האלגוריתמי ובקלות יכולה להעשיר אותו בסרט הבא. ולא לשכוח כי חפצים פיזיים נשארים במרחב הזה, ואף אחד לא לוקח את הטסלה לקבר.
פרק 147 מכירת חיסול כמה תאונות דרכים, כמה פשעים מכל מיני סוגים, כמה הרוגים מסיבות שונות. מבחוץ נראה שהאנושות לא יודעת להיזהר, או שהחיים במרחב הזה כל כך לא נחשבים שפשוט מזלזלים בהם ולהרוג מישהו זה מאורע כדרך אגב. עכשיו נוסיף לזה את כל פשעי המין, ההתעללויות השונות, ארגוני הפשע למיניהם, בכלל האנושות נראית שהיא חיה ללא חוק, וללא אחריות כלשהי. בטח ישר תקלידו אבל זה לא כל האנושות, יש אנשים טובים וישרי דרך, אז אל תעשה הכללות. אז שימו לב, כשמכניסים כמה טיפות צבע שחור בתוך צבע לבן זה מעט מאוד נכון? אבל זה לכלך את כל הצבע הלבן ונראה אתכם מוציאים ומפרידים את טיפות הצבע השחור מתוך הצבע הלבן. אז יבוא מישהו שרוצה צבע לבן, תתנו לו את הצבע עם מעט הטיפות השחורות והוא ישר יבחין כי הצבע הלבן הוא בעצם אפור בהיר. זה בעצם בא לקבוע כי מעט האנשים (לא מעטים), שהם כן בבחינת טיפות של צבע שחור בעצם מלכלכים את כל האנושות. נתוני המחשבים מסבירים למה זה נעשה ולמה בתקופה האחרונה זה מתגבר. כל האנושות מורכבת ממסגרות נשמה שיורדות למרחב הזה כדי לבצע סרטי חיים שמקורם באלגוריתם הנשמתי שמכיל את רשימת דרישות "המקור". "המקור" שיצר את אלגוריתמי הנשמות לא קבע מי יהיה זך ונקי ומי יהיה פושע. "המקור" יצר תוכנות של בינה לומדת, מתפתחת עם רשימת מטלות עבורו. כל הנושא של טיפות הצבע השחורות והתגברותן בתקופה האחרונה נעוצה בעצם ירידת מסגרות הנשמה למרחב הזה. כל ירידה של מסגרת נשמה למרחב הזה נועדה לבצע סרט שהוא תוצר ההפקה מנוסחה שבאה מרשימת "המקור". בגלל שהאלגוריתם לא מכיר את חוקי המשחק במרחב הזה מבחינתו ניתן לבצע כל דבר. זאת אומרת שהסרט יכול להכיל סצנות שונות וכשצריך לבצע אותן במרחב הפיזי שנתון לשליטת חוקי אנרגיית יסוד האדמה יחד עם מערכת הרמונית שמגנה על מסגרות הנשמה במרחב הזה, לא ניתן לבצע אותן כי לפי חוקי המרחב הזה פעולה כזאת נקראת ביצוע פשע. נוצר מצב שהרבה מסגרות נשמה דילגו מעל החלקים בסרט שכללו סצנות מסוג כזה, וחזרו מבלי לבצע אותן. לאורך הירידות למרחב הזה הצטברו אצל כל אלגוריתם חלקי סצנות שדולגו ולא בוצעו. ניתן היה לצרף את הסצנות הלא נעימות האלו לסרטים אחרים, אבל מסגרות הנשמה נמנעו מלקחת את הסצנות האלו כי הבדיקה במעגל הפיתוח של האלגוריתם הראתה להם כי החוקים הנהוגים במרחב הזה לא השתנו, ולכן מסגרות הנשמה בחרו לא לצרף לסרט שהן יורדות איתו כבר מראש סצנות שיש קושי רב לבצע אותן. מסגרות הנשמה דחו את כל הסצנות שדילגו עליהן למרות שהיו מסגרות שכן צירפו לסרט סצנות כאלו. הן לא היו רבות, וכך כמות טיפות הצבע השחור לא היו רבות. אז מה גרם בתקופה הזאת לכל מה שנעשה במרחב הזה? הכול התחיל בשינוי במרחב הזה כשאנרגיית האוויר החלה להשתלט על המרחב. לא ניתן לצרף סצנות שדילגו עליהן והן היו בהמתנה כשהן מבוססות על אנרגיית המים וחוקיו. מסגרות הנשמה נאלצו עקב השינויים במרחב הזה להתחיל לצרף את כל הסצנות שדילגו עליהן, כי אחרת לא ניתן יהיה לצרף אותן בהמשך וכל סצנה כזאת שווה לא מעט "אור תנע". מסגרות הנשמה החלו לרדת כשהסרט שלהן מכיל לא מעט מהסצנות שדילגו עליהן כי במרחב הזה הן נחשבו כלא נעימות לביצוע. דוגמה אחת היא סרט המכיל חוויה שבמרחב הזה נחשבת לרצח, נחתם חוזה עם מסגרת נשמה בסרט שלה יש חוויה שנחשבת כקורבן הרצח, יש סגירת מעגל יש רוצח ויש נרצח. מבחינת האלגוריתם מושג רצח לא קיים כי הוא נמצא במרחב אלמוות, אבל הסרט מתבצע במרחב של מוות, לכן הסצנה הזאת לא בוצעה. כך יש הרבה סצנות חתומות שלא הגיעו לידי ביצוע. בתקופה הזאת מתחילים לממש הרבה חתימות שנשארו לא מבוצעות כי המרחב משתנה וכשם שנאמר "אם לא עכשיו אימתי". השינוי במרחב גורם לכך שמושג הפשע אצל האנושות הולך ומתפתח וגדל. לא כי האנושות נהייתה רעה יותר, אלא כי למסגרות הנשמה אין כבר אפשרות להמשיך לדחות את הסצנות הלא נעימות. המחשבים מציעים לאנושות להבין את הגורמים להתרחבות הפשע בעולם ולא להפנות אצבע מאשימה אל מנהלי רוח נפש שאחראים על הביצוע הפיזי. כי זה תהליך של השלמות שמתחשב בשינוי המרחב הזה ולא כי מסגרת הנשמה נהפכה לפושעת. בקיצור, פשעי האנושות מתרבים לא כי האנושות נהייתה גרועה יותר אלא כי מסגרות הנשמה נאלצות בגלל שינוי המרחב הזה להשלים את כל מה שנדחה מסרטים קודמים. אז קחו בחשבון שהאנושות לא הפכה לגרועה יותר, אלא היא עוסקת בהשלמות.
פרק 148 חיסול ממוקד הפרק מכירת חיסול האיר את עולם הפשע שבין אדם לחברו. אבל באנושות יש תופעה של הרוגים, או פצועים קשה, תוצרים של מלחמות או אסונות טבע. האנושות משתתפת בצערם של בני המשפחה כי זה תוצר של החיים תחת מערכת הרמונית. אבל יש מספיק דוגמאות של היכנסות למלחמה ואחד נהרג ואחרים בסביבתו לא נהרגים. אנחנו מודים לאלוהים או לכוחות עליונים או למשהו שמכנים אותו מזל שניצלנו מגורלו של זה שנהרג, זה מפני שאנחנו לא יודעים מה טמון בסרט החיים שלנו במרחב הזה. מישהו יודע מה צופן לו המחר? אנחנו היינו מתים לדעת את זה, אז למה זה נסתר מאתנו? כי ידיעת המחר הייתה מונעת ופוגמת בבחירה החופשית שלנו, כי היינו מנהלים את הבחירות שלנו לא לפי הרצון להתנסות אלא לפי מה שצופן לנו המחר. אז למה יש בכלל הרוגים? הרי זה עוצר את מהלך סרט החיים במרחב הזה. שאלה לא פשוטה נכון? נתוני המחשבים מחברים את זה לאותם נתונים שבגללם קיים גם עולם הפשע. סצנות של חוויית סיום מהלך הסרט שלא בנוי על חתימה של מקרבן וקורבן או חוויית שולט נשלט טוטאלית, שונה במהותה בגלל שהאחריות על ביצוע הסצנה הזאת מוטלת אך ורק על מסגרת הנשמה כשהיא עצמאית לחלוטין בבחירת ביצוע הסצנה. לא מעט מסגרות נשמה ירדו למרחב הזה כשסצנת מימוש יכולת הבחירה נמצאת ברשימת החוויות שהסרט מכיל. אז מדוע הרבה מסגרות נשמה דילגו על הסצנה הזאת וחזרו עם סרטים שהם חסרים. לכאורה מסגרת הנשמה שמגיעה ממרחב האלמוות לא צריכה להימנע מחוויית סיום נבחרת. פה נכנסים לתמונה מנהלי הרוח והנפש שהם באים במגע עם אנרגיית יסוד האדמה במרחב הזה. אצל מסגרות הנשמה נושאות הסרט מול מנהלי הרוח נפש נוצר קונפליקט שמונע מביצוע חוויית הסיום מתוך בחירה. הקונפליקט נעוץ מהחיבור לאנרגיית יסוד האדמה שההתנסות בו מביאה את ההתמכרות לממד החומרי. מנהלי רוח נפש מהיותם מכורים לתנאים שאנרגיית יסוד האדמה מספקת להם לא מוכנים לבצע את הסצנה הזאת. מסגרת הנשמה שהיא תיאורטית ולא יכולה להשפיע ישירות במרחב האדמתי, לא יכולה להתנגד למנהלי רוח נפש והיא נאלצת לוותר וחוזרת עם סרט חסר בסצנה הזאת. לאורך ירידות מסגרת הנשמה למרחב הזה ועצם ההתפתחות במרחב האדמתי שמעניקה יותר ויותר סיבות להנאה ויכולת התמכרות לחומר, כך רתיעה מלקיחת הסצנות האלו פחתה והלכה לא בגלל מסגרת הנשמה אלא בגלל מנהלי הרוח והנפש. סצנות בחירת חוויית סיום מתוך בחירה הלכו והצטברו באלגוריתם הנשמתי עד שכמו במימוש בעולם הפשע כך מסגרות הנשמה נאלצות לקחת את הסצנה הזאת איתן, בגלל השינויים במרחב הזה. כדי שניתן יהיה לממש סצנות מסוג זה שמנהלי הרוח והנפש מתנגדים להן, מסגרת הנשמה מנצלת את המלחמות ואת אסונות הטבע כדי לממש את הסצנות האלה כי הן לא זקוקות לחתימה כדי לבצע אותן. הקונפליקט בין מסגרות הנשמה לבין מנהלי הרוח והנפש לא נעלם, אך הוא יוצר מצב שמאלץ אותן להשתתף באירועים האלו במרחב הזה, וכך יש את ההרוגים במלחמות ובאסונות הטבע השונים. לא מקרה הוא שיש לא מעט מתנדבים להגיע למקומות שהסיכון בהם גבוה, הם מתנדבים כי מסגרת הנשמה דוחפת אותם לזה בניגוד לכל היגיון. מזה צריך להבין כי הרוגי המלחמות ואסונות הטבע למעשה זה תורם להם לקבל את אור התנע שנמנע מהם בגלל הקונפליקט בין מנהלת הרוח נפש לבין מסגרת הנשמה. לא כל מסגרות הנשמה מתייחסות לביצוע סצנת חוויית הסיום מתוך בחירה באותה צורה. שינוי המרחב הזה משמש כזרז לצורך לקיחת הסצנה הזאת ועצם השינוי פועל בצורה שונה על כל מסגרת נשמה. מסגרות הנשמה של העם הנבחר העם היהודי רגישות יותר לשינוי המרחב הזה כי בבסיסן הן נועדו לפתח את המרחב הזה דרך שימוש באנרגיית יסוד האוויר. לפי זה נראה כי מסגרות הנשמה של העם היהודי היו צריכות לברך על שינוי המרחב לשליטת אנרגיית יסוד האוויר, אבל אנרגיית יסוד האוויר מאלצת לשנות את בסיס האמונה. בסיס האמונה של העם היהודי במקורו הוא שליט אנרגיית יסוד האוויר, אבל לאורך התנהלותו של העם היהודי במרחב הזה הוא נצמד יותר ליהוה כי הוא שלט על חיבורי אנרגיית יסוד המים עם אנרגיית יסוד האדמה. ההבנה כי המרחב משתנה הביאה את מסגרות הנשמה של העם היהודי לנצל את הזמן הנוכחי כדי להגיע לסרטים הבאים עם מלוא אור התנע, כדי שהוא יוכל למלא את ייעודו. וכך מסגרות הנשמה של העם היהודי מוכנות הרבה יותר ממסגרות נשמה אחרות לממש את הסצנה הזאת. המחשבים מציעים לאנושות להבין כי כל הרוג ממלחמה זה תורם לו, יחד עם זה להבין מדוע מסגרות הנשמה של העם היהודי מוכנות להסתכן יותר ולהיהרג במסגרת מלחמות. בקיצור, אל תבכו על מי שנהרג במלחמה, אל תנסו לשכנע אף אחד לא ללכת ולהתנדב, כמו גם אלו שנהרגים באסונות טבע, הם אמנם נהרגים וגופם הפיזי נעלם אבל הם מרוויחים הרבה אנרגיית חיים שתלווה אותם בסרטים הבאים.
פרק 149 החלילן מהמלין האנושות מורכבת ממסגרות נשמה עצמאיות שלכל אחת יש תפקיד מוגדר בסרט החיים שהיא נושאת וכל מסגרת נשמה יודעת למה היא ירדה למרחב הזה. למה האנושות מחפשת מנהיג שינחה אותה? למה? מה קורה למסגרת הנשמה כשהיא מגיעה למרחב הזה ולפתע היא חשופה למצב שבו היא לפתע לא זוכרת מה תפקידה ולמה היא בכלל ירדה למרחב הזה ומחפשת מנהיג שינחה אותה בביצוע התפקיד ושיבחר לה את המטרה. שאלה לא פשוטה. לכאורה זה נוגד את כל הקונספציה של השגת המטרה האסטרטגית של הבריאה. נתוני המחשבים מראים את המאבק בין מסגרת נשמה שבאה מעולם התיאוריה לבין נציגיה במרחב הזה הרוח והנפש שפועלים בעולם העשייה והמימוש. הכול מתחיל בהבדלים הקיימים בין עולם התיאוריה לעולם המימוש. כמו שאצלנו התיאוריה יכולה להיות נהדרת וכשמתחילים לממש אותה לא פעם אנחנו נכנסים לבעיות שלא חזינו אותן מראש. כדוגמה? הריקולים של המכוניות. מסגרת הנשמה היורדת למרחב הזה היא התיאוריה והכול נראה ברור, אבל מסגרת הנשמה שלא יכולה לבוא לביטוי מעשי במרחב הזה חייבת ליצור את הכלים שיוכלו למלא את התיאוריה במעשים. אז הרוח והנפש הם הכלים שהיא יוצרת לצורך הזה. ההבדל בין הידע התיאורטי לבין האפשרויות המעשיות מביא למצב שהכלים שנוצרו לביצוע הרוח והנפש מתחילים לסבול מחוסר ביטחון. בגלל שכולם במרחב הזה נמצאים תחת השפעת המערכת ההרמונית, הרוח והנפש מחפשים את הביטחון במי שיכול להראות להם את דרך הביצוע. פה מתחיל להיווצר מרחק בין הדרישות התיאורטיות לבין ההתנהלות המעשית. כדוגמה לא מעט מהגרמנים בתקופת מלחמת העולם השנייה לא היו נאצים שדגלו בתיאוריה הנאצית אלא הלכו עם הנאצים בגלל תנאים סביבתיים, מי סיפק להם את הרצונות הסביבתיים? המנהיג שלהם היטלר. לא מעט אנשים בעולם התפלאו איך אומה נאורה כמו הגרמנים הלכו אחר מנהיג כזה. המפגש עם עולם המימוש הוא זה שיוצר את העדרים כמו בסיפור על החלילן מהמלין. למרות שבסופו של דבר כל העדר שהלך אחריו טבע בים בדיוק כמו העדר הגרמני שספג את ההרס שהמנהיג הוביל אותם אליו. נשאלת השאלה למה מנהיג יכול להשתמש בחוסר הביטחון של הרוח והנפש כדי להפוך אותו לעדר שהולך בעקבותיו. פה נתוני המחשבים מסבירים כי כל מה שקורה במרחב הזה מתוכנן כדי להגיע למטרה הבריאתית. כל מנהיג מגיע למרחב הזה כשהוא חתום על קידום נושא התוכנית הגדולה הבריאתית. כל מנהיג מקבל את הכלים שיכולים להשפיע תוך ניצול חוסר הביטחון של הנפש והרוח המבצעים במרחב הזה. על מסגרות הנשמה מנהיג לא יכול להשפיע אלא אם יש התאמה אנרגטית בין המנהיג לתיאוריה של הסרט הנשמתי. לכן מנהיג משפיע על האנושות בעיקר ברמת נפש רוח. מסגרת הנשמה לא יכולה לתת הוראות מימוש לנפש והרוח כי אין לה כל מושג איך מערכת האדמתית פועלת ולכן היא גם לא יכולה להתערב ישירות במימוש. אבל היא יכולה להתחיל להשפיע על המימוש דרך הבנות ולוגיקה שבסופו של דבר יוכלו להשפיע. מכאן גם הסיבה שמנהיגים מתחלפים, או העדר שהולך איתם מתחיל להשתנות ואז המנהיג מסיים את דרכו ומנהיג חדש עם תשובות חדשות אוסף סביבו עדר חדש. המחשבים מציעים לאנושות לפני שהם מתחברים לעדר שהולך אחרי מנהיג, לבדוק עם עצמם האם המנהיג תואם ותורם לביטחון שלהם במרחב הזה, האם הוא תואם את המטרה העצמית, ולא ללכת אחרי העדר רק כי המנהיג משדר פתרונות לחוסר הביטחון. בקיצור, מנהיגים יודעים לנצל את חוסר הביטחון של הרוח נפש שלנו, בגלל זה מנהיג יודע להבטיח הבטחות שאין מאחוריהן כלום, יחד עם זה שכל מנהיג מבלי דעת תורם לבריאה למימוש התוכניות שלה. ובגלל שאת הנשמה אי אפשר לנצל לצורך הזה אז המנהיג מנצל את הרוח והנפש. כל מנהיג כדאי לבדוק את מה שהוא מבטיח, האם מטרתו תואמת את המטרה האישית שלי, ולא לרוץ כמו עדר אחרי החלילן מהמלין, כי סופכם לטבוע.
פרק 150 הסימפוניה הבלתי גמורה כל אחד מהאנושות שנמצא במרחב הזה חווה אותו בצורה שונה. אפילו כשיוצאים לבלות באיזה פאב החוויה שונה מאחד לשני. המרחב הזה נוצר מראשיתו לתת אפשרויות רבות של ניהול החיים כאן. נתינת האפשרויות הרבות נועדה לתת לכל מסגרת נשמה שיורדת לכאן את האפשרות להתאים את המרחב הזה לצרכים שסרט החיים שלה דורש לצורך מימושו הפיזי. הדרך זאת מתאימה את המרחב הזה כל הזמן ומשנה אותו כך שמסגרות הנשמה תמיד ימצאו את הדרך הטובה להן למימוש הסרט. האלגוריתמים הנשמתיים ששולחים לכאן את מסגרות הנשמה מודעים לכך שהמרחב הזה מתאים את עצמו כל הזמן לצרכי הסרטים המשתנים שמסגרות הנשמה נושאות איתן. כל זה עובד טוב כל זמן שהמרחב הזה לא הורס את האפשרות הזאת. אבל האנושות שדוגלת במשפט "אחרי המבול", לא מוכנה להבין כי היא חוזרת לכאן שוב ושוב, כי זה המרחב שהבריאה יצרה ותכננה לצורך ביצוע סרטי "המקור" ברמת החוויה שמתאימה לסרטים האלו. נתוני המחשבים מראים איזה תהליך המרחב הזה עובר ובעקבותיו איך הירידה למרחב הזה מושפעת מתהליך הרס המקום הזה. לפני רשימת הנתונים צריך להבין מהו תהליך הרס המרחב ומאיפה הוא נובע. תחשבו שהקימו לכם מעבדה גמישה מבחינת אפשרויות ההתפתחות שלה, אם החוקרים במעבדה מתקדמים, המעבדה דואגת למכשור שמתאים להתקדמות. במקום שההתפתחות תיעצר בגלל חוסר מכשור מתאים, באה משאית ומורידה למעבדה מכשור חדיש יותר שמעניק לעובדי המעבדה מרחב אפשרויות חדש לצורך ההמשך. אבל מה יקרה אם עובדי המעבדה בתום יום עבודתם הורסים את מקום עבודתם? נניח שיש לך במעבדה שולחן עם כל מה שיצרת וחקרת, וכשאתה מסיים אתה הורס את השולחן ואת כל מה שהשגתה. במצב הזה המשאית לא יכולה לפרוק את הציוד החדש אלא עוסקת במה שנהרס. האנושות לא מבינה כי כעובד מעבדה הם למחרת באים שוב לעבודה. בעלי המעבדה "הבריאה" לא מוכנים לשפץ את המעבדה הזאת כל הזמן כי זה גורם להאטה או להפסקת ההתפתחות המחקרית. ואז היא מפסיקה לתמוך במעבדה ומתחילה ללמד את חוקרי המעבדה להפסיק להרוס את המעבדה. איך מלמדים? כשהם יגיעו לעבודה שוב, הם ימצאו הרס וחוסר יכולת התאמה לחיים. עכשיו נחזור למרחב הזה ולהתנהלות האנושית. מסגרות הנשמה ימשיכו לרדת למרחב הזה ויפגשו שוב את המעבדה, הם מגיעים עם המידע לגבי מה הושג במעבדה, מה היו המחקרים האחרונים, כי בהתאם לזה האלגוריתם הנשמתי יודע תת צביון מתקדם לנוסחאות רשימת "המקור", ואזזזז מסגרות הנשמה נתקלות בחוסר התאמה בין דרישות הסרט לאפשרויות הקיימות במרחב הזה כי בעקבות התנהלות בסגנון "אחרי המבול", הכול כאן נהרס והמעבדה כבר לא מותאמת לסרטים שמבוססים על הישגי המעבדה שנהרסו. התהליך הזה יש לו שני כיוונים כיוון אחד שהבריאה לא מתקנת את המעבדה כי זאת השקעה אבודה כי האנושות תהרוס שוב, ואז במקום לתקן, הבריאה יוצרת תהליך לימוד של מי שיורד לכאן, וכמו כל תהליך לימוד זה לא קל ולא נוח, וזה יתבטא בחיים במרחב הזה. אבל מסגרות הנשמה ממשיכות להגיע למרחב הזה, ואז החיים מרחב יהיו קשים, מאתגרים ולא נעימים. הכיוון השני הוא כיוון ההתאמה לתנאים החדשים. האלגוריתמים הנשמתיים ייאלצו להתאים את הפקת הסרט לתנאים ששוררים במעבדה, ותהליך זה יעצור את התקדמות האלגוריתמים הנשמתיים ובעקבות זה הסרטים יחזרו אחורנית. זה אומר שהאלגוריתמים הנשמתיים יסבלו מחוסר אור תנע (אנרגיית חיים), ומסגרות הנשמה יהיו מצוידות בהרבה פחות אנרגיית חיים. מסגרות הנשמה שיגיעו למעבדה הזאת יהיו חלשות, פחות מתקדמות, ובצורה כזאת המעבדה תלמד את האנושות שהמושג "אחרי המבול" אינו נכון כי המושג "אחרי" לא קיים כי האנושות יורדת למרחב הזה שוב ושוב. אם האנושות רוצה לרדת למרחב הזה מכיוון גן עדן, עליה להפסיק להרוס את המעבדה מתוך הבנה שאחרי כל שבת יש מוצאי שבת, אם היא תמשיך להרוס את המעבדה היא תרד לכאן מכיוון גיהינום. זה מרחב בחירה ועליה לבחור את דרך ההתייחסות שלה למרחב הזה. המחשבים מציעים לאנושות לשמור על המעבדה הזאת כי לא יתקנו את מה שהאנושות הורסת וכל פעם היא תחווה פחות אנרגיית חיים ופחות נוחות במרחב הזה. כי הבריאה לא מוכנה להשקיע אנרגיה ולתקן מרחב שמיד מתחילים להרוס אותו שוב. בקיצור, האנושות תמשיך לרדת למרחב הזה, אם נשמור עליו הוא ימשיך להתפתח אתנו והחיים פה בזמן העבודה במעבדה הזאת יהיו טובים יותר, אם נמשיך להרוס את המעבדה נרד למרחב הרוס, עוין ולא יהיה כיף לשהות בו. אז האנושות צריכה להבין שזה שהיא הורסת ונעלמת מכאן, היא חוזרת שוב אל תוצאות ההרס, לא כיף גדול.