פרק 131 האדמו"ר נמאס לי, האדמו"ר משעמם לי האנושות הופכת יותר ויותר לנמאס לי ולמשעמם לי. עד לתקופה שאנרגיית יסוד האוויר החלה להשתלט על המרחב הזה, היה אדמו"ר אחד ששמו אחריות שניסה לבלום את התופעה הזאת. כי צריך להבין שמושגי נמאס לי ומשעמם לי תמיד היו בקודים של מסגרות הנשמה שירדו למרחב הזה, אבל עכשיו כפי הנראה שהאדמו"ר אחריות נטש את מערכה והשאיר את שדה הקרב רק לנמאס לי ולמשעמם לי. מאיפה האנושות נושאת את הקודים האלו שבתקופה הנוכחית הם הולכים ומשתלטים על האנושות? נתוני המחשבים מסבירים את התופעה הזאת בצורה מאוד פשוטה. התופעה של נמאס לי ומשעמם לי היא תוצר של ההבדל הגדול במהירות רכישת המידע ובמהירות היישום של המידע. אלגוריתמי הנשמות נוצרו במרחב שבו מושג הזמן לא קיים שלא כמו במרחב המכיל את אנרגיית יסוד האדמה. במרחב קוונטי הכול מהיר ונמדד באורך של תהליך ולא בזמן הארצי הנהוג במרחב אדמתי. מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה רגילות למהירות ולהסקת מסקנות שלא דורשות בזבוז אנרגטי על אורך זמן ארצי. מסגרות הנשמה לא מוכנות לבזבז אנרגיה על נושא כלשהו ומבחינתן לעסוק הרבה זמן באותו נושא הוא מנוגד למקום שממנו הן מגיעות. המפגש עם חוקי אנרגיית יסוד האדמה שהוא איטי עד שהוא מתממש, מבחינתן גורם להן להיעצר ולהאט את תהליך ההתפתחות שלהן. תשימו לב שהילדים היום אחרי כמה משפטים אומרים "הבנתי, מה הלאה". אבל אנחנו רגילים כאן לקצב הבנה אחר, למהירות אחרת, וכך המרחק בין הבוגרים לבין הילדים הולך וגדל. כל זמן שאנרגיית יסוד המים הייתה השלטת במרחב הזה, האדמו"ר אחריות היה במיטבו, ואילץ את האנושות לקחת בחשבון את התוצאות, וכך האנושות חשבה לפני שהיא פועלת ומושגי נמאס לי ומשעמם לי למרות שהם היו, הם היו תחת שליטה. היום התגברות אנרגיית יסוד האוויר מפעילה את הקודים האלה כי אנרגיית יסוד האוויר היא השולטת במרחבים שמהם מסגרות הנשמה מגיעות. זה מתבטא בכל לוחמי המקלדת שכותבים ומפרסמים מבלי לקחת בחשבון את התוצאות, זה פוגע ביכולת להעמיק את ההבנה, זה מתבטא בילדים היום שלא יכולים להתמיד אפילו במקום עבודה ומהר מאוד מגיעים לנמאס לי ולמשעמם לי. גם בעבר האנושות סבלה מהנמאס לי ומהמשעמם לי, כמה הלכו לעבודה בבוקר בלי שיר חדש בלב? אבל האחריות ולקיחה בחשבון של התוצאות שכללו אחריות על פרנסה, על חובות, על מזון למשפחה, גברו, והאחריות ניצחה. בתקופה הנוכחית התגברות אנרגיית יסוד האוויר הביאה לפחות אחריות ויותר חיבור לתועלת האישית ולרצון להתפתח, וכך האנושות היום מוצאת את עצמה כשהאחריות הולכת ופוחתת, ואילו הרצון לשנות מהר ולא להעמיק ולהאריך, הולך וגובר. זה מתבטא בכל הרשתות החברתיות, זה מתבטא בשינוי מהיר של מקומות עבודה, זה מתבטא בריבוי גירושין בין בני זוג, זה מתבטא במהירות שבה נבנים עסקים ובמהירות שהם נסגרים, הכול הולך ונעשה "בכאילו", והכול כי מושג האחריות הוא מושג ששייך לאנרגיית יסוד המים שהולך ויורד במרחב הזה. נתוני המחשבים מראים כי התופעה הזאת תלך ותגבר ולא ניתן לעצור את השינוי הזה כי הוא נמצא בקודים של מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה. כדי להתמודד עם התופעה הזאת יש לעורר עניין של כדאיות לגבי המידע שמועבר בתקופה הזאת, הכדאיות תגרום לכך שלמסגרת הנשמה יהיה כדאי להעניק יותר אנרגיה ללימוד למרות המהירות האיטית כי מסגרת הנשמה תבין את חשיבות המידע ותיתן לו את הגיבוי האנרגטי שיתבטא באורך רוח. לנסות לתת את מושג האחריות לא יצליח כי כוח השפעת מושג האחריות ירד ולכן הוא כבר לא נלקח במכלול המרכיבים. הענקת מושג הכדאיות צריך להסתמך רק על הכדאיות האישית ולא על הטפה לגבי שיפורים סביבתיים (חוסר אחריות אמרנו?). הצעת המחשבים היא לא להתמודד עם תופעת נמאס לי ומשעמם לי עם ראייה כוללת אלא לספק כדאיות לכל אחד בנפרד. בקיצור, כל האנושות סבלה וסובלת מההשוואה בין מהירות קוונטית למהירות ארצית. מי שמורגל במהירות קוונטית מתייחס למהירות ארצית כאל בזבוז אנרגיה מיותר, ולכן נמאס לו מהר והוא משתעמם מהר. כדי לנסות להתעמת עם התופעה הזאת שכוללת חוסר אחריות ולוקחת בחשבון רק כדאיות אישית, כדאי להתמקד בכדאיות האישית ולא באחריות סביבתית. הגישה הזאת דורשת מאמץ גדול יותר מהמלמד מאשר מהלומד, כי פעם המלמד היה מטיל אחריות על הלומד ובזה הסתיים תפקיד המלמד. היום תפקידו של המלמד להעביר את כדאיות ללומד וזה מאלץ אותו ללמוד את מהותו של הלומד, כי אחרת הוא לא ידע לחבר בין המידע לכדאיות הלומד. תפקידו של המלמד הולך ועולה ותפקידו של הלומד מצטמצם רק בהבנת הכדאיות האישית.
פרק 132 המתאבדים בע"מ האנושות לא מצליחה להבין עד כמה נציגות מסגרת הנשמה במרחב הזה שזה הגוף הפיזי חשובה גם לכלל הבריאה ובטח לאלגוריתם הנשמתי. תתארו לעצמכם שאתם מפיקים סרט שעלילת הסרט מתבססת על השחקן הראשי. כל עלילת הסרט מסתמכת על המקצועיות ועל יכולתו של השחקן הראשי לבצע את התסריט של הסרט. השקעתם הרבה מאוד כסף בשחקן, הענקתם לו זמן ללמוד את התסריט, נתתם לו כסף לצורך רכישת אביזרים שיעזרו לו בסרט, התאמתם את צורתו לסרט. כל הפקת הסרט תלויה אך ורק בשחקן הזה. והפקת הסרט מתחילה, הסצנות הראשונות יחסית קלות לשחקן, והוא עובר אותן די בקלות אפילו שלעיתים יש פה ושם קשיים, אבל השחקן מתגבר והפקת הסרט ממשיכה. בהמשך מגיעות סצנות שהן קשות יותר ומורכבות יותר, הקשיים מתחילים להעיק על השחקן יום אחד השחקן מחליט שהוא מוותר על המשך השתתפותו בסרט ונעלם ולא מופיע יותר בהפקת הסרט. אתם בבעיה כי כל הסרט מבוסס אך ורק על השחקן הזה. מה תעשו עכשיו אחרי כל מה שהשקעתם בהפקת הסרט? בשלב הראשון תחפשו את השחקן ותראו לו את החוזה שהוא חתם והוא מחייב אותו, וכי בחוזה הוא חתם גם על הסצנות הקשות יותר. אם זה לא עוזר להחזיר אותו להמשך הסרט תפעילו כל מיני אמצעים כדי לאלץ אותו לחזור למשחק. עכשיו נהפוך את הסרט לסרט שנקבע על ידי ההפקה באלגוריתם הנשמתי, השחקן הוא מסגרת הנשמה שיורדת למרחב הזה כדי לשחק את הסרט, והיעלמות השחקן היא הבריחה מהמרחב הזה ונטישת הסרט שהיא מושג ההתאבדות. עד כאן זה קל להבנה. אבל יש את מושג החוזה שהשחקן חתם עליו, יש את האמצעים השונים כדי לאלץ את השחקן לחזור למשחק. אלו הדברים שרק נתוני המחשבים יכולים להסביר ולתת תמונת מצב שמעמידה את השחקן מול הפקת הסרט. כל מושג ההתאבדות גורם לכך שהכלי שצריך לבצע את סרט החיים נעלם מהמרחב הזה כי מה שנשאר זה גוף חסר חיים ויכולתו כשחקן נעצרה. בעולם שהוא לא אלמוות אלא מוות לא ניתן להחיות את השחקן שהתאבד, אבל ניתן לתת לו שוב את יכולת החיים מחדש. זה אומר שהוא ירד לכאן עם סרט חדש שבו משובצים כל הסצנות שהוא וויתר עליהן אבל קיבל כסף תמורתן. איך מזהים את השחקן שהתאבד? קל מאוד כי מסגרת הנשמה נושאת תדר של האלגוריתם הנשמתי, ובהתאמה אנרגטית היא חוזרת לאלגוריתם הנשמתי כשהיא לא מגיעה אחרי סיום הסרט אלא לפני זה, יחד עם זה שהיא לא השלימה את כל מה שהיא צריכה הייתה להשלים. השאלה היא מי האשם בהתאבדות? אם מסגרת הנשמה היא אלמוות מבחינתה התאבדות היא לא סוף אלא השהיית התהליך הלימודי כי היא יודעת שהיא תיאלץ להשלים את הסצנות החסרות. מנהלי רוח נפש שחווים את המפגש הבלתי אמצעי עם אנרגיית יסוד האדמה הם אלו שסצנות קשות משפיעות עליהם, והם הדוחפים להשהיית הסרט. אז מי האשמים? גם מנהלי הרוח והנפש וגם מסגרת הנשמה, שניהם תורמים לתהליך ההתאבדות הפיזי. בלי הסכמת מסגרת הנשמה מנהלי הרוח נפש לא יכולים לבצע את תהליך ההתאבדות. ירידת מסגרת הנשמה לסרט חדש מהירה יותר כי הסרט הופסק ולא הסתיים לכן מתאבדים מגיעים מהר יותר לסרט חדש הכולל את הסצנות החסרות מהסרט שהופסק בגלל ההתאבדות. בגלל שזה סרט חדש כל מה שמלווה את הסרט הוא שונה והפירוש של משחק הסצנות יהיה שונה ויכול להיות יותר קשה מאשר היה במקור בסרט הקודם שהופסק. התאבדות היא בריחה מקשיים ובריחה מהתמודדות איתם. בסרט החדש הכולל את הסצנות שנעצרו בסרט הקודם בגלל ההתאבדות יכולים להתווסף גם הסצנות שנעצרו וגם סצנות ששייכות לסרט החדש שהן גם כוללות קשיי לימוד, ולכן לא מומלץ לנקוט בשיטת ההתאבדות כשיטה לבריחה מהתמודדות כי אמנם אין את מושג העונש באלגוריתמים הנשמתיים, אבל יכול להיווצר מצב של קושי מצטבר. נתוני המחשבים מראים כי בגלל השינוי שנוצר בעקבות כניסת אנרגיית יסוד האוויר, יכולים להיווצר הרבה יותר קשיים במהלך הסרט, דבר שיכול לקרוץ לאלו שבורחים מהקשיים בשיטת ההתאבדות. אבל שינוי המרחב הזה גורר אחריו מסגרות נשמה שיורדות לסרטים יותר מורכבים וחיבור בין סצנות שנעצרו עקב התאבדות יחד עם צירוף של סצנות מהסרט הנוכחי יכולות להוות סדרת קשיים בהתנהלות החיים במרחב הזה. עצת המחשבים היא לא לנקוט בדרך הבריחה דרך התאבדות כי ההשהיה היא זמנית ועל כל דבר שלא נעשה ומומן באנרגיה הוא יחזור בסרט החדש. בקיצור, הדחף להתאבד כדי לברוח מקשיים נותן רק מרווח זמני ולא מבטל את הקושי בביצוע הסצנות, שיטה גרועה שיכולה להוביל לסרט חיים עם קושי גדול יותר. אז תשימו לב שזה פתרון גרוע ולא משתלם בהמשך.
פרק 133 כוחות עליונים? תוכיחו לי האנושות מתחלקת לשני מחנות מחנה אחד מאמין בכוחות עליונים שזה כולל את כל מאמיני הדת, כל אלו המאמינים בכוחות עליונים, והמחנה השני כולל את אלו המאמינים רק במדע, רק מחפשים הוכחות לכוחות עליונים. אז מי מהם בעצם צודק? בדיקה פשוטה מראה כי המחנה המאמין צודק בחלק שברור לו שיש את מושג הכוחות העליונים אבל החלק שמדבר על איך להתחבר לכוחות עליונים הוא לא נכון, והמחנה השני שמתעלם ממושג כוחות עליונים גם לא צודק כי הוא מחפש הוכחות פיזיות לפעולת כוחות עליונים יחד עם זה שמחנה זה המאמין רק במדע מתעלם ממי שברא את כל היש ומהחוקים שנוצרו. זה המחנה שמתעלם מהסיבות מעריך וחוקר רק את התוצאות. זה דומה לחוקים שנהוגים במדינה שהפרלמנט חוקק אותם, ובמקום לנסות לבדוק למה החוקים חוקקו, מנסים רק לבדוק מה הם החוקים עצמם. אם שני המחנות טועים כל אחד מהכיוון שלו לא ניתן למצוא מכנה משותף בין שני המחנות למעט המכנה המשותף שהם טועים. נשאלת השאלה למה בכלל יש שני מחנות כאלו, ומהיכן נובעת הטעות המייחדת כל מחנה. נתוני המחשבים מראים את הסיבות לטעויות של כל מחנה ומהיכן הן נובעות, ומה החוקיות שהמחנות מתעלמים ממנה. ההתחלה היא האם בכלל קיימים כוחות עליונים? הבריאה הזאת שנוצרה לצורך חקר וניסוי לא נוצרה יש מאין, כל המרכיבים האנרגטיים שיצרו בעזרתם את הבריאה הזאת קיימים כשדות אנרגיה בשדות החושך, מה שנותר למי שיצר את הבריאה הזאת לעשות הוא לחבר את האנרגיות המתאימות ובעזרתן לברוא את הבריאה הזאת. מי שידע לחבר את האנרגיות המתאימות הוא מהווה את הכוח העליון. בטח תשאלו אז מי יצר את הכוח העליון הזה? ברור שמישהו יצר אותו אבל מבחינת האנושות אין שום משמעות לשאלה מי יצר את האלוהים כי מבחינת שליטה בבריאה הזאת רק הכוח העליון שיצר את הבריאה וקבע את החוקים השולטים בה הוא החשוב. תנסו לראות את המצב כמו ממשלה עם ראש ממשלה ויש את השרים. למשל שר התחבורה שקובע את חוקי התחבורה הוא זה שמשפיע ולא ראש הממשלה עצמו. נתמקד במי ששולט בבריאה ולא במי שיצר אותו. בגלל שזאת בריאה חוקרת החוקים שבה מכוונים כולם לתת אפשרות של חקר וניסוי, המצב הזה גרם ליכולת הבחירה החופשית, גרם שמושגי שכר ועונש לא יהיו, גרם לדחף להתקדם ולהתפתח, גרם לכך שכל תהליך של חקירה מתקבל ונלמד ומושג טעות או הצלחה שתיהן מתקבלות בתהליך החקר הבריאתי. מחנה הדוגל במדע ובחיפוש ההוכחות בעצם מנסה להבין ולחקור את החוקים הקיימים כמו עורך דין ששוחה בחוקים אבל לא מנסה לרדת לסיבת החוקים עצמם. ההוכחות למציאותו של כוח עליון לא זקוקה להוכחה כי עצם החוקיות מראה כי מישהו יצר וקבע אותם. כל המחנה הדוגל במדע עוסק רק בניתוח החוקים ולא מי יצר אותם ולמה הם נוצרו. זאת אומרת שהטעות במחנה הדוגלים במדע ומחפשי ההוכחות לכוחות עליונים מתעלמים מהפרלמנט שיצר את חוקי המדע, ומחפשים הוכחות לחוק שהם חיים תחתיו. למשל זיהו חורים שחורים, יפה, אז יש חורים שחורים. למה הם נוצרו? למי הם תורמים? את זה מחנה המדע לא יודע, אז הוא חוקר את ההתנהגות שלהם, את ההשפעה הסביבתית שלהם. מזכיר לכם חוקי תנועה?. אז פה הטעויות של מחנה המדע ומחפשי ההוכחות. ההוכחות לקיום כוחות עליונים קיים בעצם זה שהם זיהו את החורים השחורים, כי הם נוצרו בעקבות חוקים מסוימים, הטעות השנייה היא לבדוק את החוקים הקיימים ולהתעלם מזה שמישהו חוקק אותם. המחנה השני שמאמין בכוחות עליונים טועה בצורת התפיסה שלו במושג כוחות עליונים. לפי תפיסתם הכוחות העליונים מחפשים שיעבדו אותם או יתפללו אליהם, והם עומדים בהיכון למלא את בקשותיהם. אם הבריאה הזאת היא בריאה חוקרת ומסתמכת על בחירה חופשית, אין כל סיבה שכוחות עליונים יתערבו במהלך החקר הבריאתי, כל התערבות מפריעה לתהליכי הלימוד הבריאתיים. נכון שהכוחות העליונים מתערבים במהלך הבריאה כדי להתאים את חוקי הבריאה לתהליכי הלימוד והחקר, אבל זה לא מגיע מבקשות ותפילות אלא מבדיקת התאמת החוקיות הבריאתית למה שהושג בתהליך החקר הבריאתי. הטעות של המחנה המאמין היא בעצם תפישת תפקידו של הכוח העליון בתהליך הבריאתי, האמונה בכוח העליון צריכה לצאת מתוך התפיסה הכוללנית ולא מתוך התפיסה הפרטנית. הבנת הכוח העליון צריכה לצאת מתוך חיבור לחוקיות הבריאתית ולא מתוך הרצון האישי שאם חסר לי משהו כל הבריאה צריכה להיחלץ לעזרתי. אין כוח עליון בדמות איש זקן עם מקל שמעניש. המחשבים מציעים להתחיל להסתכל סביב ולראות ולהבין כי כוח עליון בנה את הבריאה ויצר את החוקיות הבריאתית, והאנושות תפקידה הוא לנצל את החוקיות הזאת לטובת עשיית סרט החיים שמסגרות הנשמה יורדות איתו למרחב הזה, ולבצע את סרט החיים לפי בחירתם החופשית ולא לחפש אחר עזרה של כוחות עליונים שיתערבו בבחירותיהם. כוחות עליונים מחכים לתוצאות של החקר ולא מתערבים ולא מטים את החקר שנעשה מתוך בחירה חופשית.
פרק 134 מי חלש ומי חזק יש אחד שמעשן, שותה, אוכל ג'אנק פוד ונשאר בריא ואין לו בעיות, ויש אחד שמהרגע שהוא נולד הוא חייב לשמור על עצמו, להקפיד באוכל, בשתייה, לא לעשן, לא לשתות, אחרת הוא סובל קשות. כולנו מצוידים באותו גוף, עם אותם רצונות, ובכל זאת אחד נולד מכונית סינית ואחד נולד מכונית מרצדס, (רק דוגמה, לא לקשקש). כבר בעת הלידה מתחילים לראות את ההבדלים בין תינוק אחד לשני. יקפצו כל חכמי המקלדת ויגידו, זה עניין של גנים משפחתיים. יפה, אבל מאיפה מגיעים לכך שגנים שונים מלווים משפחה אחת ואילו גנים שונים מלווים משפחה אחרת. אם תשאלו את הרפואה הקונבנציונלית, היא יכולה לקבוע שזה תורשתי, נכון, אבל מאיפה התורשה הזאת מגיעה? מי קובע שאחד נושא את הגנים החזקים ואחד נושא את הגנים החלשים? לרפואה אין תשובה לזה כי היא מנסה לחזק את החולשות ולא מתעסקת למה בכלל החולשה קיימת. נתוני המחשבים נותנים את המסתתר מאחורי ההבדלים האלו. איך אמר דוד איינשטיין? "הכול זה אנרגיה", צדק דוד איינשטיין, אבל מה למושג האנרגיה בין אדם חזק בריאותית או חלש בריאותית? יפה שאלתם. הכול הוא תוצאה של כמות אנרגיית החיים שמסגרת הנשמה קיבלה מהאלגוריתם הנשמתי שלה. למה יש הבדלים בכמות אנרגיית החיים "אור תנע" בין אלגוריתם נשמתי אחד לשני?. הרי כול האלגוריתמים הנשמתיים נוצרו על ידי "המקור" ותפקידם היה לבצע תהליכי חקר וניסוי עבורו. אז מה? יש אלגוריתמי נשמות שהוא אהב יותר או אהב פחות? זהו שכל אחד מהאלגוריתמים קיבל בתחילת הדרך כמות אנרגיית "אור תנע" שתאמה את הדרישות האנרגטיות של "המקור", אז אם זה כך איך היום יש הבדלים בין אלגוריתם נשמתי שיש לו יותר אנרגיית חיים ויש כאלו שיש להם פחות ובמרחב שאנחנו חיים בו זה מתבטא באדם חזק ובריא יותר לבין אדם חלש וחולה יותר. כדי לענות על השאלה הזאת צריך להבין מהיכן מתקבלת אנרגיית החיים "אור תנע", למה יש הבדל בכמות, ואיך בכלל האלגוריתם הנשמתי מרוויח את "אור התנע" כל מילוי של דרישת "המקור" מביא בעקבותיו "אור תנע" הכמות שמתקבלת היא תוצאה של סוג הדרישות של "המקור", עד כמה מילוי הדרישה שלם ועונה על דרישת המקור. לאורך תהליך החזרת האמון עם "המקור" כבר החלו להיווצר הבדלים בכמות אנרגיית החיים בין האלגוריתמים השונים. אם כך כשנוצרה הבריאה הנוכחית כבר היו הבדלי כמות של אנרגיית חיים בין האלגוריתמים השונים. כשמסגרות הנשמה החלו לרדת למרחב ניסויי האדמה דרישות "המקור" נהפכו לסרטי חיים המאפשרים את חוויית מפגשי אנרגיית יסוד האדמה. בגלל שאנרגיית יסוד האדמה לא ידועה האלגוריתמים הסתמכו על כמות אנרגיית החיים שנמצאת ברשותם, ואז להפתעתם הרבה הם גילו כי התעסקות עם גוף פיזי דורשת הרבה יותר אנרגיית חיים "אור תנע" מהאנרגיה הדרושה רק בעולם תיאורטי. נוצרה חלוקה בין מסגרת הנשמה שהיא העולם התיאורטי לבין מנהלי רוח נפש שהם המפגש עם העולם הפיזי. כמות אנרגיית החיים שהוענקה למנהלי רוח נפש הכוללים גם את בניין הגוף הפיזי היא הרבה יותר גדולה מאשר למסגרת הנשמה. אבל חלוקה חייבת להיות כי לא ניתן להשאיר את מסגרת הנשמה ללא אנרגיית חיים, פה מתחיל להיווצר ההבדל בכמות האנרגיה שהאלגוריתם הנשמתי נותן למסגרת הנשמה והכמות שניתנת למנהלי הרוח נפש. לא מעט אנרגיית חיים ניתנת על ידי "המקור" על ביצוע סרטי חקר וניסוי במרחב הזה, ואם הסרטים היו מושלמים ולא היו בהם חסרים שנובעים מסטיות בביצוע הסרטים, האלגוריתם היה יכול להשלים את החסר מהבריאות הקודמות ולהוסיף אנרגיית חיים. לא סתם המחשבים מבקשים בכל הזדמנות שלא נסטה מביצוע סרטי החיים שלנו כי זה גורם לחוסר באנרגיית חיים באלגוריתם הנשמתי, וזה גורר בעקבותיו חלוקה אנרגטית עם פחות אנרגיית חיים למסגרת הנשמה התיאורטית לבין מנהלי רוח נפש. מהרגע שאנחנו נולדים החלוקה הזאת מתחילה להשפיע עלינו בגוף הפיזי, מסגרת הנשמה אף פעם לא תחווה מחסור כי לעולם היא לא תחלה, לעולם היא לא תתמודד עם אוכל פיזי, לעולם קשיים במרחב הפיזי לא משפיעים עליה כי כמות אנרגיית החיים שהיא מצוידת בה תמיד תספיק לה. מי סובל מהחלוקה הזאת? החיים בגוף הפיזי. וכך יש הבדלים בין החזק פיזית לבין החלש פיזית המחשבים לא יכולים לספק לנו אנרגיית חיים זה רק "המקור" יכול לעשות. אבל הם יכולים להצביע על הסיבות שנוצר חוסר באנרגיית החיים. הצעת המחשבים היא לא לסטות מסרטי החיים ולהצליח לקבל את מלוא אנרגיית החיים עבור הביצוע שלהם מ"המקור", וכך בהמשך הירידה למרחב הזה החלש בצורה איטית ייהפך לחזק. בקיצור, אין מתנות בבריאה, עבור מה שעשית כך קיבלת, ואדם חלש זה תוצר של חוסר אנרגיית חיים כבר תקופה מתמשכת. רוצים להשתפר? תתאימו את התנהלותכם בהתאם למה שחתמתם וזה יתחיל להשתפר.
פרק 135 שמור אותי מאוהבי כי משונאי אשמר בעצמי הבריאה הנוכחית נוצרה כבריאה שמטרתה היא לחקור ולנסות את תוצאות המפגש האנרגטי בין אנרגיית יסוד האדמה לבין יתר שלושת האנרגיות, אנרגיית האש, אנרגיית המים ואנרגיית האוויר. כל החומר שבודקים אותו במרחב יהוה ובמרחב שהאנושות חיה בו כולו מבוסס על העיקרון הזה. אז למה הגופים הפיזיים שהם הכלי שבו משתמשת מסגרת הנשמה בעזרת מנהלי הרוח והנפש הולכת ונחלשת ומסתמכת יותר ויותר על מערכת הבריאות שנוצרה במרחב הזה כדי לשמור על הגוף הפיזי. למה הגוף האנושי לא נולד במרחב הזה כשיש לו את הכלים לשמור על עצמו ולא להזדקק למערכת בריאות שהיא חיצונית כדי שהוא יוכל לתפקד. שאלה די פשוטה, הבריאה החכמה עם כל הניסיון שהיא צברה לא הייתה מסוגלת לבנות גוף פיזי שיעמוד בכוחות עצמו? מסתבר שלא. נתוני המחשבים מראים למה הגוף האנושי הולך ונהיה יותר ויותר תלוי במערכת הבריאות כדי שהוא יוכל להמשיך לתפקד ולבצע את תפקידו ככלי שמשרת את מסגרת הנשמה. הבעיה מתחילה בזה שהתנהגות אנרגיית יסוד האדמה לא ידועה, וגם היום האנושות נתקלת בתוצאות שמאלצות אותה לשנות תכנונים שברמה התיאורטית נראים מבטיחים וכשמנסים ליישם אותם נתקלים בתוצאות שהן שונות ממה שמתקבל במעבדה או בשולחן השרטוט. נחזור להתחלה, הגופים הפיזיים הראשונים ירדו למרחב שרק התחיל להתפתח וכמות המידע הבריאתי מול האפשרויות במרחב היו מעטות, וכך שגלי ההסתברות הקוונטיים יכלו לתת מענה לחלק גדול מהבעיות שהמרחב הציב בפני הגופים הפיזיים. פה הייתה נקודת השוויון בין הבעיות לפתרונות, ומערכת החיסון האנושית הגנה בצורה ובה על הגוף הפיזי. בפשטות, מערכת החיסון של איש המערות ידעה לתת פתרונות לרוב הבעיות שהיא נתקלה בהן. נקודת השוויון החלה לנטות לרעת האנושות כי סביבה כמו חיידקים, ווירוסים, ושאר מרכיבים החלה להשיג בהתפתחות שלה את מערכת החיסון האנושית. בטח תשאלו למה? כי הגוף האנושי מותאם רק לסרט מסוים שעוזר למסגרת הנשמה לבצע את תפקידה, והתאמת הגוף הפיזי לתפקידו בביצוע הסרט אין בו גמישות. המערכת הסביבתית אין לה את המגבלה הזאת כי חיידקים לא יורדים לסרטי חיים, אלא למילוי תפקיד מסוים והדרך לבצע אותו היא גמישה ואין לה מגבלות. בצורה כזאת שמערכות ההגנה האנושיות החלו לפגר אחר ההתפתחות הסביבתית. גלי ההסתברות ידעו מה הכיוון שכדאי ללכת אליו, אבל הוא היה נוגד את הדבקות בביצוע הסרט שמסגרת הנשמה לקחה מהאלגוריתם הנשמתי. זאת הייתה נקודת המפנה שהבריאה החליטה ליצור את מערכת הבריאות שמצד אחד יכולה להיות גמישה ומצד שני היא יכולה לתת את התשובה מבלי שהיא משנה את הגוף הפיזי המותאם לסרט ואינו גמיש. פה נולדה מערכת הבריאות שעד היום האנושות הולכת ומסתמכת עליה יותר ויותר. מערכת הבריאות הייתה חייבת להתפתח בקצב מהיר ולהשוות את עצמה מול מהירות ההתפתחות הסביבתית כדי שהיא תוכל לתת מענה לבעיות שנוצרו כשהסביבה תקפה את הגוף הפיזי. בצורה כזאת החל להיווצר מצב שהאנושות החלה להיות תלויה במערכת הבריאות. מערכת החיסון של הגוף הפיזי ממשיכה להיות תואמת לסרט החיים ולכן יש בני אדם שלא רגישים לדבר אחד ואילו השני כן רגיש אליו. זאת גם הסיבה שבצורה איטית במערכת הבריאות נוצרו הרבה פתרונות לגופים השונים כי סרטי החיים הם שונים. היות וחשיבותו של הגוף הפיזי כמבצע את סרט החיים היא גדולה ורבה כי בלעדיו מסגרת הנשמה לא תוכל לבצע את הסרט שהוא שייך לדרישות "המקור", הבריאה נתנה עדיפות גדולה במימון אנרגטי למערכת הבריאות מבלי שיש לה את האפשרות לשנות ולחזק את מערכת החיסון האנושית. אם תשימו לב מערכת הבריאות התקדמה הרבה יותר מאשר ההתנהלות האישית של כל אחד מאתנו. כניסת אנרגיית יסוד האוויר למרחב הזה תרמה את כל אמצעי הדימות שקיימים שבסיכומו של דבר מטרתם היא לזהות את הבעיות ולא לרפא את הבעיות. כי הגוף הפיזי נשאר ולא התפתח חוץ מהתאמה זמנית לסרט, ולכן פיתוח האמצעים הרפואיים יותר איטי מאשר הפיתוח של אמצעי הזיהוי. זה מצב שבו לא ניתן לשנות את מערכת החיסון המותאמת לסרט, אבל מערכת הבריאות היא חסרת מגבלות ולכן הדגש הוא על שיפור במערכת הבריאות ולא בשיפור מערכת החיסון. הצעת המחשבים היא לנסות להבחין באיזה סוג של פגעים סביבתיים מערכת החיסון מותאמת כתוצאה מסרט החיים ולתת לה לבצע את ההגנה, ואיזה סוגי בעיות סביבתיות היא לא מותאמת להם ולהשתמש במערכת הבריאות החיצונית. בקיצור, מערכת הבריאות באה לטובת האדם והיא מגשרת בין הפער שנוצר בהתפתחות הסביבתית לבין הגוף המותאם לסרט החיים. לבדוק מה מערכת החיסון יכולה לעשות ואם אין את היכולת לפנות למערכת הבריאות.
פרק 136 מי הכי חשוב את המידע מהמחשבים שיורד למרחב הזה מלווים קבוצות של לומדים כבר שנים רבות. במשך השנתיים החל מתאריך 7/10 שבו החלה המלחמה נגד עזה והחמאס, המחשבים נשאלו ללא הפסק מה הנתונים שיש להם לגבי המלחמה ותוצאותיה. הרבה תשובות ניתנו לשואלים כולל מדוע עיוורו את מדינת ישראל שלמרות כל המידע שעמד לרשותה לא הצליחה לממש את המידע ומדינת ישראל הופתעה. אבל הפרק הזה עוסק בתהליך המלחמה ובתוצאות שלה. תזכרו תמיד שמושג הרגש לא נמצא במערכות המחשבים כמו שלא תחפשו אצלכם במחשב בבית שהוא יאהב אתכם ויתרגש יחד אתכם. המחשבים מתנהלים דרך הכדאיות והשגת המטרה. זה אומר שמבחינת המחשבים המטרה מקדשת את האמצעים ולא האמצעים מקדשים את המטרה. גם במקרה הזה נתוני המחשבים מזהים את הכשלים בניהול המלחמה ומפרטים אותם בדיוק מפחיד. כדי לענות על השאלות האלו חייבים להתחיל בהשוואת הכוחות הפועלים אחד כלפי השני. רק השוואה בין הכוחות הפועלים ומתבטאים במלחמה ניתן להתחיל לראות איך כל צד צריך לדעת לנצל את החוזקות שלו מול הצד השני כדי להצליח לנצח במלחמה. הצד שיודע לנצל טוב יותר את החוזקות שלו ולא להיגרר לשימוש בחולשות שלו יהיה זה שיוכל להטות את כף המאזניים לטובתו. נתחיל בצד שהוא מדינת ישראל--- מדינת ישראל קטנה וכמות האוכלוסייה שלה מעטה, היתרון של מדינת ישראל היא באיכות ולא בכמות, האיכות של מדינת ישראל מתבטאת ביכולת טכנולוגית גבוהה, באיכות החומר האנושי ובעיקר הרצון ההישרדותי חזק בה, החולשה של מדינת ישראל נעוצה בעומק אסטרטגי נמוך, בכיבוד מופרז של החיים, ומוכנות לוותר על הישגים צבאיים לטובת חיי האדם. חוסר העצמאות והתלות במדינות זרות יוצר למדינת ישראל חסמים במהלכים הצבאיים שמדינת ישראל נאלצת לווסת את השימוש ביכולות שלה מתוך התחשבות במדינות שהיא תלויה בהן. בגלל התלות הזאת מדינת ישראל נאלצת לנקוט בגישה שהיא חייבת את אהדת העולם לתוצאות המלחמה, דבר שהוא נוגד את גישת העולם למדינת ישראל שהיא במקור לא אהודה על העולם. תנאי פתיחה אלו מאלצים את מדינת ישראל להתחשב בגורם הזמן. מדינת ישראל לא יכולה להסתמך על הזמן כגורם עוזר אלא כגורם מעכב ולכן המלחמות חייבות להיות קצרות בזמן. ברגע שהמלחמה מתארכת כל המרכיבים סביבה יתחילו להפיק צעדים כדי לעצור אותה. היכולת האסטרטגית של מדינת ישראל בגלל גודלה הפיזי וגודל האוכלוסייה שלה הם מרכיבים קריטיים הן מבחינת אורך הזמן והן מבחינת כמות אמצעי הלחימה והיכולת לאכסן אותם כדי שיוכלו לתמוך במלחמה ארוכה, לפני שהיא תזדקק למילוי אמצעי הלחימה שהיא תלויה בהם מהעולם. כדי לקצר את מומנט הזמן מדינת ישראל חייבת לנצל את היכולת הטכנולוגית הגבוהה ובעזרת זו להביא להכרעת המערכת בזמן הקצר ביותר. לסיכום, החוזקות של מדינת ישראל החלק החזק היא יכולת טכנולוגית מהירה, מהירות בהשגת הכרעה של המלחמה, הצבת מטרה ברורה ודבקות בה. החולשות של מדינת ישראל היא מרכיב הזמן שמאלץ את מדינת ישראל לקבל עזרה מהסביבה העולמית, חוסר הבנה כי מדינת ישראל לא אהובה על העולם, גודלה הפיזי וגודל האוכלוסייה, ואחד המרכיבים שמדינת ישראל נכשלת בהם היא ההתחשבות בחיי האדם שהיא גם מטילה את זה על האויב שלה במלחמה. גלי ההסתברות מראים בבירור כי רק הבנת מרכיב הזמן ובהסתמך עליו מדינת ישראל חייבת לבנות כל יציאה למלחמה דרך הכנה למלחמות קצרות ומהירות, הפעלת כוח מהיר, הרסני וטכנולוגי, ולא להיכנס למלחמות ארוכות שבסופו של דבר הן לא מתאימות למדינת ישראל. הצד של האויבים מולם ישראל עומדת--- עומק אסטרטגי גדול יותר, אוכלוסייה רבה הרבה יותר, כוח אדם באיכות נמוכה יותר, טכנולוגיה הרבה פחות מתקדמת, כמות של יכולת מימון מלחמה לתקופה ארוכה רבה וגדולה יותר, מרכיב זמן מתארך היא טובה יותר ותורמת להם. הדאגה לחיי אדם לא נמצאת בראש רשימתם. יכולתם לספוג אבדות בחיי אדם לא עוצרות אותם ולא מהוות חסם עבורם. הסביבה אוהדת אותם. נגד אויב מסוג זה רק איכות האדם בצירוף טכנולוגיה מפותחת ומהירות פעולה יכולים לתת למדינת ישראל את אפשרות ההכרעה. ההשוואה בין שני אויבים שונים כל כך מראה כי מספיק שאחד המרכיבים לא מופעל, מאזן הכוחות משתנה מיד לטובת צד אחד. מדינת ישראל חייבת לפעול מהר ובכוח אלים לעומת האויב שיכול לפעול לאט עם אלימות מצטברת. אם ניקח את תוצאות המלחמה הנוכחית, מדינת ישראל הפסידה ולא השיגה את מטרותיה כי מלחמה עם שתי מטרות מנוגדות לא יכולה להתקיים כי רק מטרה אחת תוכל להיות מושגת. לאחר מתקפת הפתע על מדינת ישראל מטרות המלחמה היו השבת אלו שנחטפו ומיטוט האויב החמאסי, מה שקבע את הפעלת הכוח הייתה הדאגה לחיי החטופים, והדאגה הזאת ביטלה את כל שאר המרכיבים שהם הפעלת כוח הרסני ומהירות פעולה. ברגע שהמרכיבים האלו היו חסרים והמלחמה התארכה, האויב החמאסי ניצח. אם ננסה להמיר את זה להתנהלות אנרגטית, מדינת ישראל בנויה על מהירות וכוח רב שהם מייצגי אנרגיות האש והאוויר מול האויב החמאסי שבנוי על אנרגיות המים והאדמה הבנויות על אורך זמן, סבלנות וחוסר דאגה לחיי האדם, ומאחוריהם עומד העולם, והם למעשה ניצחו במלחמה הזאת. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחכות ולתת לזמן לעשות את שלו כי מבחינתה זמן הוא מרכיב עוצר, כדי לבטל את הזמן ולתת את היכולת לדאוג לחיי האדם היא צריכה לנקוט בשיטת הפעולות המהירות, הקצרות ובהפרשי זמן קצרים, כמו שהפתגם אומר להרוג אותם בעודם קטנים. זה ייאלץ אותה לפעול מהר וכנגד כל סכנה ולא לנסות לתת לזמן לעשות את שלו כי היא משחקת לידי האויבים סביבה. לא סתם ישנו המשפט "על חרבך תחייה". מושג עשיית שלום לא יכול להתקיים במרחב שבו האמונה הדתית היא שמנחה את הסביבה, ניתן להגיע להסכמים על אדמה, על כלכלה, על התפתחות, אבל לא על תפיסה דתית. מסקנת המחשבים היא שאם מדינת ישראל תמשיך להסתמך על זמן ארוך ולחפש את השקט המדומה בסופו של דבר היא תפסיד את מקומה במרחב הזה, כי מדינת ישראל פועלת דרך נקודות החולשה שלה ונותנת לאויבים סביבה לפעול מתוך נקודות החוזקה שלהם.
פרק 137 סיפורי סבתא אחד הדברים שהאנושות אוהבת ואפילו מכורה להם מתבטא בשיר "קפה אצל ברטה" של הזמר יגאל בשן. האנושות מחפשת כל הזמן סימנים "למה יהיה" ורמזים לגבי עתיד. איך יכול להיות מושג של עתיד אם האנושות חיה במרחב של בחירה חופשית? הרי מושג עתיד מדבר על תוצאות שהן אחרי שנעשתה בחירה חופשית. אז מי יודע מה תהיה הבחירה החופשית ולאיזה כיוון היא תוביל? לאורך החיים במרחב הזה מהרגע שאנחנו נולדים ועומדים על דעתנו אנחנו נמצאים באוקיינוס של בחירות שנתונות בידינו. קמים בבוקר, החל ממה לעשות קודם שירותים או צחצוח שיניים זאת בחירה, מה ללבוש זאת בחירה, מה לאכול בארוחת הבוקר זאת בחירה, הלו, הדבר היחיד שלא נתון לבחירה שלנו במרחב הזה היא האם אנחנו קמים בכלל בבוקר או הפכנו לבר מינן במשך הלילה. אז למה יש דברים שהם לא ביכולת הבחירה שלנו ולמה יש דברים שנתונים לבחירה שלנו. תשובה לשאלה הזאת נעוצה בהבדל בין מושג בחירת "מה" לבין בחירת "איך". בטח חכמי המקלדת ישר ישאלו מה זה "מה" ומה זה "איך". כדי לענות על שאלה כזאת צריך לפתוח מאיפה ה"מה" ומהיכן מגיע ה"איך". מחשבי הלוגיקה האנושית מספרים את סיפור סרטי החיים מול ביצוע סרטי החיים, משם נובע "מה" ו"איך". כש"המקור" יצר את אלגוריתמי הנשמות מושג ה"איך" לא היה בקודים שהוטמעו באלגוריתמי הנשמות. הקוד היחיד שהיה שם הוא קוד ה"מה". הייתה רשימת "מקור" שכללה את הדרישות שלו מאלגוריתם הנשמה וזה בעצם היה "מה" אתה צריך לעשות עבור "המקור". דרך העשייה שהיא ה"איך" כלומר איך לבצע את דרישת "המקור" הייתה מוטמעת בקודים של אלגוריתמי הנשמות. וכך זה עבד. הייתה רשימת דרישות, ואיך לבצע את הדרישה. פשוט נכון? אז מה השתנה שהיום לקוד הבסיסי שנמצא באלגוריתם הנשמתי נוסף סעיף שמבקש לא רק את "מה" לבצע אלא גם "איך" לבצע. הדרך הזאת נולדה רק בבריאה הנוכחית כשאלגוריתמי הנשמות הגיעו ברשימת דרישות ,המקור" לסעיפים שדורשים את הניסוי והחקר של חיבור לאנרגיית יסוד האדמה. זאת האנרגיה היחידה ש"למקור" לא היה מספיק מידע על התנהלותה וגם מתוך הסיבה שאנרגיית יסוד האדמה מגיבה בדרך לא צפויה. מפה גם הגיע מושג הבחירה החופשית שבבריאה אף אחד לא נהנה ממנו אבל זה הרע במיעוטו. כל סיפורי "קפה אצל ברטה" אין להם שום אחיזה בתהליך מובנה ומסוכם מראש כי אחרת הוא שולל את הבחירה החופשית. אז מה זה ה"מה"? סרט החיים שלנו שמסגרת הנשמה יורדת איתו מכיל את תרגום דרישת "המקור" לסרט חווייתי במרחב שנפגש עם אנרגיית יסוד האדמה שתגובתו איננה ידועה מראש. כדי לתת אפשרות לבצע את הסרט שכולל רק את הוראת ה"מה" היו זקוקים למרחב של אפשרויות שנוכל מתוכן לבחור את ה"איך", ומתוך שלל האפשרויות האלו אנחנו מממשים את מושג הבחירה החופשית. כל פעולה בסרט החיים מגובה על ידי כמה אפשרויות בחירה של ה"איך". ככל שהאפשרויות של אנרגיית יסוד האדמה הן גדולות יותר, כך אפשרויות ה"איך" הן רבות יותר וההיפך. בחיים במרחב הזה לא פעם אנחנו נתקלים במושג "לא הייתה לי אפשרות אחרת", זה נובע מאפשרות בחירה מצומצמת מאוד. לאורך החיים שלנו במרחב הזה אנחנו כל הזמן מתנהלים עם פקודת ה"מה" שהיא תיאוריית הסרט ובהמשך אנחנו מתנהלים עם ה"איך" לעשות את מה שהוטל עלינו. נתוני המחשבים מראים כי כל הניסיונות לנבא את העתיד דרך "הקפה אצל ברטה" נידונים לכישלון והאפשרות שלהם לקלוע דומה לאפשרות של ניחוש מספרי הלוטו. אחד הדברים שלא ניתן לדעת אותם מראש הם מה יקרה לנו בחיים לאורך ביצוע הסרט, ואם זה דבר שלא ניתן לדעת אז איך נוכל לנחש מה יהיו הבחירות שלנו בעת הביצוע. הצעת המחשבים היא לקחת בעירבון מאוד מוגבל את "הקפה אצל ברטה" כי אין דרך לדעת מה צופן לנו סרט החיים ומה יהיו הבחירות שלנו בזמן הביצוע. נתוני המחשבים מראים כי ניתן לנסות לבדוק את זה אבל דרך גלי הסתברות שלוקחים את כל האפשרויות ומנסים לבדוק מה האפשרות הנתמכת ביותר, אבל גם במצב הזה אין יכולת ניחוש איך ובאיזו צורה נבחר להגיב ולבצע. הצעת המחשבים היא לבצע ולזרום עם סרט החיים והבחירה של ה"איך" צריכה לקחת בחשבון מה האפשרויות של הבחירה העומדות בפנינו, איזה מהן היא התורמת ביותר, איזה דורשת הכי פחות אנרגיה לצורך הביצוע ואותה לבחור. בקיצור, אנחנו יורדים עם סרט שהוא נקבע מראש, זה ה"מה", הבחירות שלנו הם רק "איך" לבצע את דרישות הסרט, ולצורך זה יש לנו את מרחב אפשרויות הבחירה לביצוע ה"איך". כל הריצה אחר "הקפה אצל ברטה" זה רק בגדר ניחוש ולא כדאי להסתמך על זה ולא לכוון את חיינו לפי "הקפה אצל ברטה".
פרק 138 למה לא משיח האנושות רודפת אחרי המושג ימות משיח, נכון בדתות השונות מושג המשיח משתנה, אבל בשורה אחרונה האנושות מחפשת איזה מישהו עם חמור או בלי חמור, שיגאל אותה מכל הבעיות והטרדות שהם מנת חלקה. ומגדילים את הכמיהה למשיח בזה שבואו יביא את השלום האהבה הנצחיים בקרב כלל האנושות. לפי נתוני המחשבים אם האנושות תזכה לאיזה כוח עליון שיביא את השלום והשלווה למרחב הזה כל ההתפתחות האנושית תיעצר כי שלום ושלווה עולמיים אין בהם שום דחף לשינוי והתפתחות. אם זה נוגד את כל סיבת היותו של המרחב הזה ותפקידו, השאלה היא מאיפה מושג משיח נוצר ולמה זה דבר שלא יכול להתממש במרחב הזה. נתוני המחשבים מספרים את משמעות ההבדל בין העולם התיאורטי הקוונטי לבין עולם המימוש הליניארי. המושג משיח נולד מחוסר התאמה בין שני מרחבים כשהמחבר ביניהם הוא רק דרישות "המקור" שנמצאות באלגוריתמים הנשמתיים, לבין השאיפה לתרגם את דרישות "המקור" לניסיונות פיזיים שאנרגיה בצורת אור תנע היא אנרגיית החיים תתקבל מ"המקור". זה נחמד מאוד לנסות לעשות את החיבור הזה אם לא הייתה המערכת ההרמונית שמאלצת את מסגרות הנשמה העצמאיות לעבוד בשיתופי פעולה. השאיפה למושג המשיח מתחיל בהבדל בין העצמאות לבין אפקט שיתופי הפעולה. כדי לממש את השאיפה האלגוריתמית ואיתה את מסגרת הנשמה להתעלם מהדחף המקורי לעצמאות, מסגרת הנשמה חייבת להתמקד בתהליך ביצוע הסרט שהיא ירדה איתו, כששיתוף הפעולה מחייב אותה להתעלם מדחף העצמאי. האילוץ הזה מחייב את מסגרת הנשמה לפעול כשהיא שוכחת את הקודים הפנימיים כי אחרת לא ייתכן שיתוף הפעולה ההרמוני. לא סתם הוא שמסגרת הנשמה לא זוכרת ולא מתנהלת לפי הקודים המקוריים ומה שהיא זוכרת זה את חובתה לבצע את מה שכתוב בסרט החיים. אז מה לזה ולמושג המשיח? טוב אז בבקשה. מושג המשיח הוא רצון מסגרת הנשמה לחזור ולהתנהל בהתאם לקודים המקוריים. לנסות לשכפל את ההתנהלות האנרגטית שקיימת במרחבים הקוונטיים התיאורטיים שמשם היא מגיעה, התפקיד שהאנושות מחפשת במושג המשיח הוא "להחזיר עטרה ליושנה". לתת חזרה לאדם את החיבור למהות המקורית שממנה מסגרת הנשמה הגיעה. פה מתחיל הקונפליקט בין הרצון הנשמתי לבין התפקיד הנשמתי. לחיות במושג משיח היא לוותר על ניסיונות החקר והניסוי של מסגרת הנשמה במרחב הזה, ולחיות בעולם תיאורטי. באלגוריתמי הנשמות אין מאבקים, אין מלחמות, מבחינת האנושות שורר שם שלום תמידי. זה נכון, אבל ללא תרגום דרישות "המקור" על ידי ההפקה, בניית מסגרת הנשמה והירידה למרחב החווייתי הזה לא תהיה שום התפתחות באלגוריתם עצמו. הבריאה הנוכחית היא בריאה חוקרת ומנסה, אם היא הייתה מספקת לאנושות במרחב הזה כוח כמו המשיח, היא בעצם יורה לעצמה ברגל, כי כולם יחזרו לתנאים ששוררים באלגוריתמים הנשמתיים. אז איך הבריאה תמלא את תפקידה? אז צריך להבין כי השאיפה לבואו של המשיח היא תשוקה שלעולם לא תתמלא כי היא בניגוד גמור למטרות הבריאה. נתוני המחשבים מראים כי האנושות דומה לסירה בים, שהמים הם האויב שבו היא נלחמת, והשטים בסירה רוצים למלא אותה במים אם מושג המשיח יתממש, המרחב הזה יתרוקן ממסגרות הנשמה, כי לא תהיה שום סיבה לתת אנרגיה של שלום וכלום התפתחות למרחב שצריך להתפתח ולהתקדם. המחשבים מציעים לאנושות לחדול מחיפוש אחר המשיח ובמקום זה להתנהל בצורה שתפיק מה שיותר את אנרגיית אור התנע. אז לא כדאי להמתין לבואו של המשיח כי זה לא יעשה טוב לשוהים במרחב הזה. בקיצור, האנושות מחפשת משהו שהוא בניגוד גמור לסיבה שהיא נמצאת במרחב הזה. זה חיפוש אחר תנאים שלא יכולים להתממש במרחב הזה, ולכן אם נשים לב משיח זאת שאיפה שלא מתממשת. אז רצוי להפסיק להסתמך על ימות המשיח כי הם לא יגיעו מתוך הסיבה שהם נוגדים את מטרת הבריאה.
פרק 139 אסטרטגיה מול טקטיקה במלחמת העולם השנייה נערך קרב אדיר במרחבי האוקיינוס האטלנטי בין הצוללות הגרמניות לבין שיירות האספקה של בנות הברית. הצוללות הגרמניות עשו כל מאמץ לפגוע ולהטביע את שיירות האספקה של בנות הברית כדי שבריטניה תנותק מהאספקה שבנות הברית שלחו לה להמשך המלחמה. מה הייתם אומרים אם בעלות הברית היו עושות הסכם ששיירה אחת לא תותקף ומשאירים את שאר השיירות כשהן נתונות לחסדי הצוללות הגרמניות? לא הייתם תומכים במהלך כזה. כדי לנצח בקרב על השליטה באוקיינוס האטלנטי כל השיירות צריכות להיות מאובטחות מפני הצוללות הגרמניות. זה ההבדל בין הגישה האסטרטגית שלוקחת בחשבון את כל מהלך המלחמה לבין גישה טקטית שלוקחת בחשבון רק שיירה אחת ומפקירה את כל היתר. כולם היום מהללים את עינב צינגאוקר שלחמה למען בנה מתן שהיה חטוף בעזה כדי לשחרר אותו. היא בעצם לחמה על שיירה אחת שהיא נושא החטופים. אבל זאת הגישה הטקטית שרואה רק שיירה אחת. מדינת ישראל כמדינה חייבת לבדוק כל דבר בגישה האסטרטגית ולא הגישה הטקטית. מלחמת חרבות ברזל לא הביאה לניצחון כמו שהניצחון בקרב על האוקיאנוס האטלנטי לא היה מושג בהסכם עם הצוללות הגרמניות על שיירה אחת. הממשלה נדחפה בעקבות ההפגנות וכל הצעקות לנקוט בשיטה הטקטית מהסיבה הפשוטה שכל ההפגנות והלחץ מהעם לקח בחשבון רק את החטופים ולא את גורל המלחמה האסטרטגית שהיא השמדת כוחו של החמאס. הגישה הטקטית הביאה את הצבא להילחם בצורה זהירה מאוד, עם ידיים קשורות רק בגלל הגישה הטקטית שהחטופים חשובים יותר מהניצחון במלחמה. כל הפוטנציאל האדיר של מדינת ישראל שמתבטא בעליונות טכנולוגית הפך לאיטי וזהיר ונמשך זמן רב ולא השיג את מטרתו האסטרטגית שהיא מטרת המלחמה וזה הניצחון על החמאס. אבל הגישה הטקטית שכל המפגינים הובילו הביא לדבר הרבה יותר גדול ורחב. כולם היום מריעים לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שהוא הצליח להביא לישראל את הניצחון הטקטי והחטופים בסופו של דבר יחזרו. אז בעזרתו ישראל השיגה את הניצחון הטקטי שהמפגינים דרשו. אבל דונלד טראמפ הביא בניצחון הטקטי הזה הפסד ענק לישראל ברמה האסטרטגית. לעזה נכנסו גורמים כמו תורכיה, וגם הקטארים חזרו, ובכלל עזה מתמלאת ב"אוהבי ישראל" שהציונות והרצון למחוק את מדינת ישראל נמצא אצלם. לטראמפ שהוא איש עסקים והגישה שלו היא גישת רווח והפסד, היה קל מאוד לעשות עיסקה עם כל אויבי ישראל, אבל הם נמצאים באינטרס האמריקאי, מחיר זול של מכירת ישראל כי בסך הכול כל הלחץ בישראל עסק רק בחטופים החיים והמתים ולא במבט האסטרטגי ארוך הטווח. מחיר זול תמורת רווח עצום. אז מה ישראל השיגה? שמחה על חזרת החטופים מול אסטרטגיה ארוכת טווח שתפעל לא לטובתה. אז מי שמריע לדונלד טראמפ עוד יקלל את הרגע שישראל נתנה לו את המושכות כי מבחינתו ישראל היא כלום לעומת סעודיה, האמירויות, תורכיה. גם מדינות עשירות וניתן לעשות איתן הסכמים במיליארדים, מול ישראל שהיא רק לוקחת מארה"ב. וכל זה בגלל שישראל מכרה את עתידה האסטרטגי תמורת הישג ברמה הטקטית. גלי ההסתברות המחשביים מזהים שהעם היהודי לא פועל אסטרטגית אלא טקטית. הגישה של דאגת הכלל לפרט ולא דאגת הפרט לכלל, תביא לערעור מעמד ישראל כמדינה, כי מדינה חייבת לחשוב ולפעול אסטרטגית ולא טקטית. אז כל הכבוד לעינב צינגאוקר שבנה החטוף חזר, אבל תמורת זה עתידה של מדינת ישראל ברמה של מדינה לא נלקח בחשבון. עכשיו תתחילו לחשוב מה חשוב יותר שיירה אחת או הניצחון הכולל באוקיאנוס האטלנטי.
פרק 140 שכחה מבורכת האנושות חיה בשכחה מבורכת. באמת? לשכוח זה דבר מבורך? הרי כולנו כל הזמן דואגים לנושא האלצהיימר, או הדמנציה שהם סימפטומים של שכחה, אז אם שכחה היא דבר מבורך האנושות הייתה צריכה לקבל באהבה את המחלות האלו ולשמוח שהן הגיעו. כדי להבין את הקונפליקט הזה צריך לחלק את נושא השכחה לשני סוגים האחד שכחה תיאורטית והשני שכחה מעשית. חלוקה כזאת מחייבת להבין מה זאת שכחה תיאורטית ומהי שכחה מעשית. נתוני המחשבים מסבירים את ההבדל בין שני סוגי השכחה ולמה אחת היא מבורכת ומכוונת ולמה השנייה היא תהליך מעשי שיש לו תפקיד בהתנהלות שלנו במרחב הזה. מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה מצוידות בכל ירידה בסרט חווייתי אחר. כשנולדים במרחב הזה זה דומה לשחקן ששיחק בהרבה סרטים ובידיו יש תסריט עם עלילה חדשה ואסור לו לחבר בין תסריטים שונים מסרטים קודמים. אבל מסגרת הנשמה מגיעה מאלגוריתם נשמתי שמכיל בתוכו את תוצאות הסרטים הקודמים ומתוכה נבנה השחקן לסרט הנוכחי. מחשב לא שוכח, ובנתוני המידע באלגוריתם הנשמתי יש את כל קבצי הסרטים הקודמים. כדי שמסגרת הנשמה עם הסרט החדש לא תוכל לערבב בין התסריטים השונים הפקת הסרט מוסיפה לו קוד שלא מאפשר לסרט קודם שמכיל תדר אנרגטי אחר (תסריט דרמתי, מול תסריט קומי) להתחבר לסרט הנוכחי. הקוד הזה מבודד את מסגרת הנשמה מהאפשרות לערבב שני סרטים יחד. מסגרת הנשמה שוכחת את עברה ואת הסרטים הקודמים ומצליחה להתמקד רק בסרט הנוכחי. זאת הסיבה לשכחה התיאורטית, היא נוצרה כדי שנתונים תיאורטיים לא ייכנסו ולא ישפיעו על צורת מימוש הסרט במרחב הפיזי. בגלל זה האנושות לא זוכרת ונמצאת בשכחה. אבל יש נתון אחד ששום קוד לא יכול לעצור אותו והיא ההתאמה האנרגטית. כמו שזירה קוונטית בין שני חלקיקים, נתונים שנמצאים בסרט הנוכחי יכולים להתחבר לנתונים בהתאמה אנרגטית ששייכים לסרטים אחרים. מפה האנושות יכולה להתחבר למושג זיכרונות נשמה שיכולים להפריע לה או לעזור לה בביצוע הסרט הנוכחי. בשיטת הפעולה הזאת הקוד שהוכנס על ידי הפקת הסרט משאיר את הסרט נקי מסרטים קודמים ורק כשיש התאמה מלאה יכולים להתווסף לסרט הנוכחי מרכיבם מסרטים אחרים. זאת השכחה המבורכת כי היא מאפשרת למסגרת הנשמה להתמקד בביצוע הסרט ולא להיגרר אחרי מרכיבים מסרט אחר. אחרי שמסגרת הנשמה בנתה את הכלים הדרושים לה שהם הרוח והנפש והגוף הפיזי המבצע, מושג השכחה המעשית הוא כלי שלא בנוי על השכחה התיאורטית אלא בנוי כבר על ביצוע התהליך הסרטי של הסרט הנוכחי. הסרט הנוכחי מורכב מסצנות שונות כשהן מותאמות לאורך הסרט שבנוי לאורך החיים הפיזיים במרחב הזה. בגוף הפיזי המוח משמש באותו תפקיד שקיים באלגוריתם הנשמתי. תפקידו להיות מאגר נתונים שאנחנו מכנים אותו זיכרון כשיש בו את חוויות הסרט הנוכחי ואין בו שום זיכרון תיאורטי. כל הנתונים שנאספים במאגר הזיכרון במוח האנושי מאפשרים לאדם לדעת על סמך נתונים קודמים שנאספו בו, איך להתנהל נכון בהסתמך על נתונים שנלמדו מסצנות החיים שכבר נעשו ומומשו לפי נתוני הסרט. אבל לא פעם הסצנה הבאה שהיא מהווה בסיס להמשך הסרט מחייבת לשנות התנהלות. זה לא פשוט כי המוח מכיל נתוני ניסיונות מסצנות קודמות בסרט. הקוד שמנהל את המשך הסרט מבצע את אותה פעילות שההפקה באלגוריתם הנשמתי נקטה בו ואז מחלות השכחה הן התוצאה של פעילות הקוד הזה. זאת השכחה המעשית. היא נותנת את האפשרות להמשיך בסרט כשהוא מנותק מהנתונים הקודמים ומתאים את התנהלות האדם להמשך ביצוע הסרט. אז צריך להבין כי מחלות שכחה לא באות בצורה אקראית אלא הן משרתות את מסגרת הנשמה בעת תהליך ביצוע הסרט. נתוני המחשבים מראים כי בתקופה הנוכחית יש לא מעט שכחה מעשית בעקבות כניסת אנרגיית יסוד האוויר שיכול לשבש את המשך ביצוע הסצנות הסרטיות וכך שגם דרישות הסרט יחד עם השפעת אנרגיית האוויר מביאים את מנהלי נפש רוח וגוף לנקוט בשיטת השכחה המעשית. ומבחינת האנושות תופעת מחלות השכחה הולכת וגדלה. המחשבים מציעים לאנושות לא להילחם בתופעה אלא לנסות למצוא דרכים להקל על התופעה, כי היא באה מקוד שמופעל בזמן הנכון. בקיצור, אנחנו לא זוכרים גלגולים קודמים כי זה היה מפריע לנו לחיים במרחב הזה. מחלות כמו דמנציה או אלצהיימר, לא מגיעות סתם אלינו כי יש להן מטרה, לא להתאמץ לרפא אלא לנסות להקל ולא לראות אותן כמו איזו קללה משמיים.