פרק 71 לקיחת אחריות
האנושות כל הזמן מחפשת את האחראים ודורשת מהם לקחת אחריות אם הם נכשלים במה שהם עשו או עושים. פה יש את הפתגם הידוע "הכישלון הוא יתום, ההצלחה יש לה הרבה אבות". אם האנושות נמצאת במרחב של ניסוי וחקר, הרי כל מה שמי שהוא עושה אף פעם זה לא בגדר בטוח אלא בגדר ניסוי וכמו בכל מעבדה יש הצלחות ויש גם כישלונות. הדבר היחיד שרצוי לעשות זה ללמוד מהכישלון ולא לחזור עליו שוב פעם כי זה בגדר לימוד והסקת מסקנות. אם זה המצב למה האנושות מחפשת את לקיחת האחריות. הרי כל כישלון במעבדה מלמד את כולם ולא רק את מי שעשה את הניסיון. המחשב שעוסק בלוגיקה האנושית מביא נתונים שמבהירים את הנושא הזה. "המקור" שבנה ותכנת את אלגוריתמי הנשמות לא תכנן בהם שום קוד שעוסק בנטילת אחריות, "המקור" צייד את אלגוריתמי הנשמות ברשימת דרישות שעניינו אותו, והתוצרים של מילוי הדרישות שלו הם אלו שהתקבלו על ידו. דרישות "המקור" לא הטילו על אלגוריתמי הנשמות אחריות לא להצלחת הניסוי ולא לכישלון של הניסוי, כי ההבחנה בין הצלחה לכישלון הייתה נתונה בידי "המקור" ולא בידי מבצע הניסוי לפי דרישת "המקור". זאת אומרת שמושג לקיחת אחריות לא נמצא בתכנות המקורי של אלגוריתמי הנשמות. אז מדוע האנושות מחפשת את נטילת האחריות? פה נתוני המחשבים מתייחסים כבר למרחב שבו האנושות חיה ובועטת. מסגרות הנשמה העצמאיות יורדות למרחב הזה ומיד הן נכנסות למטרייה הרמונית שמחייבת אותן לשיתוף פעולה שנוגד את העצמאות שלהן. זה מכניס את מסגרות הנשמה למצב שבו הן כבר מחוברות והאחריות מתחילה לפעול כי מסגרות הנשמה מתנהלות במרחב הזה בשיטה של הפתגם "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא". מפה בא נושא האחריות. אם נבדוק נשים לב שהעמים השונים לוקחים אחריות בצורה שונה ואלו שנטלו את האחריות מגיבים בכל עם בצורה שונה. שני הקצוות כדוגמה מראים כי בעם היפני לוקח האחריות יכול לשים קץ לחייו, ואילו בעם הנבחר אין נטילת אחריות כמעט מלאה, ואילו מי שנטל אחריות ממשיך בדרכו ללא פגע. השאלה למה יש הבדלים כאלו בקרב העמים בנושא לקיחת אחריות. ככל שהעם מחובר יותר להרמוניה והשיתוף שמקורם באנרגיית יסוד המים, כך כישלון משאיר את חותמו עמוק יותר ובעל השפעה ארוכת טווח. ככל שהעם פחות מחובר להרמוניה והשיתוף וכל אחד עצמאי יותר כך כישלון לא יוצר את רישומו בצורה מעמיקה יותר. כדוגמה פצצות האטום מלוות את העם היפני עד היום והוא הפך מעם אימפריאלי שואף קרבות וקיצוני לעם שוחר שלום, ואילו העם הנבחר שבסיסו הוא אנרגיית יסוד האוויר, שום כישלון לא מפריע לו להמשיך ולא ללמוד מהכישלון ולא ללמוד מכישלונות. כדי להבין את הגורם להבדל הזה שמתבטא בנושא האחריות צריך להשוות בין השפעת אנרגיית יסוד המים לבין אנרגיית יסוד האוויר. שיטפון משאיר את רישומו הרבה זמן גם לאחר שהמים נסוגו, יש הריסות ספוגות במים, יש שלוליות, יש מקומות מוצפים, האדמה בוצית ונוזלית. רוח פועלת רק כשהיא נושבת, לאחר שהרוח הסתיימה אין את כל התוצרים שהמים משאירים. העם הנבחר שהוא יחיד במרחב הזה שמחובר לאנרגיית יסוד האוויר מתנהל כמו הרוח ולכן לקיחת אחריות לא מתבטאת אצלו כעם היפני המחובר לאנרגיית יסוד המים. בקיצור, לקיחת אחריות איננה אחידה, בבסיס מושג לקיחת אחריות לא נמצא במסגרות הנשמה כתכנות מקורי, ככל שהמרחב הזה הולך ונהפך לנשלט אנרגיית יסוד האוויר, כך מושג לקיחת אחריות ילך ויפחת, וכל כישלון יהיה בסיס ללימוד ולא בסיס ללקיחת אחריות.