פרק 146 הריצה אחרי הכלום!
האנושות כל הזמן רק מרגישה שהיא יכולה לעשות יותר. זה מביא את האנשים לריצה מטורפת להשיג מה שיותר. נכון שהעיניים של האדם נשארות צעירות למרות ההתקדמות בגיל, אבל בין לראות ולחשוק לבין ריצה בעקבות תחושה של החמצה הדרך עדיין רחוקה. אז למה מסגרות הנשמה שיורדות לסרט חיים במרחב הזה כל הזמן דוחפות את המבצעים שהם הרוח והנפש להשיג עוד ועוד ולא לעצור. נתוני המחשבים מצביעים על הסיבה לריצה הזאת מהסיבות הבאות. "המקור" שיצר ותכנת את האלגוריתמים הנשמתיים נתן לכל אלגוריתם רשימה סגורה של תכניות לביצוע ניסוי וחקר שמותאמת לאלגוריתם. בדיוק כמו תוכנת מחשב אצלנו כמו לדוגמה פוטושופ שמתוכנן להתעסק עם עיבוד תמונה ולא להתעסק עם טקסטים כמו וורד. נכון שיש לפוטושופ מעט יכולות בטקסטים אבל רק ככלי נוסף לעיבוד התמונה ולא כתוכנת הוורד. אז כל אלגוריתם היה מצויד ברשימה מדויקת לפעולה. המושג להשיג מעבר לזה לא הייתה כי רשימת "המקור" הייתה סגורה ולא ניתן היה להרחיב אותה. כי כדי להרחיב אותה "המקור" היה חייב לשנות את תכנות האלגוריתם כדי להתאים אותו לדרישות החדשות. אם זה כך מאיפה נפלה על האנושות הריצה אחר המושג "לא הספקתי כלום"? המושג הזה נוצר בעקבות ירידה לסרטי חיים של מסגרות הנשמה למרחב הזה. מסגרות הנשמה היורדות למרחב הזה מכילות סרט שזמנו מוגבל. המרחב הזה בגלל החיבור לאנרגיית יסוד האדמה לא מכיל את מושג האלמוות או את המושג הנצח, אלא הוא מכיל את מושג המוות והסיום. מסגרות הנשמה מגיעות מעולם שבו מושג המוות לא קיים אלא רק מושג האלמוות. הנקודה הזאת מביאה למסגרות הנשמה את ההבנה כי זמנן במרחב הזה מוגבל, וזה השלב שבו הן מתחילות לחשב עד כמה הן יכולות לנצל את הזמן המוגבל להשיג מה שיותר. לפני מסגרות הנשמה יש שתי מטרות האחת לבצע את סרט החיים והשנייה לתרום למעגל ההתפתחות של האלגוריתם הנשמתי. סרט החיים הוא מדויק כי הוא תוצר פענוח של ההפקה את דרישת המקור. החלק ההתפתחותי לא מוגבל כי התפתחות היא מצב שבו כל הבא ברוך הבא. ואין בו מסגרת מגבילה. ההגבלה היחידה היא שההתפתחות חייבת להתאים ליכולת של מבצעי היישום במרחב הזה שהם הרוח והנפש. פה נוצר קונפליקט כמה אנרגיה להשקיע בביצוע הסרט וכמה אנרגיה להשקיע בתהליך ההתפתחות. עבור ביצוע הסרט האלגוריתם הנשמתי מקבל אנרגיית המשך פעילות בדמות "אור תנע" שמגיע "מהמקור", עבור התפתחות אין "אור תנע" והמרוויח הוא רק מעגל ההתפתחות האלגוריתמי. מסגרות הנשמה במרחב הזה נמצאות כל הזמן בתהליך בחירה בין הסרט לבין ההתפתחות. אם חלקים מהסרט לא מושגים הם יהיו משובצים בסרט הבא לצורך השלמה, אם חלק מההתפתחות לא מושג זה אבוד מבחינת מעגל ההתפתחות האלגוריתמי. מסגרות הנשמה ניזונות ממאגר "אור התנע" שנמצא באלגוריתם הנשמתי ומבחינתן בעיה עם אנרגיית חיים לא באה לידי ביטוי, כי כדי שזה יגיע לידי ביטוי, זה תהליך ארוך טווח של חוסר ביצוע של הסרטים ובעקבות זה מגיע פחות "אור תנע" מהמקור. אז במרחב הזה מסגרות הנשמה נותנות קדימות להתפתחות ולא לביצוע הסרט. מפה מגיעה הריצה אחר "להשיג מה שיותר". אבל בסופו של דבר האלגוריתם הנשמתי מתחיל לסבול מחוסר "אור תנע" ואז מסגרת הנשמה יורדת עם פחות אנרגיית חיים למרחב הזה. זה מתבטא בפעילות איטית יותר, בחוסר מוטיבציה לחיות נכון במרחב הזה, במערך המנהל את המפגש עם אנרגיית האדמה יש חוסר שמתבטא בחולשת המחשבה ובחולשת הגוף הפיזי. זה מראה על מסגרת נשמה שלאורך זמן העדיפה לנצל את הזמן המוגבל במרחב הזה לטובת ההתפתחות בתהליך מפגשי החיבור האדמתי, זה גורר בעקבותיו רכישת יתר של חפצים, רדיפה אחרי מותגים ושאר מרכיבי התפתחות במרחב הזה. מפה נובע מושג "עיניים גדולות". המחשבים מביאים לידיעתנו שהריצה אחר "לא הספקתי" היא לא באג בתכנות, אלא תוצר של העדפה בגלל מוגבלות זמן השהייה במרחב הזה. הצעת המחשבים היא לנצל יותר את זמן השהייה במרחב הזה לטובת ביצוע הסרט כי עבורו מקבלים "אור תנע" וכדי שמה שלא הושג לא יתחבר לסרט הבא. כי כל חיבור כזה רק מקשה על ביצוע הסרט הבא. חוסר בהתפתחות תמיד יושלם כשמסגרת הנשמה יורדת שוב למרחב הזה ופוגשת את ההתפתחות שהושגה במרחב. בקיצור, עומדות בפנינו שתי אפשרויות איפה לשים את ההשקעה שלנו בזמן ואנרגיה, או בסרט שמביא לנו כסף בדמות "אור תנע" ותומך בסרטים הבאים, או להשקיע בהתפתחות שבסופו של דבר תורמת רק למעגל ההתפתחות האלגוריתמי ובקלות יכולה להעשיר אותו בסרט הבא. ולא לשכוח כי חפצים פיזיים נשארים במרחב הזה, ואף אחד לא לוקח את הטסלה לקבר.