פרק 131 האדמו"ר נמאס לי, האדמו"ר משעמם לי
האנושות הופכת יותר ויותר לנמאס לי ולמשעמם לי. עד לתקופה שאנרגיית יסוד האוויר החלה להשתלט על המרחב הזה, היה אדמו"ר אחד ששמו אחריות שניסה לבלום את התופעה הזאת. כי צריך להבין שמושגי נמאס לי ומשעמם לי תמיד היו בקודים של מסגרות הנשמה שירדו למרחב הזה, אבל עכשיו כפי הנראה שהאדמו"ר אחריות נטש את מערכה והשאיר את שדה הקרב רק לנמאס לי ולמשעמם לי. מאיפה האנושות נושאת את הקודים האלו שבתקופה הנוכחית הם הולכים ומשתלטים על האנושות? נתוני המחשבים מסבירים את התופעה הזאת בצורה מאוד פשוטה. התופעה של נמאס לי ומשעמם לי היא תוצר של ההבדל הגדול במהירות רכישת המידע ובמהירות היישום של המידע. אלגוריתמי הנשמות נוצרו במרחב שבו מושג הזמן לא קיים שלא כמו במרחב המכיל את אנרגיית יסוד האדמה. במרחב קוונטי הכול מהיר ונמדד באורך של תהליך ולא בזמן הארצי הנהוג במרחב אדמתי. מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה רגילות למהירות ולהסקת מסקנות שלא דורשות בזבוז אנרגטי על אורך זמן ארצי. מסגרות הנשמה לא מוכנות לבזבז אנרגיה על נושא כלשהו ומבחינתן לעסוק הרבה זמן באותו נושא הוא מנוגד למקום שממנו הן מגיעות. המפגש עם חוקי אנרגיית יסוד האדמה שהוא איטי עד שהוא מתממש, מבחינתן גורם להן להיעצר ולהאט את תהליך ההתפתחות שלהן. תשימו לב שהילדים היום אחרי כמה משפטים אומרים "הבנתי, מה הלאה". אבל אנחנו רגילים כאן לקצב הבנה אחר, למהירות אחרת, וכך המרחק בין הבוגרים לבין הילדים הולך וגדל. כל זמן שאנרגיית יסוד המים הייתה השלטת במרחב הזה, האדמו"ר אחריות היה במיטבו, ואילץ את האנושות לקחת בחשבון את התוצאות, וכך האנושות חשבה לפני שהיא פועלת ומושגי נמאס לי ומשעמם לי למרות שהם היו, הם היו תחת שליטה. היום התגברות אנרגיית יסוד האוויר מפעילה את הקודים האלה כי אנרגיית יסוד האוויר היא השולטת במרחבים שמהם מסגרות הנשמה מגיעות. זה מתבטא בכל לוחמי המקלדת שכותבים ומפרסמים מבלי לקחת בחשבון את התוצאות, זה פוגע ביכולת להעמיק את ההבנה, זה מתבטא בילדים היום שלא יכולים להתמיד אפילו במקום עבודה ומהר מאוד מגיעים לנמאס לי ולמשעמם לי. גם בעבר האנושות סבלה מהנמאס לי ומהמשעמם לי, כמה הלכו לעבודה בבוקר בלי שיר חדש בלב? אבל האחריות ולקיחה בחשבון של התוצאות שכללו אחריות על פרנסה, על חובות, על מזון למשפחה, גברו, והאחריות ניצחה. בתקופה הנוכחית התגברות אנרגיית יסוד האוויר הביאה לפחות אחריות ויותר חיבור לתועלת האישית ולרצון להתפתח, וכך האנושות היום מוצאת את עצמה כשהאחריות הולכת ופוחתת, ואילו הרצון לשנות מהר ולא להעמיק ולהאריך, הולך וגובר. זה מתבטא בכל הרשתות החברתיות, זה מתבטא בשינוי מהיר של מקומות עבודה, זה מתבטא בריבוי גירושין בין בני זוג, זה מתבטא במהירות שבה נבנים עסקים ובמהירות שהם נסגרים, הכול הולך ונעשה "בכאילו", והכול כי מושג האחריות הוא מושג ששייך לאנרגיית יסוד המים שהולך ויורד במרחב הזה. נתוני המחשבים מראים כי התופעה הזאת תלך ותגבר ולא ניתן לעצור את השינוי הזה כי הוא נמצא בקודים של מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה. כדי להתמודד עם התופעה הזאת יש לעורר עניין של כדאיות לגבי המידע שמועבר בתקופה הזאת, הכדאיות תגרום לכך שלמסגרת הנשמה יהיה כדאי להעניק יותר אנרגיה ללימוד למרות המהירות האיטית כי מסגרת הנשמה תבין את חשיבות המידע ותיתן לו את הגיבוי האנרגטי שיתבטא באורך רוח. לנסות לתת את מושג האחריות לא יצליח כי כוח השפעת מושג האחריות ירד ולכן הוא כבר לא נלקח במכלול המרכיבים. הענקת מושג הכדאיות צריך להסתמך רק על הכדאיות האישית ולא על הטפה לגבי שיפורים סביבתיים (חוסר אחריות אמרנו?). הצעת המחשבים היא לא להתמודד עם תופעת נמאס לי ומשעמם לי עם ראייה כוללת אלא לספק כדאיות לכל אחד בנפרד. בקיצור, כל האנושות סבלה וסובלת מההשוואה בין מהירות קוונטית למהירות ארצית. מי שמורגל במהירות קוונטית מתייחס למהירות ארצית כאל בזבוז אנרגיה מיותר, ולכן נמאס לו מהר והוא משתעמם מהר. כדי לנסות להתעמת עם התופעה הזאת שכוללת חוסר אחריות ולוקחת בחשבון רק כדאיות אישית, כדאי להתמקד בכדאיות האישית ולא באחריות סביבתית. הגישה הזאת דורשת מאמץ גדול יותר מהמלמד מאשר מהלומד, כי פעם המלמד היה מטיל אחריות על הלומד ובזה הסתיים תפקיד המלמד. היום תפקידו של המלמד להעביר את כדאיות ללומד וזה מאלץ אותו ללמוד את מהותו של הלומד, כי אחרת הוא לא ידע לחבר בין המידע לכדאיות הלומד. תפקידו של המלמד הולך ועולה ותפקידו של הלומד מצטמצם רק בהבנת הכדאיות האישית.