פרק 95 על החיים ועל המוות
"נחיה ביחד לנצח נצחים", "אוהב אותך לנצח" "עד שהמוות יפריד בינינו", כל אמרות השפר האלו זה קשקוש מוחלט, למה? כדי להבין למה מחשבי הבריאה מבטלים את כל ההבטחות האלו במחי יד, צריך להבין את ההבדל בין החיים והמוות, איך נראים החיים במרחב האלמוות, ואיך נראים החיים במרחב שהמוות שולט בו. איך נראים החיים במרחב שהמוות שולט בו האנושות מכירה כי כולם מתים בסופו של דבר למרות כל ההבטחות "לנצח נצחים", למה זה ככה" נגיע גם לזה. החיים במרחב אלמוות זה הדבר שנסתר מעיני האנושות כי לך תסביר לדג במים מה פירוש להיות יבש ולא רטוב. אז נתחיל בביקור בממלכת האלמוות ולמה היא כזאת ונמשיך בהבנת מרחב המוות למה הוא כזה. הכול מתחיל בהבנת ארבעת הכוחות הפיזיקליים שאפילו האקדמיה משתמשת בהם. אלו ארבעת האנרגיות שמניעות את כל הבריאה הזאת. ארבעת הכוחות מחולקים לכוח החזק, לכוח החלש, לאלקטרומגנטיות ולכוח הכבידה. אז מי הוא מה? הכוח החזק מתבטא באנרגיית יסוד האש, הכוח החלש מתבטא באנרגיית יסוד המים, האלקטרומגנטיות מתבטא באנרגיית יסוד האוויר, הכבידה מתבטאת באנרגיית יסוד האדמה. מרחב האלמוות שהוא שולט על כל מרחבי הבריאה חוץ ממרחב יהוה, זה בעצם מבטא אצל האנושות "חזר לעולמו" אחרי שמישהו נפטר. מרחב החיים או האלמוות מצטיין בחוסר חיבור של שלושת הכוחות הפיזיקליים עם הכוח הרביעי. כלומר יש שם חיבורים בין אנרגיית יסוד האש, המים והאוויר בצורות שונות ואנרגיית הכבידה לא מתחברת איתם. (כשנדון בנושא החומר האפל תבינו גם למה הם לא מחוברים עם כוח הכבידה). לפי דברי הדוד איינשטיין אנרגיה לא הולכת לאיבוד אלא רק משנה צורה. זה נכון להחריד, אז במרחב האלמוות חיבורי שלושת הכוחות משתנים כל הזמן והם לא מתים ולא נעלמים. מסגרות הנשמה, מגיעות מהמרחב הזה, האלגוריתמים הנשמתיים נמצאים במרחב הזה, מרחבי המידע הבריאתיים נמצאים במרחב הזה, כל הממדים שכולם רוצים להגיע אליהם נמצאים במרחב הזה. אז למה האנושות כשהיא נמצאת כאן, אוכלת סטייקים ומנגבת חומוס לא נמצאת גם במרחב האלמוות, לא תמות, ומושג "לנצח נצחים" יהיה באמת נכון? יופי ששאלתם, כשאתם רוצים לאפות עוגה, אתם יכולים להכניס את כל המרכיבים, שמנת, שוקולד, תבלינים, עדיין עוגה לא תהיה מזה עד שלא תוסיפו את הקמח, (לא משנה איזה קמח), נניח שסוכר זה יסוד האש, חלב זה יסוד המים, תבלינים זה יסוד האוויר, בלי קמח שהוא יסוד האדמה עוגה לא תצא מזה. במרחבי האלמוות בגלל שהקמח לא נכנס לתערובת אין עוגה, זאת אומרת אין מימוש. מסקנה—במרחבי האלמוות אין מימוש יש רק תיאוריה, יעני, יש את כל מרכיבי העוגה חוץ מהמימוש שלה. יופי, אז למה הוספת הקמח הופכת את התערובת לעוגה והיא נכנסת למרחב המוות? בבקשה. מהרגע ששלושת הכוחות מתחברים עם הכבידה, חוקי הכבידה חלים על כל התערובת. חיבור לכוח הכבידה מכניס את שלושת הכוחות התיאורטיים למצב של יישום ומרגע זה זמנם קצוב, כלומר המוות מחכה להם. גם באנושות מהרגע שנולדנו אנחנו מתחילים למות, (לא לקפוץ, נכון זה ילד ולוקח זמן אבל בסוף? כולם מתים), תהליך היישום שמתחיל עם החיבור לכבידה יש לו פג תוקף, למה? כי יסוד האדמה ככה עובד ואם יש לכם טענות תבכו לכבידה. מרחב יהוה שהוקם לצורך בדיקת חיבורי יסוד האדמה, כולו נמצא במרחב שהמוות שולט בו. הכול במרחב יהוה בסופו של דבר מתפרק ומתפורר, למה? כי הקמח מחליט פתאום לעזוב את העוגה, ומרכיבי העוגה חזרו להיות רק שלושת הכוחות שהרכיבו במקור את התחלת העוגה וחוזרים להיות תיאוריה. זאת אומרת שמההתחלה מרחב יהוה נבנה על זמניות ועל סיומים ולא על אלמוות. לפי נתוני המחשבים כל תוצאות הניסיונות והחקר שנערכים על ידנו במרחב יהוה יתפרקו חזרה למרכיבים ומה שיישאר זה נתונים ומסקנות, כי שום דבר פיזי שמחובר לכבידה לא יכול לחזור למרחבי האלמוות, זאת גם הסיבה שאומרים "שבתכריכים אין כיסים" בדרך חזרה למרחבי האלמוות שום דבר שמשתייך למרחב המוות לא יכול להיכנס. אז אתם אוהבים "לנצח נצחים?" רק עד שמגיע הפג תוקף שלכם במרחב הזה. בקיצור, בגלל החיבור לכוח הכבידה הוא יסוד האדמה, שום דבר לא מחזיק במרחב הזה ולכן הוא מרחב מוות ולא אלמוות. אבל נקודת האור היא שמסגרות הנשמה שלא שייכות למרחב המוות אלא למרחב האלמוות והן חוזרות לעולמן, ולא מתות. אם אנחנו נמצאים כאן זמנית, אז כל זמן שניתן לנו לחיות בעולם המימוש נהנה מהחיים האדמתיים כאן, כי כשנמות נחזור לעולם התיאוריה, ושם העוגה היא בלי קמח.