פרק 144 מי מעליב את מי?
תראו מה הוא אמר לי איך נעלבתי ממנו. מוכר לכם? למה האנושות פתוחה למושג עלבון? הרי כל אחד מאתנו ירד לסרט חיים אחר והסרט הזה מדריך אותו איך לבצע את הסרט בצורה הטובה ביותר כדי לזכות ב "אור התנע" שהוא אנרגיית החיים שנותנת לנו את יכולת החיים המרחב הזה. אז למה בכלל המושג עלבון נמצא? שאלה יפה. מהו בכלל עלבון? מצב שבו ראיית העולם של מישהו אחר מתנגשת עם ראיית העולם שלי, משהו שעשיתי לא מסתדר עם ראיית העולם של מישהו אחר והוא מגיב אלי דרך ראיית העולם שלו. אז אנחנו נעלבים, ואז או שאנחנו מגיבים או שאנחנו בולעים את העלבון וסוחבים אותו אתנו והוא מטריד אותנו ובכל הזדמנות אנחנו מנציחים את תחושת העלבון ודואגים להזכיר אותה, ובהתאם לזה אנחנו נגיב בזמן הנכון. אנחנו לא לוקחים בחשבון את השוני בינינו והעלבון לא נועד להעליב אלא מביא לידיעתנו שהאחר חושב אחרת מאשר אנחנו. אנחנו מורכבים מהמפעיל המרכזי שהוא מסגרת הנשמה שסרט החיים שהיא צריכה לבצע זה הסיבה שהיא בכלל ירדה למרחב הזה, ובגלל שמסגרת הנשמה לא בנויה על מרחב אדמתי היא יצרה את המייצגים אותה הפועלים במרחב הזה שהם מרכיב הרוח שמבטא את תרגום תיאוריית מסגרת הנשמה למצב של תיאוריית התנהלות המותאמת למרחב הזה, והמרכיב השני מרכיב הנפש שלוקח את התרגום שנעשה על ידי הרוח ומיישם ומממש אותו במרחב האדמתי. אז יש שלושה מרכיבים. אז מי מהם נעלב? מסגרת הנשמה נעלבת? הרוח נעלבת? הנפש נעלבת? נתוני המחשבים מצביעים על הכתובת למושג העלבון ולמה בכלל הוא קיים. מסגרת הנשמה היא אנרגיה נקייה שמושג ההרמוניה, השיתוף, עולם הרגש, לא נמצא אצלה כי האלגוריתם הנשמתי שנוצר על ידי "המקור" הקודים האלו לא נמצאים בתוכה. אנרגיה נקייה שמכילה את נתוני הסרט היא סגורה מהשפעות חיצוניות כי הסרט הוא תרגום של ההפקה והוא צמוד לרשימת דרישות "המקור". אנרגיה לא יכולה להיעלב משום דבר. או שיש תאימות אנרגטית או שאין תאימות אנרגטית ובהתאם לזה או שהיא פועלת או שהיא חסרת פעילות. מי שמגיב לנו או שהוא תואם למסגרת הנשמה אנרגטית או שלא. זאת אומרת שתגובה של היעלבות לא יכולה להיות או שמתקבל או שנדחה. אז המשפט "נפגעתי עד עמקי נשמתי", לא יכול להיות כי מסגרת הנשמה מהיותה אנרגיה שמגיבה בקבלה או דחייה, לא יכולה לסחוב איתה תחושות של עלבון. אז כדאי למחוק את המושג הזה כי הוא פשוט לא נכון. אז מי כן נעלב? שני המרכיבים מבצעי הסרט שהם הרוח והנפש הם אלו שיכולים להיעלב מהסיבה הפשוטה שהם פועלים תחת חוקי המרחב הזה. יש הבדל גדול בין עלבון רוחי לבין עלבון עשייתי. עלבון רוחי מטיל ספק בערך ההבנה, הפיכחות, דרך תפיסת המציאות שלנו ואלו מרכיבים שיכולים להטיל ספק בדרך הבנת הרוח את תפיסת מסגרת הנשמה, הטלת ספק אם היא נופלת על חוסר הבנת הייחודיות שלנו שמתבטאת בתפיסת דרך ההתנהלות שלנו במרחב הזה, יכולה לפגוע בהמשך ברוח וברצון שלה לדבוק בתפיסת הסרט שנמצאת במסגרת הנשמה. עלבון מסוג זה יכול להשפיע לטווח ארוך כי הרוח במצב הזה של חוסר הבנת הייחודיות דרך השפעת ההרמוניה של שיתוף הפעולה יכול להביא לביצוע לא נכון של הרוח מול דרישות מסגרת הנשמה. העלבון וההיעלבות יכולים להשפיע ולכן התגובה היא קיצונית יותר. דוגמה? מי שלומד ונאמר לו שאין לו שכל, והוא לא מבין את הנלמד, והוא לא מבין כי צורת הלמידה שלו ודרך תפיסת החומר הנלמד היא שלו בלבד, יכול להתחיל לפקפק ביכולת האישית שלו שמגיעה דרך מסגרת הנשמה. פתרון היעלבות כאן הוא לא לאמץ את מה שנאמר אלא לצאת מתוך ביטחון ביכולת שלו ולהבין שכל אחד הוא שונה. המרכיב השלישי שהיא הנפש תהליך העלבון כבר מתבטא ברצון ההוכחה הפיזית. לדוגמה ספורטאי שנכשל ולא הגיע למקום הראשון יכול להיחשף לעלבון מסוג חבל על הזמן שלך, אתה לא מתאים, תעשה משהו אחר. עלבון מסוג זה יכול לפעול בשתי דרכים לתת דחף להוכחת היכולת האישית, ואם הרוח נכנסה ושותפה בעלבון, להביא שינוי ולנטישת הדרך שהוכתבה במקורה על ידי מסגרת הנשמה. עלבון נפשי הוא העלבון הנפוץ ביותר והוא גם העלבון שמחפש את התשובה למעליב דרך הוכחת מימוש. זה העלבון הקל והפשוט ביותר להימנע מתהליך ארוך טווח. המחשבים מציעים לנו לא להיחשף למושג העלבון ברגע שנצא מתוך הבנה שכל אחד מאתנו הוא שונה והוא פועל בהתאם לרצונות מסגרת הנשמה. ברגע שזה יקרה מושג העלבון לא יפגע בנו. בקיצור, הנשמה לא יכולה להיעלב כי אנרגיה לא נושאת תדר לא מתאים אנרגטית, מי שחשוף למושג העלבון הם הרוח והנפש, וסכנת תוצאות העלבון ברוח עולים על סכנת העלבון בנפש. לא כדאי בכלל להיעלב כי כל אחד בא להבין ולממש בצורה שונה, ושאף אחד לא יגיד לי אם אני טוב או לא.