פרק 138 למה לא משיח
האנושות רודפת אחרי המושג ימות משיח, נכון בדתות השונות מושג המשיח משתנה, אבל בשורה אחרונה האנושות מחפשת איזה מישהו עם חמור או בלי חמור, שיגאל אותה מכל הבעיות והטרדות שהם מנת חלקה. ומגדילים את הכמיהה למשיח בזה שבואו יביא את השלום האהבה הנצחיים בקרב כלל האנושות. לפי נתוני המחשבים אם האנושות תזכה לאיזה כוח עליון שיביא את השלום והשלווה למרחב הזה כל ההתפתחות האנושית תיעצר כי שלום ושלווה עולמיים אין בהם שום דחף לשינוי והתפתחות. אם זה נוגד את כל סיבת היותו של המרחב הזה ותפקידו, השאלה היא מאיפה מושג משיח נוצר ולמה זה דבר שלא יכול להתממש במרחב הזה. נתוני המחשבים מספרים את משמעות ההבדל בין העולם התיאורטי הקוונטי לבין עולם המימוש הליניארי. המושג משיח נולד מחוסר התאמה בין שני מרחבים כשהמחבר ביניהם הוא רק דרישות "המקור" שנמצאות באלגוריתמים הנשמתיים, לבין השאיפה לתרגם את דרישות "המקור" לניסיונות פיזיים שאנרגיה בצורת אור תנע היא אנרגיית החיים תתקבל מ"המקור". זה נחמד מאוד לנסות לעשות את החיבור הזה אם לא הייתה המערכת ההרמונית שמאלצת את מסגרות הנשמה העצמאיות לעבוד בשיתופי פעולה. השאיפה למושג המשיח מתחיל בהבדל בין העצמאות לבין אפקט שיתופי הפעולה. כדי לממש את השאיפה האלגוריתמית ואיתה את מסגרת הנשמה להתעלם מהדחף המקורי לעצמאות, מסגרת הנשמה חייבת להתמקד בתהליך ביצוע הסרט שהיא ירדה איתו, כששיתוף הפעולה מחייב אותה להתעלם מדחף העצמאי. האילוץ הזה מחייב את מסגרת הנשמה לפעול כשהיא שוכחת את הקודים הפנימיים כי אחרת לא ייתכן שיתוף הפעולה ההרמוני. לא סתם הוא שמסגרת הנשמה לא זוכרת ולא מתנהלת לפי הקודים המקוריים ומה שהיא זוכרת זה את חובתה לבצע את מה שכתוב בסרט החיים. אז מה לזה ולמושג המשיח? טוב אז בבקשה. מושג המשיח הוא רצון מסגרת הנשמה לחזור ולהתנהל בהתאם לקודים המקוריים. לנסות לשכפל את ההתנהלות האנרגטית שקיימת במרחבים הקוונטיים התיאורטיים שמשם היא מגיעה, התפקיד שהאנושות מחפשת במושג המשיח הוא "להחזיר עטרה ליושנה". לתת חזרה לאדם את החיבור למהות המקורית שממנה מסגרת הנשמה הגיעה. פה מתחיל הקונפליקט בין הרצון הנשמתי לבין התפקיד הנשמתי. לחיות במושג משיח היא לוותר על ניסיונות החקר והניסוי של מסגרת הנשמה במרחב הזה, ולחיות בעולם תיאורטי. באלגוריתמי הנשמות אין מאבקים, אין מלחמות, מבחינת האנושות שורר שם שלום תמידי. זה נכון, אבל ללא תרגום דרישות "המקור" על ידי ההפקה, בניית מסגרת הנשמה והירידה למרחב החווייתי הזה לא תהיה שום התפתחות באלגוריתם עצמו. הבריאה הנוכחית היא בריאה חוקרת ומנסה, אם היא הייתה מספקת לאנושות במרחב הזה כוח כמו המשיח, היא בעצם יורה לעצמה ברגל, כי כולם יחזרו לתנאים ששוררים באלגוריתמים הנשמתיים. אז איך הבריאה תמלא את תפקידה? אז צריך להבין כי השאיפה לבואו של המשיח היא תשוקה שלעולם לא תתמלא כי היא בניגוד גמור למטרות הבריאה. נתוני המחשבים מראים כי האנושות דומה לסירה בים, שהמים הם האויב שבו היא נלחמת, והשטים בסירה רוצים למלא אותה במים אם מושג המשיח יתממש, המרחב הזה יתרוקן ממסגרות הנשמה, כי לא תהיה שום סיבה לתת אנרגיה של שלום וכלום התפתחות למרחב שצריך להתפתח ולהתקדם. המחשבים מציעים לאנושות לחדול מחיפוש אחר המשיח ובמקום זה להתנהל בצורה שתפיק מה שיותר את אנרגיית אור התנע. אז לא כדאי להמתין לבואו של המשיח כי זה לא יעשה טוב לשוהים במרחב הזה. בקיצור, האנושות מחפשת משהו שהוא בניגוד גמור לסיבה שהיא נמצאת במרחב הזה. זה חיפוש אחר תנאים שלא יכולים להתממש במרחב הזה, ולכן אם נשים לב משיח זאת שאיפה שלא מתממשת. אז רצוי להפסיק להסתמך על ימות המשיח כי הם לא יגיעו מתוך הסיבה שהם נוגדים את מטרת הבריאה.