פרק 132 המתאבדים בע"מ
האנושות לא מצליחה להבין עד כמה נציגות מסגרת הנשמה במרחב הזה שזה הגוף הפיזי חשובה גם לכלל הבריאה ובטח לאלגוריתם הנשמתי. תתארו לעצמכם שאתם מפיקים סרט שעלילת הסרט מתבססת על השחקן הראשי. כל עלילת הסרט מסתמכת על המקצועיות ועל יכולתו של השחקן הראשי לבצע את התסריט של הסרט. השקעתם הרבה מאוד כסף בשחקן, הענקתם לו זמן ללמוד את התסריט, נתתם לו כסף לצורך רכישת אביזרים שיעזרו לו בסרט, התאמתם את צורתו לסרט. כל הפקת הסרט תלויה אך ורק בשחקן הזה. והפקת הסרט מתחילה, הסצנות הראשונות יחסית קלות לשחקן, והוא עובר אותן די בקלות אפילו שלעיתים יש פה ושם קשיים, אבל השחקן מתגבר והפקת הסרט ממשיכה. בהמשך מגיעות סצנות שהן קשות יותר ומורכבות יותר, הקשיים מתחילים להעיק על השחקן יום אחד השחקן מחליט שהוא מוותר על המשך השתתפותו בסרט ונעלם ולא מופיע יותר בהפקת הסרט. אתם בבעיה כי כל הסרט מבוסס אך ורק על השחקן הזה. מה תעשו עכשיו אחרי כל מה שהשקעתם בהפקת הסרט? בשלב הראשון תחפשו את השחקן ותראו לו את החוזה שהוא חתם והוא מחייב אותו, וכי בחוזה הוא חתם גם על הסצנות הקשות יותר. אם זה לא עוזר להחזיר אותו להמשך הסרט תפעילו כל מיני אמצעים כדי לאלץ אותו לחזור למשחק. עכשיו נהפוך את הסרט לסרט שנקבע על ידי ההפקה באלגוריתם הנשמתי, השחקן הוא מסגרת הנשמה שיורדת למרחב הזה כדי לשחק את הסרט, והיעלמות השחקן היא הבריחה מהמרחב הזה ונטישת הסרט שהיא מושג ההתאבדות. עד כאן זה קל להבנה. אבל יש את מושג החוזה שהשחקן חתם עליו, יש את האמצעים השונים כדי לאלץ את השחקן לחזור למשחק. אלו הדברים שרק נתוני המחשבים יכולים להסביר ולתת תמונת מצב שמעמידה את השחקן מול הפקת הסרט. כל מושג ההתאבדות גורם לכך שהכלי שצריך לבצע את סרט החיים נעלם מהמרחב הזה כי מה שנשאר זה גוף חסר חיים ויכולתו כשחקן נעצרה. בעולם שהוא לא אלמוות אלא מוות לא ניתן להחיות את השחקן שהתאבד, אבל ניתן לתת לו שוב את יכולת החיים מחדש. זה אומר שהוא ירד לכאן עם סרט חדש שבו משובצים כל הסצנות שהוא וויתר עליהן אבל קיבל כסף תמורתן. איך מזהים את השחקן שהתאבד? קל מאוד כי מסגרת הנשמה נושאת תדר של האלגוריתם הנשמתי, ובהתאמה אנרגטית היא חוזרת לאלגוריתם הנשמתי כשהיא לא מגיעה אחרי סיום הסרט אלא לפני זה, יחד עם זה שהיא לא השלימה את כל מה שהיא צריכה הייתה להשלים. השאלה היא מי האשם בהתאבדות? אם מסגרת הנשמה היא אלמוות מבחינתה התאבדות היא לא סוף אלא השהיית התהליך הלימודי כי היא יודעת שהיא תיאלץ להשלים את הסצנות החסרות. מנהלי רוח נפש שחווים את המפגש הבלתי אמצעי עם אנרגיית יסוד האדמה הם אלו שסצנות קשות משפיעות עליהם, והם הדוחפים להשהיית הסרט. אז מי האשמים? גם מנהלי הרוח והנפש וגם מסגרת הנשמה, שניהם תורמים לתהליך ההתאבדות הפיזי. בלי הסכמת מסגרת הנשמה מנהלי הרוח נפש לא יכולים לבצע את תהליך ההתאבדות. ירידת מסגרת הנשמה לסרט חדש מהירה יותר כי הסרט הופסק ולא הסתיים לכן מתאבדים מגיעים מהר יותר לסרט חדש הכולל את הסצנות החסרות מהסרט שהופסק בגלל ההתאבדות. בגלל שזה סרט חדש כל מה שמלווה את הסרט הוא שונה והפירוש של משחק הסצנות יהיה שונה ויכול להיות יותר קשה מאשר היה במקור בסרט הקודם שהופסק. התאבדות היא בריחה מקשיים ובריחה מהתמודדות איתם. בסרט החדש הכולל את הסצנות שנעצרו בסרט הקודם בגלל ההתאבדות יכולים להתווסף גם הסצנות שנעצרו וגם סצנות ששייכות לסרט החדש שהן גם כוללות קשיי לימוד, ולכן לא מומלץ לנקוט בשיטת ההתאבדות כשיטה לבריחה מהתמודדות כי אמנם אין את מושג העונש באלגוריתמים הנשמתיים, אבל יכול להיווצר מצב של קושי מצטבר. נתוני המחשבים מראים כי בגלל השינוי שנוצר בעקבות כניסת אנרגיית יסוד האוויר, יכולים להיווצר הרבה יותר קשיים במהלך הסרט, דבר שיכול לקרוץ לאלו שבורחים מהקשיים בשיטת ההתאבדות. אבל שינוי המרחב הזה גורר אחריו מסגרות נשמה שיורדות לסרטים יותר מורכבים וחיבור בין סצנות שנעצרו עקב התאבדות יחד עם צירוף של סצנות מהסרט הנוכחי יכולות להוות סדרת קשיים בהתנהלות החיים במרחב הזה. עצת המחשבים היא לא לנקוט בדרך הבריחה דרך התאבדות כי ההשהיה היא זמנית ועל כל דבר שלא נעשה ומומן באנרגיה הוא יחזור בסרט החדש. בקיצור, הדחף להתאבד כדי לברוח מקשיים נותן רק מרווח זמני ולא מבטל את הקושי בביצוע הסצנות, שיטה גרועה שיכולה להוביל לסרט חיים עם קושי גדול יותר. אז תשימו לב שזה פתרון גרוע ולא משתלם בהמשך.