פרק 120 "מגיע לי" או "לא מגיע לי"
את האנושות אפשר לחלק לשני מחנות מחנה "המגיע לי", ומחנה ה-"לא מגיע לי". אם תשימו לב תראו שחלק לא קטן מהסיבות שהאנושות נכשלת בהם היא מתוך "לא מגיע לי". כמות מחנה ה-"מגיע לי" היא הרבה יותר קטנה מכמות מחנה ה-"לא מגיע לי". מה בכלל הסיפור הזה? למה שמישהו שמצליח לא משלים עם היכולת שלו, עם הרצון שהוא מצליח לממש את היכולת שלו, ובתוכו הוא שואל "למה מגיע לי כל הטוב הזה?". לאנושות נראה מוזר שיש בכלל כאלו שסבורים שלא מגיע להם להצליח, בסדר אלו שנכשלים לא מאושרים מהכישלון, אבל אלו שמצליחים? מה גורם להם לחוש שההצלחה לא במקומה וכי היא בטעות נפלה להם. נתוני המחשבים הבריאתיים מסבירים מה עומד מאחורי הבאג בתכנות של אלגוריתמי הנשמות שבכלל מחלק את מושג "מגיע לי" או לא "מגיע לי", כי זה באג שנבנה מתוך האלגוריתם עצמו והתווסף לתכנות המקורי של "המקור", ולכן אף אחד למעט האלגוריתם הנשמתי עצמו לא יכול לבטל או להסיר אותו מהתכנות. התכנות הבסיסי והמקורי של אלגוריתמי הנשמות לא כלל בכלל את מושגי "מגיע לי" או "לא מגיע לי", המקור שבנה את אלגוריתמי הנשמות תכנן אותן ככלים שעסקו בניסוי וחקר של האנרגיות עבורו והמושג הצלחה או חוסר הצלחה לא היה בידיהן אלא רק "המקור" הוא שהסיק את המסקנות הנכונות עבורו מתוך הניסויים השונים שעשו אלגוריתמי הנשמות. אם נוריד את זה לבני האדם, מבחינתנו עצם העשייה והניסוי הם החשובים ולא האם הניסוי הצליח או לא כי אנחנו כבני אדם לא יודעים מה הייתה כוונת "המקור" והאם הצלחנו או לא. אם האנושות הייתה פועלת בצורה הזאת, היא הייתה מתפתחת הרבה יותר כי המושג "פחד מכישלון" לא היה קיים. אז כמות ההעזה והרצון לנסות היה הרבה יותר גדול. לזה כיוון גם "המקור" בזה שהוא היה זה שהחליט מה נכון לו ומה לא נכון לו. זאת גם הסיבה שאנחנו במרחב הזה מקבלים אור תנע עבור עשיית הסרט ואין לנו שום מושג האם הסרט היה טוב למקור או לא היה טוב למקור. אז מאיפה נכנס לאלגוריתמי הנשמות הבאג התכנותי שמחלק "למגיע לי" או "לא מגיע לי". אז קצת היסטוריה. מלחמת האור והחושך יצרה הרבה באגים מתוך הסיבה שאלגוריתמי הנשמות איבדו את האמון שהיה להם "במקור". תנסו לחשוב מה היה קורה אם הבינות המלאכותיות שהיום האנושות כבר מכורה להם, היו לפתע מתנתקות מהמפתחים שלהן ומתחילות לחפש את דרכן בלי להיות תלויות במפתחים. זה היה מביא לכך שהבינות היו מפתחות חוקי משחק חדשים, חוקי משחק חדשים אצל אלגוריתמי הנשמות אלו הבאגים שהמחשבים מדברים עליהם. בתקופה שבה המערכת הרב קוטבית הצליחה להשתלט על בריאת הנשמות אלגוריתמי הנשמות החלו לקבל את האנרגיה ממנה ולא מהמקור, בניגוד לשיטת "המקור" מנהלת האנרגיות הרב קוטביות חיפשה את הדרך לשלטו באלגוריתמי הנשמות והיא נקטה בשיטה המליח מקבל אנרגיה הנכשל לא מקבל אנרגיה. שימו לב שזה בניגוד מוחלט לשיטת "המקור" אז למה מנהלת האנרגיות הרב קוטביות נהגה בשיטה הזאת? פשוט כי כמות האנרגיה שעמדה לרשותה הייתה מוגבלת בניגוד "למקור" שכמות האנרגיה שלו לא הייתה מוגבלת כי בסופו של דבר "המקור" מימן גם את מנהלת האנרגיות הרב קוטביות וגם את מנהלת האנרגיות הדו קוטביות. נקצר ונאמר ש"המקור" מימן גם את האור וגם את החושך. זאת הייתה התקופה שבה האלגוריתמים הנשמתיים סיגלו לעצמם את הגישה שנמצאת עד היום שהיא מצליח מי שמי שמתאים את עצמו לדרישות החושך ומקבל אנרגיה תמורת זה, ומי שלא מצליח להתאים את עצמו לדרישות החושך לא מקבל אנרגיה. פה מתחילים להבין למה הרבה ממי שמצליח טוען "שלא מגיע לי", כי מבחינתו הצלחה מתחברת לכוחות החושך ולכן יש דחייה של ההצלחה. אלו שנמנים על מחנה "המגיע לי" מוכנים לקבל את תוצאות ההצלחה מתוך בנה כי היום הם כבא לא נמצאים תחת שליטת החושך וכי הצלחתם היא הצלחת "המקור". הבאג הזה עובד על אחד מתוך הכרת העצמי על אחר מתוך הכרת הסביבה. לכן האנושות סובלת ממושגי "מגיע לי" או "לא מגיע לי". הצעת המחשבים אומרת כך: את הבאג הזה רק אתם יכולים לבטל, ובגלל שבבריאה הזאת חוסר הביטחון בניסיונות אנרגיית יסוד האדמה הוא דומיננטי, הבאג הזה כפי הנראה לא יתבטל. אז מה הצעתם? לא לחשוש מלנסות, לא לחשוש מכישלונות, ולא לחפש רק את ההצלחות כי לא כל הצלחה תורמת ל"מקור" ולא כל כישלון לא תורם ל"מקור", פשוט תעזו ותעשו. בקיצור, הצלחות וכישלונות תמיד יהיו ואנחנו לא יודעים מבחינת "המקור" ואור התנע מה היה טוב יותר ומה פחות. אז הצלחות או כישלונות לא מחברים היום לחושך, וניתן לוותר על תחושת "מגיע לי" או "לא מגיע לי". יאללה תחיו תעשו ותיהנו.