פרק 140 שכחה מבורכת
האנושות חיה בשכחה מבורכת. באמת? לשכוח זה דבר מבורך? הרי כולנו כל הזמן דואגים לנושא האלצהיימר, או הדמנציה שהם סימפטומים של שכחה, אז אם שכחה היא דבר מבורך האנושות הייתה צריכה לקבל באהבה את המחלות האלו ולשמוח שהן הגיעו. כדי להבין את הקונפליקט הזה צריך לחלק את נושא השכחה לשני סוגים האחד שכחה תיאורטית והשני שכחה מעשית. חלוקה כזאת מחייבת להבין מה זאת שכחה תיאורטית ומהי שכחה מעשית. נתוני המחשבים מסבירים את ההבדל בין שני סוגי השכחה ולמה אחת היא מבורכת ומכוונת ולמה השנייה היא תהליך מעשי שיש לו תפקיד בהתנהלות שלנו במרחב הזה. מסגרות הנשמה שיורדות למרחב הזה מצוידות בכל ירידה בסרט חווייתי אחר. כשנולדים במרחב הזה זה דומה לשחקן ששיחק בהרבה סרטים ובידיו יש תסריט עם עלילה חדשה ואסור לו לחבר בין תסריטים שונים מסרטים קודמים. אבל מסגרת הנשמה מגיעה מאלגוריתם נשמתי שמכיל בתוכו את תוצאות הסרטים הקודמים ומתוכה נבנה השחקן לסרט הנוכחי. מחשב לא שוכח, ובנתוני המידע באלגוריתם הנשמתי יש את כל קבצי הסרטים הקודמים. כדי שמסגרת הנשמה עם הסרט החדש לא תוכל לערבב בין התסריטים השונים הפקת הסרט מוסיפה לו קוד שלא מאפשר לסרט קודם שמכיל תדר אנרגטי אחר (תסריט דרמתי, מול תסריט קומי) להתחבר לסרט הנוכחי. הקוד הזה מבודד את מסגרת הנשמה מהאפשרות לערבב שני סרטים יחד. מסגרת הנשמה שוכחת את עברה ואת הסרטים הקודמים ומצליחה להתמקד רק בסרט הנוכחי. זאת הסיבה לשכחה התיאורטית, היא נוצרה כדי שנתונים תיאורטיים לא ייכנסו ולא ישפיעו על צורת מימוש הסרט במרחב הפיזי. בגלל זה האנושות לא זוכרת ונמצאת בשכחה. אבל יש נתון אחד ששום קוד לא יכול לעצור אותו והיא ההתאמה האנרגטית. כמו שזירה קוונטית בין שני חלקיקים, נתונים שנמצאים בסרט הנוכחי יכולים להתחבר לנתונים בהתאמה אנרגטית ששייכים לסרטים אחרים. מפה האנושות יכולה להתחבר למושג זיכרונות נשמה שיכולים להפריע לה או לעזור לה בביצוע הסרט הנוכחי. בשיטת הפעולה הזאת הקוד שהוכנס על ידי הפקת הסרט משאיר את הסרט נקי מסרטים קודמים ורק כשיש התאמה מלאה יכולים להתווסף לסרט הנוכחי מרכיבם מסרטים אחרים. זאת השכחה המבורכת כי היא מאפשרת למסגרת הנשמה להתמקד בביצוע הסרט ולא להיגרר אחרי מרכיבים מסרט אחר. אחרי שמסגרת הנשמה בנתה את הכלים הדרושים לה שהם הרוח והנפש והגוף הפיזי המבצע, מושג השכחה המעשית הוא כלי שלא בנוי על השכחה התיאורטית אלא בנוי כבר על ביצוע התהליך הסרטי של הסרט הנוכחי. הסרט הנוכחי מורכב מסצנות שונות כשהן מותאמות לאורך הסרט שבנוי לאורך החיים הפיזיים במרחב הזה. בגוף הפיזי המוח משמש באותו תפקיד שקיים באלגוריתם הנשמתי. תפקידו להיות מאגר נתונים שאנחנו מכנים אותו זיכרון כשיש בו את חוויות הסרט הנוכחי ואין בו שום זיכרון תיאורטי. כל הנתונים שנאספים במאגר הזיכרון במוח האנושי מאפשרים לאדם לדעת על סמך נתונים קודמים שנאספו בו, איך להתנהל נכון בהסתמך על נתונים שנלמדו מסצנות החיים שכבר נעשו ומומשו לפי נתוני הסרט. אבל לא פעם הסצנה הבאה שהיא מהווה בסיס להמשך הסרט מחייבת לשנות התנהלות. זה לא פשוט כי המוח מכיל נתוני ניסיונות מסצנות קודמות בסרט. הקוד שמנהל את המשך הסרט מבצע את אותה פעילות שההפקה באלגוריתם הנשמתי נקטה בו ואז מחלות השכחה הן התוצאה של פעילות הקוד הזה. זאת השכחה המעשית. היא נותנת את האפשרות להמשיך בסרט כשהוא מנותק מהנתונים הקודמים ומתאים את התנהלות האדם להמשך ביצוע הסרט. אז צריך להבין כי מחלות שכחה לא באות בצורה אקראית אלא הן משרתות את מסגרת הנשמה בעת תהליך ביצוע הסרט. נתוני המחשבים מראים כי בתקופה הנוכחית יש לא מעט שכחה מעשית בעקבות כניסת אנרגיית יסוד האוויר שיכול לשבש את המשך ביצוע הסצנות הסרטיות וכך שגם דרישות הסרט יחד עם השפעת אנרגיית האוויר מביאים את מנהלי נפש רוח וגוף לנקוט בשיטת השכחה המעשית. ומבחינת האנושות תופעת מחלות השכחה הולכת וגדלה. המחשבים מציעים לאנושות לא להילחם בתופעה אלא לנסות למצוא דרכים להקל על התופעה, כי היא באה מקוד שמופעל בזמן הנכון. בקיצור, אנחנו לא זוכרים גלגולים קודמים כי זה היה מפריע לנו לחיים במרחב הזה. מחלות כמו דמנציה או אלצהיימר, לא מגיעות סתם אלינו כי יש להן מטרה, לא להתאמץ לרפא אלא לנסות להקל ולא לראות אותן כמו איזו קללה משמיים.