פרק 117 הקרב על הקולות
לא, לא מדובר על ספירת הקולות בקלפי. כל הזמן מטה מאבק הרוחניים מדקלם לאנושות "תשמעו את הקול הפנימי, לכו בעקבות הקול הפנימי", למה דווקא לבחור במפלגת הקול הפנימי ולא במפלגת הקול החיצוני? מה רע בקול החיצוני ומה כל כך טוב בקול הפנימי? טוב, ננסה לעשות קצת סדר ולנסות להבדיל בין שתי המפלגות האלו. מפלגת הקול הפנימי אין לה דף מסרים, היא מתבססת על תחושת הפרט בכל נושא שזקוק להחלטה, היא עצמאית ולא תלויה באף אחד. מפלגת הקול החיצוני כנועה לדף מסרים שהוא המנחה לה את הדרך, הפרט נבלע בתוך הכלל וכך הפרט מונחה לא על ידי דעתו אלא על ידי דעת העדר. למה בכלל צריך את שתי המפלגות האלו? מה היה רע אם למשל רק מפלגת הקול הפנימי הייתה קיימת ופועלת? לפי קבינט הרוחניים ניתן לחיות ולהתנהל במרחב הזה רק עם מפלגת הקול הפנימי, ולא צריך בחירות בין הרפובליקנים לבין הדמוקרטים. שאלה טובה באמת, נתוני המחשבים מבהירים לנו מה ההבדל בין שתי המפלגות האלו ולמה צריך שתי מפלגות ולא ניתן להסתפק רק באחת. הנחיצות של שתי המפלגות האלו לא באה ממלחמת האור והחושך, אלא היא כורח של תפיסת מציאות שונה בין העולם הקוונטי לבין העולם של מרחב יהוה. ההבדל בין שתי התפיסות האלו נובע מחוסר ידע על ההתנהלות בתוך מרחב אדמתי לבין ההתנהלות במרחב שלא מכיל את אנרגיית יסוד האדמה. כשמסגרת נשמתית נבנית באלגוריתם הנשמתי, תרגום נוסחת דרישות המקור והמרת הנוסחה לסרט שמסגרת הנשמה תוכל לבצע על ידי ההפקה הוא בסך הכול פונקציה של המרת נוסחה אנרגטית לתזה שמכילה סרט חיים. כדי שמסגרת הנשמה תוכל לבצע את הסרט היא זקוקה להבנת התסריט. כדי להצליח מסגרת הנשמה מצוידת בשכל שמכוון להבנת הסרט הנוכחי, כי הסרט כל פעם משתנה והשכל משתנה כדי שהוא יותאם לסרט. כדוגמה אם הסרט פעם הוא בשפה יפנית ונושא הסרט הוא הומני, הבינה (השכל) שמסגרת הנשמה מצטיידת בה מבינה יפנית ומבינה את ההומניות שהסרט עוסק בה. וכך זה אם הסרט הוא באנגלית ונושא הסרט הוא ריאלי הבינה (השכל) שמסגרת הנשמה מצטיידת בה מבינה אנגלית ומבינה את הריאליות שהסרט עוסק בה. אז המפלגה של הקול הפנימי היא סוג הבינה שמסגרת הנשמה מכילה כשהיא נבנית באלגוריתם הנשמתי. נראה אחלה נכון? אבל יש בעיה, הבינה הזאת לא מכירה בכלל את כל נושא המפגש עם אנרגיית יסוד האדמה, הבינה היא הבנת הסרט מהכיוון התיאורטי ולא המעשי. הבינה יכולה להציע לכם לקפוץ מהגג כי מבחינתה אתם יכולים להתעופף, ברור לכם שפירוש כזה לא מתכתב עם זה שאם תעשו את זה ואין לכם כנפיים תתרסקו על הקרקע. אז תשאלו למה היא הבינה מציעה הצעות כאלו? כי מהמקום שהיא באה מהאלגוריתם הנשמתי, מושג להתרסק ולמות לא קיים כי שם מושג המוות לא קיים ורק אלמוות שולט שם. כדי לפתור את הקונפליקט הזה נוצרה המפלגה השנייה מפלגת הקול החיצוני. ניתן שמות לשתי המפלגות כי אנחנו כבני אדם אוהבים כותרים. אז מפלגת הקול הפנימי היא הבינה, ומפלגת הקול החיצוני היא הלוגיקה ההתנהלותית במרחב הזה. הלוגיקה מכירה טוב את חוקי ההתנהלות המרחב האדמתי והיא לוקחת ומשווה מה הבינה מציעה ומה ניתן לעשות במרחב הזה. למשל אם הסרט שלכם כולל רצח של מרגל, הבינה תציע לכם שתתעופפו למרגל דרך החלון, תהרגו אותו ותתעופפו חזרה. יופי, אבל זה בניגוד לזה שאין לכם כנפיים, אבל הסרט כולל רצח של המרגל, אז תעלו במדרגות או במעלית, תיכנסו אליו הביתה, תירו בו או תהרגו בדרך אחרת ותסתלקו משם. את הסרט ביצעתם כי לפי הסרט המרגל נרצח, אבל איך עשיתם את זה? מה זה משנה כי הסרט לא עוסק ב-איך אלא במה. ככה שתי המפלגות עובדות בתיאום, הבינה אומרת מה הסרט דורש, הלוגיקה מכוונת אתכם איך ניתן לבצע את דרישת הבינה מבלי לעבור על חוקי האפשרויות במרחב הזה. אז האם באמת ניתן לפי הרוחניות ללכת רק לפי מפלגת הקול הפנימי? שלא תעשו את זה כי תמיד היה מרחק בין הרצוי למצוי. הצעת המחשבים היא לחיות בשיתוף פעולה בין שתי המפלגות האלו כי אחת מביאה את מהות הסרט כשחוקי המרחב הזה לא ידועים לה, והמפלגה השנייה מביאה את בחירת האפשרויות איך לבצע את מה שהמפלגה הראשונה נתנה כחלק מהסרט. המסקנה היא שלא נכון רק ללכת עם הקול הפנימי, אלא צריך לדעת איך להתנהל איתו בהתאם לחוקי המרחב הזה. בקיצור, בגלל שמסגרת הנשמה באה מעולם תיאורטי, אין לה שום מושג איך להתנהל בחוקיות עולם פיזי, לצורך זה יש את הרוח/נפש שהיא לומדת את חוקי המרחב, ואז יש ביכולתה לתרגם את מה שהבינה נותנת לנו שזה הקול הפנימי, למצב שנוכל לבצע במרחב הזה. בגלל שחוקי המרחב הם תוצר כללי, היא חייבת לעבוד עם דף המסרים שנהוג במרחב כאן. אז? לשמוע בקול הפנימי אבל לדעת איך לבצע אותו שיתאים למרחב הזה.