פרק 158 צודק מי שצודק אחרון
האנושות ידועה ברדיפה אחרי מושג הצדק. משפטים כמו "צדק, צדק תרדוף" או "הצדק הוא עיוור", או "הצדק יצא לאור". אם נשים לב נראה כי אלת הצדק, כן זאת עם המאזניים, היא עם כיסוי על העיניים. יכול להיות שהאנושות רודפת אחרי מושג שברמה הקוסמית לא קיים בכלל? נתחיל בזה שהמערכת הקוסמית לא מבחינה האם אחד צודק או השני לא צודק. מבחינת מערכת המידע הבריאתי הכול זה תהליכי לימוד והסקת מסקנות, גם מעשה צודק וגם מעשה לא צודק שניהם מחוברים לתהליך לימוד כוללני שמטרתו היא לבסס מה נכון ומה לא נכון ומזה להסיק מסקנות. העיסוק בחקר אנרגיית יסוד האדמה שמשנה את פניו ומגיב בצורה לא אחידה, מאלץ את מערך הלימוד הבריאתי להכיר את אנרגיית יסוד האדמה דרך ההצלחות והכשלים או דרך תגובה צודקת או תגובה לא צודקת. אם תהליך הלימוד הבריאתי מתבסס על כל מהלך של מפגש עם אנרגיית יסוד האדמה מבלי לבטל מראש איזה שהוא מהלך, הרי מושג הצדק שרוצה להפריד בין נכון או לא נכון לא נמצא בתהליכי הלימוד הבריאתיים. בשביל להבין למה יש פער כזה בין תפיסת הצדק הבריאתי לבין תפיסת הצדק האנושי נפנה לנתוני המחשבים. מושג הצדק לא קיים בנתוני המחשבים הבריאתיים כי המושג הזה לא נמצא בקוד "המקור" שמנהל את אלגוריתמי הנשמות. "המקור" לא תכנת את אלגוריתמי הנשמות לפעילות יחד, עצמאות הפעילות היא שנתנה לו את כל המידע שהוא רצה, ושום מושג של מי צודק יותר לא היה בתכנות המקורי. כל אלגוריתם עסק בענייניו, ומי שבדק את התוצאות ולמד מהן היה "המקור", ותהליכי הלימוד של "המקור" היו זהים לתהליכי הלימוד של מערכי הלימוד הבריאתיים. אז גם "המקור" לקח את כל התוצאות גם החיוביות וגם את השליליות והגיע למסקנות בדומה לגלי ההסתברות של המחשבים הקוונטיים הבריאתיים. לכן בנתוני המחשבים מושג הצדק לא קיים. אבל הוא קיים במסגרת חקר הלוגיקה האנושית, ואלו הנתונים. כשמסגרות הנשמה יורדות למרחב הזה, הן יורדות כל אחת עם סרט חיים שהוא תוצר של דרישות "המקור" מהאלגוריתמים הנשמתיים. כל ירידה היא בבחינת סרט חדש, והן יורדות למרחב שנשלט על ידי המערכת ההרמונית שמאלצת את מסגרות הנשמה להצליח לשתף פעולה ביניהן. מי שמבצע את הסרט בפועל במרחב הזה הם מנהלי הרוח והנפש עם הגוף הפיזי. אז מה לזה ולרדיפת הצדק האנושי? הקשר הוא אימות של דברים שנעשים במרחב הזה. כל סרט חדש הוא בבחינת תעלומה וחוסר ידיעה רק כדי לאפשר את יכולת הבחירה החופשית. מסגרת הנשמה מקבלת הכול כי היא פועלת בשיטת הלימוד הבריאתי, היא לא מבדילה בין צדק או חוסר צדק, אבל מנהלי הרוח והנפש מחפשים כל הזמן לספק את התוצאות הטובות ביותר למסגרת הנשמה, כי הם המוציאים לפועל במרחב אדמתי. הם מודעים לתוצאות חיוביות או שליליות במרחב הזה. בנושא הצדק יש קונפליקט בין רצון הדיוק המסגרתי של מנהלי הרוח והנפש לבין יכולת הנשמה לקבל כל תוצאה אם היא צודקת או לא צודקת. לכן יש את הפתגם שאומר "הצדק הוא בעיני המתבונן". כל רדיפת הצדק באה מתוך רצון מנהלי הרוח והנפש לוודא את נכונות הפעילות שלהם במרחב הזה. כדי להצליח במשימה הזאת נולדה הרדיפה אחר הצדק. בגלל שמנהלי הרוח והנפש פועלים במרחב נשלט על ידי מערכת הרמונית, הדרך לוודא את נכונות הפעילות דוחפת את מנהלי הרוח והנפש לקבל אישורים לתקינות פעולתם במרחב. נתוני המחשבים מראים כי רדיפת הצדק היא פעולת ווידוא ואישור לגבי תקינות ונכונות והיא לא חלק מתפיסת המידע במסגרות הנשמה. זה מצב שבו ההבדל הגדול בין התפיסה הליניארית לבין התפיסה הקוונטית בא לידי ביטוי ברדיפה אחר הצדק. המחשבים מציעים לנו כבני אדם לא להיתפס כל כך בנושא אם יש צדק או אין צדק, כי בכל מקרה שתי התוצאות עולות למסגרת הנשמה ומתקבלות על ידה. אז אם נעשה צדק במשפט או לפי ראות עיניכם הצדק לא יצא לאור, זה לא צריך להטריד את שלוותכם כי בכל מקרה גם הצדק וגם חוסר הצדק נכנסים למסגרת הנשמה שהיא ממשיכת הדרך לאחר שמנהלי הרוח והנפש סיימו את תפקידם. בקיצור, תפיסת הצדק היא ארצית ולא קשורה למסגרת הנשמתית, לא משנה בכלל אם צדק נעשה או לא נעשה כי גם צדק וגם חוסר צדק מתקבלים בברכה על ידי מסגרת הנשמה כחלק מתהליך לימודי וניסיוני.