פרק 121 חוויית החוץ מול חוויית הפנים
מכירים את השיר הידוע של אריק איינשטיין? "אוהב להיות בבית" אז כמה מילים ממנו כדי לחזק את הזיכרון "יש אנשים שמטפסים על הרים, יש אנשים שצונחים מגבהים, יש אנשים שרוכבים על סוסים, יש כאלה שגומאים מרחקים, אבל אני אוהב להיות בבית, עם התה והלימון והספרים הישנים, כן, אני אוהב להיות בבית עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים, אוהב להיות בבית." מה לשיר הזה ולאנשי חוויות החוץ ואנשי חוויות הפנים? הרבה מאוד. האם שאלתם את עצמכם פעם מה הדחף שנמצא אצל אנשי האקסטרים? אלו שירוצו לכל הרפתקה? שלא אכפת להם לסכן את חייהם ואת שלמותם הפיזית? ומה יוצא להם מזה? מול רוב האנושות שלא רץ לחוויות האקסטרים אלא מסתפק בחוויות פחות מלהיבות ובטח פחות בעלות סיכון גבוה. לנו כבני אדם זה מצביע על אופי מסוים, שמכתיב צורת הנאה שונה, זה הכול נכון אבל זאת כבר תוצאה ולא הסיבה. כדי להבין את שורש ההבדלים צריך לפנות לנתוני המחשבים, נתוני המחשבים מסבירים מהיכן נובע ההבדל בין שני סוגי האופי האלו. אז זה מה שנתוני המחשבים מעבירים. הכול מתחיל בזמן בניית אלגוריתמי הנשמות על ידי "המקור". "המקור" בנה ותכנת את אלגוריתמי הנשמות לצורך אחד, הצורך ברכישת מידע על האנרגיות השונות, מידע שנמנע ממנו בגלל ההתנגדות של מנהלת האנרגיות הרב קוטביות. מזכיר קצת את שיטת האוטרקיה שבה מדינה במצור נאלצת לעשות הכול לבד מבלי להיות תלויה בגורמים חיצוניים. "המקור" נאלץ לנקוט בדרך הזאת. אלגוריתמי הנשמות נבנו למטרות שונות והשוני בין המטרות הוא הבסיס שהיום אנחנו מזהים ככאלו שאוהבים אקסטרים לבין השאר. המטרות השונות כללו דרישות שונות שכללו חיבורים אנרגטיים מסוגים שונים. אם נתמצת את זה לא כל חיבור אנרגטי כלל בתוכו את תוצרי האקסטרים. לדוגמה חיבורי אנרגיות של אש עם חיבורי אנרגיות של מים היו איטיים כמו אורך הזמן שהאש מחממת את המים. אבל יש חיבורים אנרגטיים כמו אש עם אנרגיית האוויר שהתוצאות הן מהירות ואלימות יותר. אז מה בסיכומו של דבר גורם לנו כאן במרחב הזה לקפוץ מגבהים או לאהוב את התה והלימון. אלגוריתמי הנשמות ברובן נבנו על חיבורי אנרגיות שתוצאות החיבור לא היו אקסטרים, כי האנרגיות השונות כדי להיהפך לתוצאת אקסטרים היה חייב להיות בחיבור משהו שגרם לאנרגיות להיות יותר פעילות ולהגיב מהר יותר, מעטים החיבורים שיכולים לגרום לתוצאות מסוג זה. לעומת זאת יש לא מעט חיבורים שיש להן פעילות מהירה ואלימה, אבל בגלל הכמות השונה של האנרגיות המשתתפות בניסוי זה יכול להביא לרצון לאקסטרים אבל לא מגיע עד לביצוע עצמו. אם נוריד את זה לחיינו למרחב הזה כשאנחנו רואים את האקסטרים יש לא מעט שרוצים גם אבל אין להם את הדחף להשתתף בפעילות האקסטרים עצמה, ויש כאלו שזה בכלל לא מדבר אליהם. הכול נובע מבסיס התכנות של אלגוריתם הנשמה ואיזה רשימת ניסוי "המקור" קבע בעת תכנונו. אבל זה לא מתבטא רק רדיפת האקסטרים, זה מתבטא בכל מהלך החיים במרחב הזה, כי מסגרת נשמה מאלגוריתם אוהב אקסטרים תמיד תהיה נוכחת יותר, מביעה את עצמה יותר, כל דבר היא תמתח את הגבולות. היא תמיד תהיה פחות שקטה כי זה נמצא בתכנות הבסיסי שלה. חוויית החוץ היא תוצר של רשימת "מקור" שמכילה חיבורים אנרגטיים מהירי תגובה יותר, חוויית הפנים היא תוצר של רשימת "מקור" שמכילה חיבורים אנרגטיים איטיים יותר. המחשבים מציעים לנו להבין שלא כולנו נוצרנו לחוויות האקסטרים, ולכן אם לא נולדנו עם הדחף הזה לא כדאי לנו לנסות ללכת בכיוון הזה, כי זה ייאלץ אותנו ללכת בניגוד לאופי הבסיס שלנו. זה יגרור אחריו בזבוז אנרגטי שיבוא על חשבון ביצוע סרט החיים המקורי שלנו. זה רק ייתן אנרגיה לאגו ויסיט אותנו ממהלך החיים. בקיצור, אחד מהסממנים של בסיס האופי שלנו הוא הקפיצה מגבהים, או כוס התה והלימון, אל תנסו להפוך את התה והלימון לטיפוס על הרים כי כמות האנרגיה שלקחנו בחיים משרתת את התה והלימון ולא את הטיפוס על הרים. מסקנה? אל תנסו לעשות דברים שלא תוכננתם במקור לעשות אותם, וכך תשמרו על האנרגיות שלכם.
האקסטרים אינו יעד-הוא תדר, מי שתוכנת לו, יפרח בו. מי שלא-יישרף בו.