פרק 114 הגבול לתעלול
מכירים את המושג "הכול שלי", ככל שאנחנו מתבגרים כך העיניים שלנו הולכות וגדלות ורוצות מה שיותר. אם העיניים שלנו היו מתמקדות ברכישת מידע, מרחב שהיה מפתח אותנו ונשאר ברשותנו, אז נניח שזה טוב, למרות שכדי שנקבל "אור תנע" המשול לאנרגיית חיים, לא כל השגת התפתחות מביאה את "אור התנע", אלא רק התפתחות שתורמת לסרט שמסגרת הנשמה הגיע איתו למרחב הזה, אבל התפתחות, הגברת הבנת הסיבה להיותנו כאן, למרות שהיא לא תורמת ישירות לאלגוריתם הנשמתי שמסגרת הנשמה הגיע ממנו, הישגים שלא קשורים ישירות לסרט לפחות מפתחים את מעגל החכמה וההתפתחות שאחראי על פיתוח האלגוריתם הנשמתי ולא על ביצוע הסרטים שמהם מתקבל "אור התנע". אבל הוצאת אנרגיה על כל תוצרי החומר שהמרחב הזה מעמיד לרשותנו, הוא זמני ונוצר רק לצורך. תחשבו שאתם עובדים בנגרות ויוצרים ארונות, מטבחים, ספות ועוד, ובתום יום העבודה אתם רוצים לקחת הביתה את המסור, או את מכונת ההקצעה, שעבדתם איתה. למה? כי בגלל שעבדתם איתה והיא שירתה אתכם אתם מרגישים שייכות אליה ונראה לכם שהיא שלכם. אם אחרי הרבה פעמים שמסגרת הנשמה עבדה בנגרייה הזאת, למה היא עדיין לא הבינה ולא השלימה עם זה שכל הכלים שהיא משתמשת בהם, לא שייכים לה ואין באפשרותה לקחת אותם הביתה. למה? למה מסגרת הנשמה מבינה שהיא באה לכאן לזמן קצוב, היא מבינה שהיא שליחה של האלגוריתם הנשמתי ומטרתה היא להשיג "אור תנע" ולתרום להתפתחות של מעגל החוכמה. למה היא לא מצליחה להבין שהחומר שהיא משתמשת בו במרחב הזה נשאר בנגרייה ולא הולך איתה הביתה. נתוני המחשבים מסבירים למה בגלל חוסר ההבנה הזה העיניים של האנושות כל כך גדולות ואין גבול לכל תעלול שמנהלי הרוח והנפש בהשראת מסגרת הנשמה יעשו כדי לרכוש יותר ויותר חומר. "המקור" שתכנת ובנה את אלגוריתמי הנשמות מטרתו הייתה ללמוד ולנצל את האפשרות להתפתח מעבר למה שהוא ידע שחסר לו. אבל "המקור" שבנה את אלגוריתמי הנשמות הכול אצלו מתבטא באנרגיות וכל התוצרים שהוא למד מניסיונות אלגוריתמי הנשמות היה על בסיס תיאורטי, כי שום מרכיב פיזי לא קיים במרחבים הקוונטיים ובשדות החושך. לפי זה כל התכנות האלגוריתמי התבטא רק בהערכות של כמות אנרגטית, ומה הערכים שניתן ללמוד ולנסות אותם. התכנות הזה היה טוב ונכון כל זמן שאלגוריתמי הנשמות עבדו וחקרו במרחבים שהן רק עסקו באנרגיות בלבד ולא נתקלו בחפצים חומריים. הבריאה הנוכחית נוצרה כדי בדוק את אנרגיית יסוד האדמה, ובמרחב יהוה המגע עם אנרגיית יסוד האדמה הביא למצב שנוצרו חפצים פיזיים חומריים. מסגרות הנשמה לא מכירות ואין להן יכולת מדידה של ערכים אנרגטיים שמרכיבים את החפצים הפיזיים. כמו שכבר ידוע שהכוח של פצצה אטומית מגיע מפירוק החומר למרכיבים הבסיסיים שלו. כלומר, החומר מאבד חלק מהמסה שלו וההפרש בין מה שאבד למה שנשאר הוא ספק האנרגיה של הפצצה האטומית. זאת אומרת שבכל חפץ פיזי טמונה הרבה מאוד אנרגיה, שמסגרת הנשמה לא יכולה להעריך את כמותה. מסגרת הנשמה לא מסוגלת להעריך את כמות האנרגיה אבל יכולה לזהות איזה סוגי אנרגיה בונים את החומר הפיזי, בגלל שמסגרת הנשמה יורדת עם סרט שהוא שונה בין אחד לשני, כך גם מסגרת הנשמה בוחרת את סוגי האנרגיה המתאימים לה. מכאן יש את ההבדל בין כאלו שאוספים נעליים, או מכוניות, או רוכשים הרבה בתים, כל הטרנדים באנושות מסתמכים על הזיהוי האנרגטי של כל אחד מבני האדם. וכך האנושות מוצאת את עצמה רוכשת כמויות גדולות של חומר פיזי כשהדחף לרכישה בא מתוך חוסר יכולת זיהוי הכמות האנרגטית שהחפץ מכיל. מסגרת הנשמה שלא מכירה את החומר הפיזי מתייחסת לסוג האנרגיה ולא לכמות האנרגיה הטמונה בחפץ ולא למצבו הפיזי שלא מאפשר לה לקחת את החפץ הביתה מהנגרייה. וכך נוצר המצב שהאנושות אוספת חפצים ללא גבול ובסופו של דבר כל מה שהיא רכשה נשאר במרחב הזה. המחשבים הבריאתיים לא יכולים להפוך את החפצים לאנרגיה שמסגרת הנשמה תזהה את הכמות האנרגטית בכל חפץ. הצעת המחשבים היא לבדוק כל רכישת חפץ עד כמה הוא תורם להתפתחות הסרט ולא עד כמה הוא מדבר אליה מבחינת משיכה אנרגטית, וכך החפצים השונים יהיו בגדר עזרה בנגרייה לא בגדר איזה סוג אנרגיה מרכיבה את החפצים החומריים. בקיצור, האנושות רוכשת חפצים בלי סוף בגלל חוסר יכולת מסגרת הנשמה להעריך את כמות האנרגיה אלא רק לזהות את סוגי האנרגיה המרכיבים כל דבר שאנחנו משתמשים בו במרחב הזה. בגלל שאחרי שאנחנו עוזבים את המרחב הזה ושום חפץ לא הולך אתנו חזרה לאלגוריתם הנשמתי, שווה להשקיע רק בחפצים שתורמים לנו ולא לרכוש חפצים ללא גבול, כי הכול נשאר במרחב הזה, ובאנרגיה שהשקענו ברכישת עודפי חפצים אנחנו יכולים ללמוד להתפתח, להחכים כי זה כן חוזר אתנו לאלגוריתם הנשמתי.