פרק 124 לחיות בסימביוזה
מה זה בכלל לחיות בסימביוזה? התשובה די פשוטה, אלו שניים שלא יכולים לחיות אחד בלי השני, זאת מערכת יחסים שמחוברת בין שניים שכל אחד מהם יש לו אג'נדה משלו, אבל ללא המרכיב השני הוא לא יכול לבצע אותה. הדוגמה הפשוטה ביותר היא המחשבים בעולמנו, כשאתם קונים מחשב חדש מה הדבר הראשון שאתם עושים? נכון, מטעינים את מערכת ההפעלה (ווינדוס, IOS של אפל, פעם זה היה dos , לינוקס) בלי מערכת ההפעלה המחשב הוא סתם אוסף של מרכיבים וחלקים. אז בשעה טובה הטענתם את מערכת ההפעלה. השלב השני מטעינים תוכנות שונות (אופיס, פוטושופ, או כל תוכנה אחרת היום תקראו לזה אפליקציות שונות) אלו הכלים שבעצם משתמשים במערכת ההפעלה כדי שבשעה טובה תראו משהו על המסך. אבל כמו שאנחנו כבר יודעים לא כל תוכנה עובדת בתיאום מלא עם מערכת ההפעלה, יש תוכנות שמתאימות יותר או פחות, יש תוכנות שבכלל לא יעבדו כי מערכת ההפעלה לא מתאימה להן. הדוגמה הזאת מראה על חיים בסימביוזה, מערכת ההפעלה ללא התוכנות היא מאוד מוגבלת, התוכנות ללא מערכת ההפעלה לא מסוגלות בכלל לפעול. אז כדי שהמחשב יפעל צריך גם את מערכת ההפעלה וגם את התוכנות. אנחנו יורדים כמסגרות נשמה למרחב הזה כשאנחנו מצוידים במערכת ההפעלה, אבל כמו במחשב ללא נפש רוח שהן אחראיות על התוכנות השונות לא נוכל לפעול במרחב הזה. אז אנחנו מצוידים במערכת הפעלה ובמערכת תוכנות שהסימביוזה ביניהן חייבת להיות כי אחת לא תפעל ללא השנייה. פה הבעיה מתחילה וזאת בעיה לא פשוטה, מערכת ההפעלה באה עם מטרות ושאיפות שלא לוקחות בחשבון את מה שהתוכנות מסוגלות לעשות ומה לא, מערכת ההפעלה מגיעה מעולם תיאורטי ששם הכול ניתן לביצוע, גם בעולמנו תיאורטית אנחנו יכולים לעשות הכול, התוכנות שנפש רוח מטעינות הן מוגבלות כי הן כבר מגיעות מעולם אדמתי שיש לו חוקיות משלו, אם ננסה להבין זאת דרך דוגמת המחשב, מערכת ההפעלה היא חסרת חוקים ואילו התוכנות מתבססות על חוקים. זאת הנקודה שבה מתחיל המאבק הבלתי פוסק בין מה שמערכת ההפעלה רוצה שזה הפנים שלנו, נקרא לזה תת מודע, או אינטואיציה, או תחושות בטן, לבין התוכנות שלא יכולות להכניס לתוכן את כל המרכיבים האלו כי הן מחויבות לבדיקת האפשרויות דרך חוקי אנרגיית יסוד האדמה. פה מתחיל המאבק הפנימי שלנו בין הרצון לבין היכולת. המאבק הזה הוא לא מאבק בעוצמה קבועה, כי יש לא מעט רצונות שמתכתבים עם יכולת הביצוע ומערכת ההפעלה עובדת בתאימות עם הפעלת התוכנות, אבל יש לא מעט רצונות שהם תוצר מערכת ההפעלה והתוכנות מזהות שאין להן את היכולת להתחבר לרצונות האלו. פה נוצר מצב שהרצון שבא ממערכת ההפעלה הוא נכון לסרט, אבל התוכנות מזהות שיש להן דרך להתחבר לרצון ולהשיג ולבצע את הרצון, אבל לא בצורה שבאה ממערכת ההפעלה. לדוגמה אם בסרט יש חוויית נסיעה או טיול למקום מסוים, וצורת הביצוע היא דרך זחילה על הגחון כמו נחש, התוכנה מזהה את היכולת להגיע למקום הזה אבל עם מכונית, אבל הרצון ממערכת ההפעלה הוא דרך זחילה, אז אם הביצוע יהיה דרך מכונית זה נכון עבור מטרת הסרט, אבל לא נכון מול מערכת ההפעלה, אז מי שחשוב זה הסרט והעיקר שהגענו למטרה. כדי להבין את המצב הזה צריך להבין מי חשוב יותר, דרך השגת המטרה או השגת המטרה ולא הדרך. לדוגמה אם אנחנו נדחפים ללמוד משהו, ואנחנו נדחפים דווקא למורה מסוים, ואין לנו אפשרות להגיע ללמוד אצלו, נלך ונלמד אצל מורה אחר ולא נוותר על הלימוד עצמו. נתוני המחשבים מראים כי אנחנו צריכים לשים לב מה נמצא במסגרת היכולת שלנו ולא להתמקד באמצעים לממש את היכולת הזאת, כי תמיד יכול להיות קונפליקט בין הדרך של מערכת ההפעלה לבין המגבלות שנמצאות בתוכנות הנפש והרוח. בקיצור, הנשמה שיורדת לכאן עם סרט חיים מצוידת במערכת הפעלה שלוקחת בחשבון רק את הסרט ולא את האפשרויות שנמצאות במרחב הזה, התוכנות שמתבססות על נפש רוח הן התוכנות הריאליות שלוקחות בחשבון את מה ניתן לבצע ומה לא ואם ניתן, איך ניתן להגיע למטרה כי עצם המטרה היא החשובה ולא הדרך שהגיעו אליה. מסקנה? אם יש לכם דחף פנימי למשהו, ובמבט ראשון הוא נראה שזה סתמי ולא ניתן להשגה, תבדקו אולי ניתן לממש את הדחף הזה בדרכים אחרות. אז לא להיכנע מיד למערכת ההפעלה.