פרק 162 ברחוב הנשמות הטהורות
מי לא שאל את עצמו לא פעם מה רוצה הנשמה שלי, איך היא מבטאת את עצמה מולי, איך היא בכלל פועלת?. השאלות האלו בעצם יכולות להישאל מתוך הסיבה הפשוטה שמסגרת הנשמה לא קשורה לעולם החומר והיא בכלל חיה בעולם אלמוות, וכמו שהאנושות כבר יודעת היטב שברגע המוות אנרגיית הנשמה יוצאת מהגוף הפיזי שסיים את תפקידו וחוזרת לעולם שכולו טוב. ולפי תורת איינשטיין אנרגיה לא הולכת לאיבוד היא רק משנה צורה. אז בסדר הבנו שהנשמה לא מתה, בתור אנרגיה היא פשוט נעלמת וחוזרת הביתה. אבל זה לא עונה על השאלה איך הנשמה פועלת. תחת איזה חוקים, איך אנרגיה תיאורטית יכולה להשפיע בעולם פיזי חומרי? שאלות לא פשוטות. נתוני המחשבים מסבירים ונותנים תשובה לכל השאלות האלו. על המקור שממנו מסגרת הנשמה מגיעה כבר הועבר המידע שהסביר את מבנה האלגוריתם הנשמתי, מי יצר אותו ולמה. פה נתחיל מרגע שמסגרת הנשמה נכנסת לגוף הפיזי ואיך היא מצליחה למלא את מה שהיא התחייבה אליו. למסגרת הנשמה שמגיעה למרחב הזה אין מושג ירוק מה זה בכלל חומר, מה זאת אנרגיית האדמה, תחת איזה חוקים היא מתנהלת, איך בכלל ניתן למסגרת הנשמה למצוא מכנים משותפים בין מה שהיא לבין מה שנעשה במרחב הזה. מצבה של מסגרת הנשמה דומה לאדם שנקלע לשבט פראי ומבודד וכדי שהוא יוכל לשרוד בשבט הוא צריך ללמוד את אורחות החיים הנהוגים בשבט ודרך זה לדעת איך להתנהל. ברגע שגוף אנושי מתחיל להיווצר מסגרת הנשמה יכולה להיכנס אליו. ואז פתאום יש דפיקות של הלב, פתאום העובר מתחיל לגלות סימני חיים כמו לבעוט ולנוע ברחם. אבל זה מצב שבו מסגרת הנשמה מתחילה להבין כי היא כבולה בתוך גוף פיזי והיא כבר לא מסגרת אנרגטית חסרת גבולות. זה הלם לא פשוט עבור מסגרת הנשמה שהיא רגילה לחופש ולחוסר מגבלות. לאורך חודשי ההיריון מסגרת הנשמה מתחילה להתרגל לגוף הפיזי וכך גם תנועות העובר מתרבות. ההלם הבא נוצר אצל מסגרת הנשמה בעת חוויית הלידה. זה השלב שבו מסגרת הנשמה שהיא תמיד בודדה ועצמאית נפגשת עם עוד. האם, אחיות חדר הלידה, המשפחה ועוד. היא לא מתייחסת אליהם כי היא עדיין בהלם והצרחות והבכי של התינוק הם תוצר של מסגרת הנשמה שמתחילה לתפעל את הגוף הפיזי. השלב הבא הוא הפעלת קוד יצירת מנהלי הרוח והנפש. האלגוריתם הנשמתי מצייד את מסגרת הנשמה בקוד שמופעל אחרי הלידה והוא יצירת הכלים שיבצעו עבור מסגרת הנשמה את המגע בעזרת הגוף הפיזי עם הסביבה החומרית. אבל יצירת הכלים שהם חדשים לא יכולים עדיין לשמש את מסגרת הנשמה בביצוע הסרט שהיא התחייבה עליו, כי הכלים הרוח והנפש צריכים להתחיל להכיר את הסביבה שעבורה הם נוצרו. זה תהליך הלימוד של הרוח והנפש, והם כבר מקבלים את זיכרונות הנשמה ממסגרת הנשמה שהם תוצר המעבר במעגל ההתפתחות של האלגוריתם הנשמתי. לא סתם שתינוק למשל נרתע מקפיצה מגובה, או נרתע מדברים אחרים. לאורך הלימוד של כלי הרוח והנפש מסגרת הנשמה מתחילה לנצל אותם לצרכים שלה. ככל שהלימוד מתקדם כך מסגרת הנשמה מטילה על כלי הרוח והנפש יותר ויותר מטלות, וכך גם תגובות כלי הרוח והנפש שהולכים ומכפיפים את עצמם לדרישות מסגרת הנשמה. ברגע שכלי הרוח והנפש מגיעים בלימוד ליכולות גבוהות יותר, מסגרת הנשמה מתחילה כבר לקבל תוצרים של בחירה חופשית איך הדרישות של מסגרת הנשמה בוצעו על ידי כלי הרוח והנפש. במסגרת הנשמה מופעל קוד שמחפש את התוצאות הטובות ביותר לצורך ביצוע הסרט. פה מתחיל להיווצר מצב שדרישות יכולות להגיע ממסגרת הנשמה לחזור על ניסיונות פעם נוספת כי התוצאות לא התאימו לביצוע הסרט. זה מביא את האדם לשנות מקצוע, או להתחיל שוב. בשלבי ההמשך מסגרת הנשמה דוחפת את כלי הרוח והנפש להיעזר במסגרות נשמה שהעזרה נחתמה איתן וכך האדם מוצא את עצמו במערכות יחסים כמו נישואין. מסגרת הנשמה מנצלת כל ניסוי וחקר שנעשה ידי כלי הרוח והנפש מתוך ניסיון להתאים אותן לסרט שהיא חתומה עליו. מסגרת הנשמה מודעת לאורך הסרט אך לא מודעת לאורך הזמן הארצי החומרי. מי שמעדכן אותה לגבי הזמן שנותר הם כלי הרוח והנפש שבאים במגע עם העולם החומרי. ברגע שהזמן הקצוב מסתיים ומסגרת הנשמה מודעת לכך היא הראשונה שיוצאת מהגוף, כי מלכתחילה לא נוח לה בגוף הפיזי. ורק לאחריה נעלמים כלי הרוח והנפש. כל הניסיונות של החייאת הגוף תלויים במסגרת הנשמה ולא בכלי הרוח והנפש, ברגע שמסגרת הנשמה מוכנה לחזרה גם כלי הרוח והנפש חוזרים יחד איתה. המחשבים מציעים לנו להבין כי מסגרת הנשמה חשובה הרבה יותר מכלי הרוח והנפש, כי כל המערכת כולל הגוף הם כולם משרתי מסגרת הנשמה, שבסופו של דבר היא בת אלמוות וכל היתר נעלם.