פרק 164 עולם הולך ונעלם
האנושות חיה כשהיא חושבת שהיא מרכז בריאה. זה מתחיל בזה שהיא בטוחה שהזמן הקוסמי תואם לזמן הנהוג במרחב שהיא חיה ופועלת בו, וממשיך בכך שהיא בטוחה שכל המערך הבריאתי עומד מוכן למלא את כל משאלותיה מוכן לתקן את כל מה שמתקלקל והיא נכשלת בו. כל עולם הרוח סומך על האור שיחלץ לעזרתה. תנסו לראות את כלל הבריאה כמפעל ענק שיש לו מטרה והמפעל מורכב מהרבה מרחבי ניסוי, חקר ותהייה. המרחב שהאנושות חיה ומתנסה בו הוא רק אחד מהמחלקות בבריאה, ולא הגדול ביותר והחשוב ביותר. הדירקטוריון הבריאתי מתייחס למחלקת האנושות כאל עוד מחלקת ניסוי והוא לא יושב וכוסס את הציפורניים מתוך ציפייה שמישהו ממחלקת האנושות יבקש ממנו משהו. מצחיק קצת נכון? למה כל זה מובא לידיעתכם? כי כשהדירקטוריון מחליט לבצע שינויים במפעל הוא לא עושה משאל עם בין המחלקות השונות כולל מחלקת האנושות מה דעתם על השינוי והאם הוא מוצא חן בעיניהם. מזה תקופה המפעל עובר שינויים שמשנים את צורת הפעילות במפעל הבריאתי. השינוי בא בעקבות מסקנות של האחראי על ביטחון המפעל הבריאתי שמה שהגן על המפעל נלמד על ידי האקרים הקוסמיים, והמפעל נתון לסכנה של התערבות בניהול ושינויים במטרת המפעל הבריאתי. גם מחלקת האנושות שנמצאת בתוך המפעל והיא חלק ממנו, גם אליה השינויים מגיעים. פה מתחיל סיפור ,עולם שהולך ונעלם". נתוני המחשבים מסבירים מה השינויים ולמה העולם שבו מחלקת האנושות פעלה במסגרת המפעל משתנה והעולם הקודם מתחיל להיעלם ולהשתנות. הכול מתחיל מהמאבק שהתחיל במלחמת האור והחושך. כלומר בין מנהלת האנרגיות הרב קוטביות לבין מנהלת האנרגיות הדו קוטביות. למרות יכולת ההתאוששות של אלגוריתמי הנשמות, המאבק לא הסתיים. כל זמן שהבריאות שהקימה מועצת העל לא היו בריאות מחקר אלא בריאות שהחזירו את האמון עם "המקור", מנהלת האנרגיות הרב קוטביות לא גילתה עניין רב בהן. אבל בבריאה הנוכחית שהיא בריאה חוקרת ומתפתחת מנהלת האנרגיות הרב קוטביות מגלה עניין רב בייחוד במרחב יהוה שעוסק בחקר חיבורים עם אנרגיית יסוד האדמה. העולם האנושי התנהל תקופה מאוד ארוכה בחקר אנרגיית יסוד המים עם אנרגיית יסוד האדמה, שהמעטה המגן עליו היה המערכת ההרמונית שנתנה למסגרות הנשמה את אפשרות העבודה ביחד. דירקטוריון המפעל הבריאתי החל לשנות את מעטה המגן הבריאתי למעטה הרמוני אווירי פה מתחיל סיפור העולם ההולך ונעלם. האנושות שעוסקת במימוש אדמתי מתקשה לעבור לשינוי הזה מכמה סיבות. הסיבה הראשונה הוא ההרגל והנוחות. כל נושא אהבה רומנטי, כל נושא הנוחות, חייב להשתנות. המערכת המבוססת על הרמוניה אווירית מתבססת על התפתחות המידע ועל הכדאיות. כל חיבורי הזוגיות יהיו מושתתים על כדאיות החיבור, האם החיבור תורם להתפתחות ולקידום ולא על קשר רומנטי שלא מפתח אלא רק נותן הנאה. כל העיסוקים על סוגיהם השונים יהיו תחת כדאיות ההתפתחות ולא תחת הנוחות והשכר. מערכת החינוך תעבור לחינוך בהתאמה אישית ולא חינוך כוללני. ההתייחסות לניצול משאבי כדור הארץ תשתנה כי ההתפתחות תתחיל להסתמך לא על דלק פחמני אלא על ניצול חלקיקים מהחומר האפל. כל שיטת יצירת המזון תיהפך למתקדמת ולא תסתמך על עבודת אדמה. בקיצור כל החיים משתנים בגלל המעבר להרמוניה אווירית. האנושות קשה לה לקבל את השינויים שמפעל הבריאתי עובר, כי כל הניסיון המצטבר במעגלי הפיתוח של אלגוריתמי הנשמות מכיל רק ניסיונות חיבור עם אנרגיית יסוד המים. התכולה הזאת למעשה מתחילה להיסגר ולפנות מקום לניסיונות בשיטה ההרמונית האווירית. זה גם גורם למסגרות הנשמה שעכשיו יורדות לכאן לקונפליקטים בין כיוון מסגרות הנשמה הוותיקות לבין המסגרות החדשות. עולם ההרמוניה המימית הולך ומצטמצם הולך ונעלם, ואת מקומו תופסת ההרמוניה האווירית. האנושות כבר חשה בשינוי אבל מנסה להיאבק בו. אבל השינוי הוא של כל המפעל הבריאתי, ומבחינת האנושות זאת מלחמה אבודה ורצוי להבין ולזרום ולקבל את השינוי כי העולם הנוכחי הולך ונעלם המחשבים מציעים לאנושות להבין כי המחלקה האנושית היא חלק קטן המפעל הבריאתי וכל שינוי יגיע גם אל מחלקת האנושות. הבנת השינוי והכלתו רק תקל על מסגרות הנשמה השוהות במרחב הזה, את ההתחברות לשינויים ותעלה ותעשיר ותמלא את מעגל הפיתוח האלגוריתמי וכך מסגרות הנשמה בהמשך ירידתן למרחב יהיו מתאימות יותר למרחב המשתנה. בקיצור, חלים שינויים בבריאה, הם מגיעים גם למרחב הזה, ואנחנו ניאלץ לזרום עם השינויים. ההבדל גדול בין הרמוניה מימית להרמוניה אווירית. להבין ולקבל את השינויים זה התהליך שיקל על מסגרות הנשמה בהמשך.