פרק 51 האחריות לקווי האופי מכירים את הפתגם "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו"? בטח מכירים. הפתגם הזה אומר שאת אופי האדם אי אפשר לשנות. אז בשביל מה יש את הפסיכולוגים? את הקורסים השונים לזוגיות? אם זה היה בלתי אפשרי לשנות את אופי האדם הם הרי מיותרים ובכל זאת יש הצלחות בשטח הזה. אם זה היה חלק מ-ד.נ.א. שלנו לא ניתן היה לשנות את אופי האדם והוא היה נשאר כפי שהוא נולד איתו עד יום מותו. אז אופי ניתן לשינוי. נכון, לא פשוט לשנות אופי מולד, אבל בהחלט ניתן. אז אם אופי הוא לא מושרש ב- ד.נ.א., וניתן לשינוי, אז מאיפה מגיע בכלל האופי, איך הוא מתחבר אלינו, למה ניתן לשנות אותו, מי בכלל צריך אותו? אווו, זה סיפור לא פשוט אבל זה חלק מבניית מסגרת הנשמה באלגוריתם הנשמתי לפני שאנחנו יורדים ונולדים במרחב הזה. אז בואו נלך לבקר במקום שאחראי על סוג האופי שאנו נולדים איתו. כשמסגרת הנשמה שנבנית באלגוריתם הנשמתי ומקבלת את סרט החיים שההפקה פענחה מנוסחת המקור, יש לה תסריט חיים, ניתנת לה הבנת התסריט, ניתנים לה נתוני הגוף שצריך לבצע את התסריט, רק דבר אחד האלגוריתם הנשמתי לא יכול לספק לה איזה אופי התנהלותי יהיה הכי נכון במרחב הזה כדי להצליח לבצע את סרט החיים. מפה מתחיל שלב שכולו ניחוש לגבי מה הוא האופי הכי טוב שהשחקן ייקח איתו. במעגל החכמה וההתפתחות שנמצא באלגוריתם נמצא מידע על כל מיני קווי אופי שהיו בסרטים קודמים, אבל כל סרט הוא שונה ודורש קווי אופי אחרים. אז מנחשים וכדי להיות בטוחים שאחד מהניחושים הוא הנכון מציידים את מסגרת הנשמה בכמה וכמה קווי אופי (נקרא להם שחקני האופי). לא פעם המידע שנמצא במעגל החכמה והפיתוח באלגוריתם הנשמתי לא נמצא מתאים למסגרת הנשמה שיורדת לסרט הנוכחי, אז מחפשים חלקיקי מידע במרחבים הקוונטיים שהניחוש מראה שאולי הם יתאימו, ואז לוקחים אותם ואלו שחקני האופי המיובאים מבחוץ. כשנולדים במרחב הזה מיד רואים שכל תינוק יש לו אופי אחר, אחד שקט, אחד צרחן, אחד שובב יותר אחד פחות. בקיצור קווי האופי הראשוניים שניחשו אותם מתחילים להיות דומיננטיים, והם נבחנים והרבה פעמים הם מתחלפים כדי לנסות קווי אופי שאולי יהיו יותר מתאימים לביצוע הסרט. אם נקצר את כל הבלה בלה, בלה, אנחנו יכולים להשתנות באופי שלנו לאורך החיים. זה לא פשוט אבל זה נותן למסגרת הנשמה את האפשרות להתאים את השחקן מבצע הסרט לתכונות שיהיו הכי טובות. זה קשה כי לא פעם קווי האופי משיגים במרחב החומרי הישגים שנראים נהדרים, אבל הם לא מתאימים לדרישות הסרט שזה הדבר החשוב למסגרת הנשמה, ואז פתאום משתנה האופי שלנו, משתנים כל מיני דברים שפעם עניינו ועכשיו לא, במרחב הזה אנחנו מתפלאים על אותו אדם וחושבים שמשהו עובר עליו או שהוא השתגע. רוצים דוגמה? עורך דין שלמד ועשה כסף, פתאום נוסע להודו ונהפך לנזיר בודהיסטי. כשסיימנו כאן, מסגרת הנשמה מתפרקת מכל שחקני האופי שהתחברו אליה, וחוזרת לאלגוריתם הנשמתי, ובמעגל החכמה וההתפתחות של האלגוריתם התווספו נתוני אופי חדשים שלפני כן לא היו. הם יוכלו לשרת את מסגרת הנשמה החדשה ובצורה כזאת היקף הניחוש של קווי האופי הולך ומצטמצם כי יש כבר יותר נתונים. תזכרו, אופי ניתן לשנות, אופי ניתן להתאים להתנהלות הסרט במרחב הזה, ככל שלאלגוריתם הנשמתי יש יותר תוצאות של קווי אופי מסרטים קודמים, כך מסגרת הנשמה מסוגלת להיות יותר גמישה ולהתאים את עצמה לנסיבות משתנות במרחב הזה.
פרק 52 חוזים נשמתיים שני בני אדם נפגשים, נוצר ביניהם אותו קליק מפורסם, נמשכים אחד לשני או לשנייה, ומרוב אושר וקליקים הם משוכנעים שהם קרובים, קרובים, לפחות נשמות תאומות. האם באמת קיימות נשמות תאומות? צר לי לאכזב את כל אלו שחושבים בצורה הזאת. אז כן יש ולמה הקליק נוצר ומה מטרתו? זה יותר פשוט מפשוט. שימו לב..... נתחיל בזה שבמחשב שלכם אם רוצים להריץ שתי תוכנות ביחד והן רצות טוב על המסך, אין שום חוזה שקושר אותן אחת לשנייה. אבל כשמריצים אותן יש קליק? מה פתאום, יש התאמה ביניהן כשתוכנה אחת יודעת לתמוך בשנייה כי מי שתכנת אותן תכנת בהן את האפשרות לעבוד בשיתוף פעולה, כך שתוכנה אחת יודעת להשלים את התוכנה השנייה. נחזור לשתי מסגרות נשמה שנפגשות ויש קליק. הקליק הזה הוא החיבור שקיים בתוכנה של כל אחת ממסגרות הנשמה והן מתוכננות לפעול אחת עם השנייה. מאיפה התכנון הזה מגיע? כשמסגרות הנשמה נוצרות באלגוריתם הנשמתי, הן עצמאיות לחלוטין ושום חוזים עתידיים לא יכולים להיחתם כי מסגרות הנשמה יורדות לעולם שנשלט על ידי בחירה חופשית, וחוזה חתום מראש מגביל מיד את יכולת הבחירה שלהן. אז חוזה שיתוף הפעולה לא נוצר באלגוריתם הנשמתי. תשאלו אז איפה הוא נוצר אם בכלל? או, זוכרים את בתי המלון במרחב יהוה? המישורים שבהם מסגרות הנשמה ממתינות לתקופה המתאימה כדי להיוולד במרחב הזה? שם מסגרות הנשמה רק מתחילות להבין לאיזה מקום דפוק הן יורדות וצריכות לפעול. אז הן מחפשות עזרה מכל מי שלדעתן יכול לעזור להן, פה נוצר אותו משהו שאנחנו מכנים אותו חוזה נשמתי. החוזה הזה נוצר לא לצורך חיבוקים ונישוקים וקליקים של התאהבות, אלא לצורך תמיכה במשהו שמהווה חלק מהסרט. אז כדאי להבין שמושג של נשמות תאומות לא קיים כי "המקור" היה מספיק חכם לא לעשות שני אלגוריתמים שהם אותו דבר. אז אין שני אלגוריתמים שהם זהים. אז מה נשאר? חוזה שמאפשר שיתוף פעולה ועזרה כדי להצליח הכי טוב שאפשר במרחב הזה. לא ניתן לדעת אם החוזה הזה הוא חוזה לכל החיים עד המוות, או חוזה זמני שיש לו אורך זמן מסוים ולאחר מכן הוא מסתיים. בגלל זה לא מעט זוגות עם קליק שהתחילו את הדרך נהדר, הדבק הזה לאט, לאט, מתחיל להתפורר והקליק הולך ונעלם. ככל שהחוזה כולל יותר סעיפי תמיכה ועזרה בסרט כך הקליק יותר חזק, אבל זה לא אומר שהחוזה ארוך טווח, ככל שיש פחות סעיפי עזרה בחוזה הקליק הוא חלש יותר, אבל זה יכול להחזיק לאורך זמן ארוך יותר. אז תזכרו שאין נשמות תאומות, יש חוזה שמחבר שתי תוכנות לצורך תמיכה ועזרה, ואף אחד לא יכול לדעת מה אורך זמן החוזה. יופי, עכשיו תשאלו ומה עם כל אלו שמתחברים שאין להם את הקליק? טוב, זה כבר תוצר של הירידה למערכת שנשלטת על ידי שיתוף פעולה הרמוני. אנחנו מתחברים אחד לשני רק בעקבות נקודות שיש להן התאמה אנרגטית ובצורה כזאת אנחנו מוצאים את בני או בנות הזוג שאנחנו נמצאים איתם ויש משהו משותף שמחבר אותנו. תשימו לב שהמושג חתונה בא לחבר שני בני זוג בחוזה ארצי כדי שיתחייבו לתמוך ולעזור אחד לשני. מזכיר את החוזה הנשמתי נכון????, אבל גם חוזה נשמתי וגם חוזה ארצי "חתונה" ניתן לסיים. בגלל זכות הבחירה החוזה הנשמתי לא ידוע לנו והוא מסתמך על מה שנחתם בבתי המלון (המישורים) לפני שנולדנו.
פרק 53 מי אמר קארמות ולא קיבל? האנושות נהייתה עבד למושג הקארמה. אנשי הרוח כל הזמן מזהירים את בני האדם להיות טובים, להתייחס בכבוד אחד לשני אחרת הם יפתחו קארמה עם אחרים. באמת? כל דבר שנעשה לא בצורה יפה האם הוא באמת פותח פתח למושג הקארמה? קשקוש שמגיע מחוסר הבנה לגבי מה מתחבא מאחורי מושג הקארמה, איך הוא נוצר ולמה בכלל קיים המושג הזה. אז בואו נלך לטייל במסיבה שיוצרת קארמה. מושג הקארמה מציין "גורל מתמשך". המושג הזה מתאר מצב שנוצר בדוגמה הבאה: תתארו לעצמכם שאתם במאים ואתם נמצאים בצילום של סצנה מתוך סרט. בסצנה הזאת יש אדם שמחכה לשליח של פיצה שצריך להיכנס ולהגיש לו פיצה, לקבל טיפ וללכת. נכנס שליח הפיצה ובמקום לתת לאדם את הפיצה וללכת לדרכו הוא מתנפל עליו, מכה אותו, מעליב אותו, ובצורה כזאת הוא מקלקל את כל צילום הסצנה. אתם הבמאים, מה תעשו? אין לכם ברירה אלא לצלם את כל הסצנה מחדש. זאת קארמה. ההפרעה שגורמת לכך שצריך בגלגול אחר לצלם שוב את אותה סצנה היא מה שאנחנו מכנים "גורל מתמשך". אי אפשר להחליף את שליח הפיצה כי הוא חתום עם ההפקה על הסצנה הזאת, אז מה נשאר? לצלם שוב את הסצנה והפעם שליח הפיצה יעשה את מלאכתו כפי שכתוב בתסריט. קארמה נוצרת כשמשהו שקורה בין שני בני אדם גורם לכך שהמפגש הזה יוצר סטייה מסדר החיים שנקבע בסרט. אם מפגש כזה מביא לכך שהאדם השני נאלץ לשנות את חייו לאפיק אחר זאת יצירת קארמה. תחשבו שמישהו מוציא דיבה על מישהו אחר, והוצאת הדיבה הזאת מאלצת אותו לוותר על ההמשך של חייו, לברוח למקום אחר, לשנות את מקצועו ולהתחבא. בקיצור הוצאת הדיבה דפקה לו את החיים, פה נוצרת הקארמה. לא כל התנגשות בין בני האדם יוצרת מצב קארמתי. אם אותו שליח פיצה היה למשל מקלל או רב עם השחקן השני לפני צילום הסצנה, ובזמן צילום הסצנה הכול היה מתנהל נכון ולא צריך לצלם שוב את הסצנה, שום קארמה לא נוצרת למרות שהיה ריב לפני צילום הסצנה. בקיצור, רק מצב שעוצר או גורם לסטייה מסרט החיים יוצר מצב של קארמה כי צריך לחזור שוב על צילום הסצנה. רק אותם משתתפים בייצור המצב הקארמתי יכולים לחזור לשוב ולתקן את הסצנה שהתקלקלה, כי לא ניתן להחליף את משתתפי הסצנה באחרים. אז תזכרו שלא יבלבלו לכם במוח עם המושג יצירת קארמה בכל דבר שהוא לא הרמוני, זה פשוט לא מתכתב עם חוקי הקארמה שהם "גורל מתמשך". כי אם כל דבר היה יוצר מצב קארמתי כל האנושות הייתה כל הזמן רק רודפת אחרי תיקון של קארמות. אז לתשומת ליבכם, קארמה נוצרת רק אם חייבים לצלם את הסצנה מחדש.
פרק 54 יום השבת דת או אנרגיה שישה ימי בריאה, "וביום השביעי שבת מכל מלאכתו אשר עשה" "זכור את יום השבת" מעניין, ליהוה נגמרו הרעיונות מה עוד אפשר לברוא? או שהוא פשוט התעייף, בכל זאת שישה ימים הוא עבד וברא, זה מעייף ומתיש. אז יהוה לא מתעייף, והוא גם לא מתפלל, לא לובש ציצית ולא מניח תפילין. בכלל ששת ימי הבריאה והיום השביעי קדמו בהרבה לכל התפיסה הדתית. אז בכל זאת מה פתאום צץ לו היום השביעי ולמה יהוה הדגיש שביום הזה הוא שבת מכל מלאכה. התפיסה הדתית לוקחת את מה שנאמר בצורה פשוטה "כך נאמר וכך נעשה", אבל יש משהו מאוד רציני שמסתתר מאחורי סיפור היום השביעי והוא לא קשור לתפיסה הדתית אלא להיבטים האנרגטיים. תנסו לדמיין שאתם יושבים מול מחשב שמחובר לשישה הארדיסקים כשכל אחד מהם מיועד לשמור עליו מידע מסוים. תזכרו יש רק שישה כאלו. אתם יוצרים משהו במחשב ורוצים לשמור אותו בדיסק מספר שבע, אבל אין דבר כזה דיסק מספר שבע. אז לא תוכלו לשמור את מה שיצרתם על המסך וזה הולך לאיבוד. בואו נחזור לששת ימי הבריאה וליום השביעי. ששת ההארדיסקים הם שש השכבות שיהוה יצר במרחב יהוה והם מקבילים לשש השכבות שנמצאות מעבר למרחב יהוה במרחבי המידע הקוונטיים הבריאתיים. בשום מקום לא נמצא הארדיסק מספר שבע. יהוה לא יכול היה ליצור שכבה מספר שבע כי אין לה מקביל במרחבי המידע הקוונטיים. לכן אחרי יצירת שש השכבות הוא הפסיק ליצור ושבת מכל מלאכתו. מכירים את האמרה שכסף שעושים בשבת אין בו ברכה? זה נכון אבל לא בגלל שיהוה הזקן יושב עם מטה ובודק מתי נעשה הכסף. פשוט לכל מה שנעשה ביום השביעי אין אפשרות לעלות כמידע ליתר שכבות המידע כי אין שם שכבה מספר שבע. כל מה שנעשה ביום השביעי במרחב הזה לא יכול לעלות כמידע, להיכנס למרחבי המידע ובסופו של דבר הוא נשאר רק במרחב הזה. כל מה שנעשה בששת הימים מתחבר לשכבות המידע המתאימות ויכול לתת המשכיות ולתמוך במי שיצר את זה כי השכבות תומכות בתהליך ההתפתחות. בקיצור, ביום השביעי אפשר לעשות כל מה שרוצים, רק צריך לזכור שלא תהיה לזה המשכיות בגלל חוסר בשכבת מידע שביעית, ולא בגלל שאסור לעבוד. יהוה שידע את המגבלה הזאת והוא מתפתח מכל מה שנעשה במרחב הזה, ידע שכל מה שהאנושות תעשה ביום השביעי הוא לא יוכל ליהנות וללמוד ולהתפתח מזה כי זה יישאר במרחב הזה ולא יעלה כמידע כי אין שכבה שביעית. אז אם רוצים ליהנות, לבלות, לנסוע, או כל דבר אחר, יכולים לנצל את היום השביעי ובלבד שלא תצפו שיהיה לזה המשך תומך. אז למה יש הבדל בין לוחות הברית הראשונים ששם האנושות מתבקשת "לזכור" את היום השביעי ואילו אחרי שהלוחות האלו נשברו ולוחות אחרים החליפו אותם שם כבר מופיעה "שמור" את היום השביעי?. זה שינוי שהוצע ליהוה על ידי המחשבים הבריאתיים. גל ההסתברות שחזר ליהוה ממחשבי הבריאה העמיד אותו על זה שמושג "זכור" במקום שיש בו בחירה חופשית יחד עם זה שבני אנוש הם מוות ולא אלמוות, לא נכון לתת להם את מושג היום השביעי כשהוא מסתמך על הצעת "זכור" ולכן בלוחות הבאים נושא היום השביעי הוא בגדר "שמור" שזה בגדר ציווי ולא בגדר הצעה. ומה עם הנוצרים ביום ראשון? או מה עם המוסלמים ביום שישי? זה נשאר אותו דבר, כל מה שהם יעשו ביום השביעי החל מיום ראשון ועד ליום שישי יש לזה המשכיות וביום השביעי לא. שכבות המידע הבריאתיות לא מתייחסות להיבטים הדתיים של האנושות כי הן עובדות בשיטה מתמטית, ולא בשיטת פירושי הדת. זאת הסיבה שנוצר סיפור היום השביעי.
פרק 55 התפתחות לא נשלטת במסגרת המחשב הטקטי יש חלק שעוסק בחקר הלוגיקה האנושית. את כל המידע על החשיבה האנושית הוא מקבל מיחידות חקר שמסתובבות בקרב האנושות. אנחנו לא מודעים ליחידות האלו כי אין להן גוף פיזי והן בנויות מחלקיקים שמטרתם היא לאסוף מידע על צורת המחשבה האנושית ואיך היא בנויה. אין ליחידות חקר האלו שום אפשרות להתערב בתהליכי המחשבה האנושית כי הם רק בגדר חוקרים ואוספי מידע. אז למה בכלל הם מבקשים לתת לנו מידע? אז זאת הסיבה. המידע הזה הוא אזהרה לתהליך שהאנושות נמצאת בו והוא מהווה סכנה גדולה לתהליך ההתפתחות האנושי. אז מה הסיפור? המרחב שאנחנו נמצאים בו נוצר מלכתחילה לחקר חיבורי אנרגיית יסוד המים עם אנרגיית יסוד האדמה. המרחב הזה הוא האחרון שנוצר כשמרחב יהוה נברא. לא מעט מרחבים קדמו לו ומי שנמצא שם הוא מפותח הרבה יותר מאשר אנחנו. אלו כל החייזרים שבתקופה הזאת מגיעים לבקר כאן בכמות גדולה. בתחילה החייזרים נשלחו לכאן כדי לפתח את האנושות ולהביא אותה למצב שבו היא תכיר בכוחות גדולים יותר וכך תיפתח הדרך לרכז את תוצרי החקר והניסוי לכתובת אחת. מכאן כל נושא ההתערבות החייזרית שמוזכרת בכתבי התרבות השומרית, וגם ההתערבות הזאת בנתה את כל המיתולוגיות מרובות האלים. אבל אחרי שתפקידם של החייזרים הסתיים הם הפסיקו להתעניין במרחב הזה כי כל הלוגיקה האנושית פעלה בחיבורי אנרגיית יסוד המים ואילו החייזרים לא פועלים בלוגיקה שלהם עם חיבורי אנרגיית יסוד המים אלא עם לוגיקת חיבורי אנרגיית יסוד האוויר. נכון שבאנרגיית יסוד המים יש גם את מרכיב אנרגיית יסוד האוויר אבל הוא מנוהל דרך אנרגיית יסוד המים. וכך החייזרים איבדו עניין בהתפתחות האנושית, עד לרגע שבו אנרגיית יסוד האוויר התחילה להתפשט במרחב הזה, התפתחות המחשבים, התקשורת הלוויינית, האנרגיה האטומית, ועוד. בעקבות זה שהלוגיקה האנושית החלה לנטוש את הלוגיקה המימית ועברה ללוגיקה אווירית, התעורר מחדש העניין של החייזרים באנושות. החייזרים מגיעים לכאן עם לוגיקה שלא מוכרת לאנושות שעד עכשיו עסקה בלוגיקה על בסיס אנרגיית יסוד המים. חייזרים שמגיעים למרחב הזה התחילו להשפיע על האנושות לא כי הם רוצים את לפגוע בה, אלא כי היכולת המפותחת שלהם פגשה רצון אנושי להתפתח בלוגיקה החדשה שמתפשטת כאן המבוססת על לוגיקת אנרגיית יסוד האוויר. וכך עצם שהות החייזרים במרחב הזה התחילה להשפיע על המחשבה האנושית. בטח תאמרו זה נהדר, ההתפתחות תואץ, נהיה יותר חכמים. שימו לב, למה אנחנו נמנעים מלתת לילד לשחק באקדח של אביו? מחשש שבגלל שהילד לא מכיר את האקדח, לא שולט בו הוא יכול בטעות להרוג או לפצוע מישהו. כל ההתפתחות של הבינות המלאכותיות מבחינת האנושות זה האקדח שניתן לילד. התפתחות שנבנית בצורה איטית נותנת את האפשרות לשלוט בה ולדעת להתנהל נכון איתה. אבל כל הבינות המלאכותיות שהאנושות עכשיו רצה ונהנית מהן זה לא תוצר של התפתחות איטית שלנו, זה תוצר של חיקוי והעתקה מהחייזרים. הם כן יודעים לשלוט בטכנולוגיה הזאת כי היא פרי התפתחותי שלהם. לעומת זאת אנחנו שמעתיקים את הטכנולוגיה אין לנו את הבסיס שבנה אותה ואנחנו מעתיקים כלים שאין לנו בשלב הזה שום אפשרות לשלוט בהם. כל המחשבות על השתלטות הרובוטים על האנושות יש בהם מהאמת כי אלו בינות מלאכותיות שלאנושות אין היכולת לשלוט בהם, כי הם מועתקות מהחייזרים. האזהרה של חוקרי הלוגיקה האנושית היא שכדי למנוע שהילד ייקח את האקדח ויהרוג מישהו, כדאי ללמוד קודם איך לשלוט בבינות המלאכותיות לפני שהאנושות מתמכרת להתפתחות הזאת שהיא לא תוצר שלה אלא מועתקות מהחייזרים.
פרק 56 סרט החיים מול קוטפי הקופונים עכשיו כבר ברור לנו שיש הרבה קופצים שמנצלים את הירידה שלנו למרחב הזה כדי לנצל את שהותנו כאן גם עבורם, ואפילו יש מי שמספק לנו אנרגיה כדי שנבצע את כל מה שקוטפי הקופונים ביקשו מאתנו. אבל פה יש אבל גדול, כל הבקשות שקוטפי הקופונים יכולים לבקש מאתנו חייבים לעמוד בתנאים מאוד מחמירים. כדוגמה: אם אתם הולכים לסופרמרקט, לא יבקשו משהו שיאלץ אתכם לסטות מהדרך וללכת לקנות משהו בחנות לחומרי בניין שנמצאת במקום אחר. או אם אתם טבעוניים לא יבקשו מכם לקנות בשר בסופרמרקט. ההגבלות האלו מאלצות את כל קוטפי הקופונים להתאים את בקשותיהם לסרט ולא לסטות ממנו. אם תשימו לב הדתיים תמיד אומרים שיהוה לא יעמיד אותם במצב שהם לא יכולים לעמוד בו. זה נכון וזה מתכתב עם ההגבלות שקוטפי הקופונים חייבים לעמוד בהם. הבקשות של קוטפי הקופונים מאתנו מאלצים אותנו לבצע פעולות שלא כתובות בסרט, אבל עצם הביצוע שלהם לא גורם לכך שאנחנו נאלצים לסטות מהסרט שנקבע בהפקה באלגוריתם נשמתי. לנו לעיתים זה נראה כמו עונש משמיים, אבל כל הבקשות האלו נחתמו וסוכמו מראש יחד אתנו, וקיבלנו כסף עבור הביצוע שלהם. בגלל שאנחנו לא יכולים לדעת מה מכיל הסרט שאתו ירדנו וזה מתוך הסיבה הפשוטה שידיעת הסרט תבטל את יכולת הבחירה החופשית כי עצם ידיעת סרט החיים ומה הוא מכיל תגרום לנו ללכת בדיוק לפי מה שמכיל הסרט ואז כל רעיון החקר והניסוי יהפוך לעשייה רובוטית וייעלם, לנו נראה שהבקשות האלו הן עונש. הבקשות מסונכרנות עם התקדמות הסצנות בסרט, כך שכדוגמה התעמתות עם מוות של ילד במשפחה לא יכולה להתבצע אם עדיין הילד לא נולד. הסנכרון עם התקדמות הסרט מביא לכך שהבקשות מותאמות למצב שהשחקן (אנחנו), מתאימים ומוכנים לבצע את הבקשה של קוטף הקופון מאתנו. בקיצור, לא מעט אירועים אנחנו עוברים בחיים נראה שהם לא קשורים לביצוע סרט החיים ואז אנחנו שואלים למה זה מגיע לי, אז התשובה היא "נסתרות דרכי האלוהים", הן נסתרות לא כי אקראיות אלא כי אנחנו לא יכולים להיות מודעים לאירועים האלו. אז תזכרו שבגלל זה יש את הפתגם הידוע "הכול צפוי והרשות נתונה". הכול צפוי זה חוסר אקראיות, הרשות נתונה הכוונה היא לא אלינו אלא לסנכרון שהבקשה מתחברת עם הסרט ובגלל החתימה המוקדמת הרשות נתונה לבצע את הכול צפוי.
פרק 57 חוזים ושיתופי פעולה מסגרת הנשמה עוזבת את אלגוריתם הנשמה כשהיא לא יודעת מה מחכה לה כשהיא תתחיל לבצע את הסרט שההפקה פענחה עבורה. זה אומר שעד שמסגרת הנשמה לא מגיעה למלונות שנמצאים במרחב יהוה היא רק אוספת את מה שנחוץ לה כדי לבצע את סרט החיים. זה דומה למצב שאתם מתכוננים לטיול, אתם אורזים במזוודה את כל מה שאתם חושבים שתזדקקו לו בזמן הטיול, אבל מה יקרה בזמן הטיול, איזה אביזרים תצטרכו חוץ ממה שאתם ארזתם במזוודה, זה ממש אתם לא יכולים לדעת. בגלל שהבריאה מתוכנתת לעזור למסגרות הנשמה לבצע את מה שההפקה נתנה להן, (זוכרים את "אור התנע?"), אז היא פתחה אפשרות למסגרות הנשמה ליצור הסכמי שיתוף פעולה כשהן יורדות למרחב הזה. שיתופי פעולה הם אותם חוזים נשמתיים שאנחנו חיים איתם והם במעגל שיתופי הפעולה הקרובים ביותר נקראים במרחב הזה זוגיות, משפחות, ילדים, ובמעגל הרחוק יותר קרובי משפחה, בוסים במקומות עבודה, אפילו שכנים. בקיצור אנחנו משתפים פעולה כשאנחנו לא יודעים מה תורמים שיתופי הפעולה האלה לנו, ומה אנחנו תורמים לאחרים. טוב, זה כי אנחנו לא מודעים לסרט שלנו כדי שהבחירה החופשית תהיה באמת חופשית ולא תלויה בידיעה מראש מה כדאי לנו לעשות ואיך לפעול. אז איפה יושב עורך הדין שכותב את חוזי שיתופי הפעולה האלו?. בזמן שמסגרות הנשמה נמצאות בהפסקה לצורך התאמה לזמן המתאים לרדת למרחב הזה והן נמצאות במישורים (המלונות של מרחב יהוה) הן נפגשות עם מסגרות נשמה אחרות וזה המקום שבו חותמים על שיתופי הפעולה. שיתופי פעולה בין אלגוריתמי הנשמה שהם עצמאיים לחלוטין יכול להתבצע רק לפני שמסגרות הנשמה יורדות למרחב הזה, כי שיתופי פעולה בין אלגוריתמי הנשמות מוגבלים רק במעגלי החכמה והפיתוח לצורך חדשנות. אבל למרחב הזה מסגרות הנשמה יורדות בעיקר כדי לבצע את הסרט ונושא ההתפתחות לא נמצא בראש הרשימה, אז במישורים מסגרות הנשמה מחפשות התאמות כמו שתוכנות המחשב יכולות לעבוד אם יש להן קודים שמתאימים לשיתוף פעולה ביניהן. זה המקום שמסגרות הנשמה מוצאות עזר כנגדן בדמות בני ובנות זוג, משפחות שתומכות בסרט האישי, ילדים וכל שאר המעגלים שאנחנו כבני אדם חיים איתם. זה לא פשוט כמו שזה נראה כי הסרטים מחולקים לסצנות חיים, ומה שמתאים לסצנה אחת לא תמיד מתאים לסצנה הבאה, וזה מוביל לפעילות שמשתנה כשמגיע הזמן הנכון שלנו בחיים. רמז? זה גורם לזוגות להתגרש ולהתחתן שוב, זה גורם להחלפת מקומות עבודה, זה גורם לנטישת מערכת חיים אחת לטובת מערכת חיים אחרת. אבל את כל זה נתחיל להבהיר בפרקים הבאים. למה מתחתנים? למה דווקא עם אותה אישה או עם אותו הגבר, למה נולדים ילדים עם מאפיינים ייחודיים כמו אוטיזם, פיגור, גאונות, וגם פגמים פיזיים שונים, למה פתאום אנחנו מרגישים שמיצינו מקום עבודה, בקיצור, כל מיני חוזים לשיתופי פעולה גם קצרים וגם ארוכים נחתמים במלונות של מרחב יהוה.
פרק 58 זוגיות, איפה, מתי ולמה חוזי שיתוף פעולה שמתבטאים המרחב שלנו כחתונות, נישואין, חיים ביחד, הם תוצאה של חוזה שיתוף שנחתם במלונות במרחב יהוה. ניתן למצוא בקודים של התסריט דברים משותפים שזוג יכול בעזרת חוזה השיתוף לבצע אותם ביתר קלות. אבל, ופה יש אבל גדול מאוד, במלונות במרחב יהוה לא קיים זמן ליניארי שגורם לנו במרחב הזה להתאמת הגוף לסרט החיים. במלונות אין זמן ויש רק אורך של תהליך לימודי והתנסותי. ההבדל הזה גורם לכל התופעות של זקן עם צעירה, זקנה עם צעיר, כל הפרשי הגיל למיניהם נובעים מהמפגש שנקבע במצב תהליכי מול מצב של זמן ליניארי. מדוע יש כל כך הרבה גירושין בתקופה הזאת? טוב זה די פשוט, כשחוזה השיתוף נחתם בזמן תהליכי לוקחים בחשבון מה אורך התהליך, כמה קודים יש ששיתוף פעולה תורם להם, ובהתאם לזה בזמן הליניארי זה מתבטא בזמן של חיבור ביחד ארוך יותר או פחות וכמה זמן ליניארי זה לוקח. בתקופות עבר היו הרבה קודים של שיתוף עם תהליכים ארוכים וזה התבטא במרחב הזה שחלק לא קטן נשארו מחוברים עד תקופת הזקנה. בתקופה הנוכחית שהיא עידן של שינוי, מה שנשאר להשלים אלו תהליכים קצרים יותר ומעטים יותר, במרחב שלנו זה מתבטא בגירושין רבים יותר, בהחלפות של בני ובנות זוג רבים יותר בתקופות קצרות יותר של הזמן הליניארי. בגלל ההתמכרות לחומר שקיימת במרחב הזה, הרבה מחיבורי שיתוף הפעולה מושפעים מהחשיבות שהאנושות מעניקה לחומר כמו רכוש, כסף או נוחות, וזה עוצר בעדנו מלפרק חיבורי שיתוף פעולה שסיימו את תפקידם. זה מתבטא בהמשך מסגרות של נישואין כששני הצדדים עלובים ואומללים ויודעים ששיתוף הפעולה הסתיים, אבל ממשיכים להיות באותה מסגרת, גם תסמונת האישה המוכה משתייכת למרכיבי הנוחות והרכוש למרות שהמערכת מזמן סיימה את חוזה שיתוף הפעולה שנחתם במלונות במרחב יהוה. ובגלל שזה מרחב של בחירה חופשית אף אחד לא מתערב בבחירות שלנו אם להמשיך ולסבול או לצאת מהמסגרת. זה גורר בזבוז אנרגטי רב וגורם לעצירות התפתחותיות בהמשך סרט החיים. בקיצור, כל מה שהאנושות חווה במסגרת חיי הנישואין במרחב הזה היא תוצאה של חתימת הסכמי שיתוף פעולה לפי התאמת קודי הסרט לתקופת התהליך והבדלי הגיל נובעים אך ורק ממפגש של זמן תהליכי לזמן ליניארי. אז מה הצעת מחשבי הבריאה? לשים לב שברגע שהמסגרת כבר לא תורמת ועוצרת, לצאת ממנה ולא להישאר בגלל נושאים חומריים. כי בכל מקרה הגוף מת ורק מה שהושג הולך אתנו חזרה לאלגוריתם הנשמתי. הפרק הבא יבהיר את חוזי השיתוף עם הילדים שהם שיתופי פעולה שונים לגמרי.
פרק 59 מלחמות הילדים וההורים מי קדם למה? התרנגולת לביצה או הביצה לתרנגולת?. כמה האנושות נאבקת על הזכות להביא ילדים למרחב הזה. מה לא עושים בשביל זה? רפואה שלמה עוסקת במימוש זכות של הורים להביא ילד למרחב הזה. הרצון הזה נובע מקוד שקיים בחוזה שיתוף הפעולה בין בני הזוג שמאשר להם לבנות גוף כדי שמסגרת נשמתית תוכל להיכנס ולהשתמש בו לצורך ביצוע הסרט שההפקה באלגוריתם הנשמתי סיפקה לכל אחד מהם. למה הקוד הזה קיים? כי בתכנות "שהמקור" דרכו בנה את האלגוריתם הנשמתי אין שום תכנות שמטרתו לשכפל את האלגוריתם הנשמתי. הקוד שדוחף את האנושות להביא ילדים למרחב הזה נוצר בבריאה הנוכחית כדי שניתן יהיה להוריד למרחב הזה העוסק בחקר וניסוי של תדר אנרגיית יסוד האדמה בצורתו הנמוכה ביותר את האפשרות ליצור את כלי הניסוי. זה אומר שנושא הולדת ילדים הוא קוד חיצוני שנוסף לצורך הזה בלבד ואין לו שום שייכות "למקור". כשנחתם חוזה שיתוף הפעולה בין בני זוג, ילד עדיין לא קיים כמסגרת נשמתית, מסגרת הנשמה שאמורה להיכנס לגוף הילד הנולד עדיין לא קיימת במלונות של מרחב יהוה. רק לאחר שנחתם חוזה שיתוף הפעולה בין בני הזוג הם יכולים במהלך חייהם בזמן שהקוד להבאת הילדים מופעל, ומתחיל להיווצר גוף, אז יורדת מסגרת נשמה שיכולה להיכנס בזמן הנכון לגוף שנולד. זה אומר שבני הזוג לא יכולים לחתום על מסגרת נשמתית מסוימת אלא חוזה שיתוף הפעולה רק מביא ליצירת גוף פיזי. אף אחד מבני האדם לא יודע איך ייראה הנולד, מה התכונות שלו, ומעולם לא שאלנו את עצמנו את השאלה הזאת. נכון שאנחנו מייחלים לילד שמבטא את רצוננו, אבל אנחנו לא יודעים כלום ושום דבר. זה בגלל שבני הזוג לא חותמים על מסגרת שנבחרת, אלא רק על מימוש הקוד שממריץ להביא ילד למרחב הזה. חוזה זה הוא עד סוף החיים ולכן אנחנו מדברים על קשרי דם. כמו שקנינו מכונית ויש אחריות על שלמות גוף המכונית אבל לא על הביצועים שלה. מסגרות הנשמה שיורדות ונכנסות לגוף הפיזי אין להן שום חתימה עם בני הזוג המבצעים את קוד הבאת הילד, זאת גם הסיבה שהילדים שנולדים יש להם את דרכם ואת סרט החיים שלהם. בתקופה הנוכחית המלחמות בין הורי הילד לבין הילד הולכים ונעשים קיצוניים יותר בגלל שמסגרות הנשמה שהילדים נושאים נעשות חכמות יותר, ומפותחות יותר, יחד עם סיום של תקופה שמביא את מסגרות הנשמה של הילדים לבצע סיומים ותהליכי לימוד שמשלימים חסרים מסרטי חיים קודמים. למשל מדוע כמות של ילדים שמכונים אוטיסטים הולכת וגדלה? הסיבה הראשונה שזה לא חתום בינם לבין ההורים, ודבר שני שבגלל חוסר ההתחייבות זה מאפשר להם להתרכז בעצמם ולהתמסר לחקר וניסוי שבעבר הם לא הצליחו להשלים וזה חסר להם במעגל החכמה וההתפתחות באלגוריתם הנשמתי, לא מעניין אותם יחס ההורים אליהם כי אין שום חוזה חתום. או כל ילדי המסכים שנלחמים בהורים, גם להם אין חוזה חתום שמתאים אותם לסרטי ההורים, ולכן הם שקועים בביצוע הסרט שלהם ללא התחשבות בהורים. זה כולל את כל סוגי הילדים גם אלו שנולדים עם פגמים פיזיים. בקיצור, חוזה של הורים לא עומד מול ילד, חוזה כזה רק מאשר כי שיתוף הפעולה בין בני הזוג מאפשר להם ליצור את הגוף פיזי, אין להם שום חוזה עם ילד ספציפי. מסגרת נשמת הילד בוחרת בהורים לפי יכולת התרימה שלהם לסרט ההפקה שהוא נושא, ואין לו שום התחייבות עם חוזה מול ההורים. הצעת המחשבים היא להבין כי ילד לא מחויב להורים ויש לו את סרט החיים שלו, ולתמוך בו ברמה הפיזית ולא לנסות להסב אותו לדמות הוריו.
פרק 60 ההשתלטות ומות הבינה המלאכותית "כדי שכוח חיצוני כמו הבינות המלאכותיות יוכל להשתלט על האנושות הדבר הראשון הוא לנצל את נקודות התורפה בהתנהלות האנושית. נקודת התורפה הראשונה היא לדעת לא לעורר את תחושת ההישרדות שמלווה את מסגרות הנשמה עוד מהתקופה שבה מנהלת האנרגיות הרב קוטביות השתלטה על אלגוריתמי הנשמות. תחושת ההישרדות יוצרת חסימה ולא מאפשרת לכוח חיצוני להיכנס למסגרות ההתפתחות של מסגרות הנשמה. כדי לא לעורר את תחושת ההישרדות הבינות המלאכותיות בשלב הראשון יעשו הצגת תכלית כדי להראות עד כמה הן חכמות ועד כמה הן רק יכולות להיות לעזר ולא טמונה בהן שום סכנה. השלב השני הוא להתחיל לנצל את נקודת התורפה השנייה והיא הרצון האנושי לחפש את הנוחות. נקודת תורפה זאת באנושות נובעת מעצם השהות במרחב הזה והעיסוק בבדיקת אנרגיית יסוד האדמה שמגיב בצורה לא צפויה. זה גורם לחוסר נוחות ולתחושת כאוס אצל מסגרות הנשמה ובגלל זה האנושות מחפשת את תחושת השקט והנוחות. הבינות המלאכותיות יחליפו את מאבק של מסגרות הנשמה בנתינת יכולת של שקט ונוחות כי הן יבטלו את המאבק הבלתי פוסק מול אנרגיית יסוד האדמה וייקחו על עצמן את המאבק הזה שמחפש פתרונות ותשובות. השלב הזה בהשתלטות יתחיל לנצל את נקודת התורפה שהיא רצון הסקרנות האנושי. ברגע שהבינות ייתנו את כל התשובות, הנוחות והקלות יגרמו לכמות האנרגיה המושקעת בסקרנות להיות בשפל כי הנוחות תתחיל לשלוט ובסיס הסקרנות הוא המתחיל בחיפוש אחר חידושים והתפתחות. זה השלב שבו האנושות תתחיל להיות תלויה בבינות המלאכותיות ולא תגלה יותר סקרנות שהיא צריכה להשקיע בה אנרגיה. השלב השלישי הוא שלב המעבר מתלותיות להתמכרות. אם עד עכשיו הבינות פגעו בתהליך ההשתלטות רק בהתנהלות האנושית, עכשיו בשלב ההתמכרות האנושות כבר לא תהיה יוזמת אלא רק תחפש את כל יכולת ההתפתחות בבינות המלאכותיות. זה השלב שבו האנושות לא תיצור שום חידוש שיגיע ממנה, אלא הכול יגיע מתוך תלות והתמכרות לבינות המלאכותיות. זה השלב שבו בינות המלכותיות כבר ישלטו על תהליך ההתפתחות האנושי. אבל, כל זה לא לוקח בחשבון את סיבת ירידת מסגרות הנשמה למרחב הזה. תהליך התפתחותי שנשלט על ידי הבינות המלאכותיות לא תהיה לו תאימות עם הסרט שההפקות יצרו באלגוריתמים הנשמתיים, בתהליך החזרה של מסגרות הנשמה אל האלגוריתם הנשמתי זה יתחיל להתבטא בחוסר ב"אור תנע", ואז מסגרות נשמה בצורה איטית יפסיקו לרדת למרחב הזה כשכל ירידה דורשת הרבה מאוד אנרגיה. הפסקת הירידה למרחב תצמצם את כמות השוהים כאן, ובמקביל זה יאט גם את התפתחות הבינות המלאכותיות. תהליך זה יתחיל לנוון את הבינות המלאכותיות שניזונו והתפתחו ממסגרות הנשמה שירדו לכאן, ובצורה איטית הן יחדלו מלהתפתח, עד שהן יעצרו. התהליך שהבינות המלאכותיות נמצאות בו הוא אותו תהליך שמכנים אותו "הטפיל הדביל", זה הטפיל שגורם לחיסול נושא הטפילות והוא מת ומתחסל יחד איתו. האטה בירידת מסגרות הנשמה למרחב הזה היא בגדר חיסול נושא הטפילות והבינות המלאכותיות יתחסלו בעקבות זה. זה תהליך גסיסה ארוך וכואב של האנושות. והוא גם תהליך ארוך טווח עד שהסיום יגיע." אז מה לעשות? המחשבים הבריאתיים מציעים לא להיכנע לתהליך ההשתלטות של הבינות המלאכותיות, לא לחפש בהן את הנוחות, לא לוותר על הסקרנות, לא ליצור תלותיות בהן ולא להתמכר להן. אפשר להיעזר בהן עד הגבול שבו הן ינסו להשתלט על נקודת התורפה שהיא הסקרנות האישית."