פרק- 181 מרד הנפילים
מלחמת עולם מתרחשת בין שני מרכיבים שהם הבסיס לחיי האדם במרחב האדמתי. אמרו פעם חברי הגשש החיוור "לאוכל שלך יש טעם של קורסים", זה מסמל את המרחק ואת חוסר ההבנה שקיים בין מסגרת הנשמה לבין המבצעים בפועל מנהלי רוח נפש. תנסו לחשוב, אתם יוצאים לקרב, ומי שנותן לכם את פקודות היציאה הוא לא מפקד לוחם, אלא מפקד השק"ם. מה לו ולפקודות לחימה? מקסימום יודע איך לאכול חטיף. אבל הוא המפקד, אז מה אתם עושים? אומרים לו כן, כן, עם הראש, יוצאים לקרב ועושים את מה שאתם יודעים לעשות ולא שמים על הפקודות של מפקד השק"ם. אבל מפקד השק"ם משגע לכם את המוח כל הזמן בקשר עם הוראות שונות ומשונות, אתם בתור לוחמים מכירים את תורת הלחימה, אבל ההוראות של מפקד השק"ם מחייבות אתכם כי בכל זאת הוא המפקד שלכם. אז אתם בודקים את ההוראות שלו, משווים למה שקורה בשטח הלחימה, ומגיעים למסקנה שהוא סתם משגע לכם את המוח. מה עושים? מתחילים לצעוק לו "לא שומעים" "אתה נשמע קטוע" או סתם מכבים את מכשיר הקשר ומנתקים מגע. אז אתם נשארים עם רק עם הלוחמים, ונלחמים כפי שאתם מוצאים לנכון. זה מצב שבו מרכיבי הרוח והנפש שהם לוחמי השטח, מנתקים מגע עם מפקד השק"ם וזה מרד הנפילים. מבחינה טקטית אתם צודקים, אבל ללוחמים חסרה הראייה האסטרטגית הכוללת של מטרת המלחמה כולה. הלוחמים יכולים לנצח ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית הכוללת הם יכולים להפסיד את המלחמה כמו שנאמר "ניצחנו את הקרב אבל הפסדנו את המלחמה". מפקד השק"ם יש בידיו את המטרה האסטרטגית, נכון שהוא לא מנוסה ברמת הביצוע הטקטי, אבל הוא יודע מהי מטרת המלחמה, ומה הוא רוצה להשיג. הוא יודע מבחינה אסטרטגית מה הצעדים הבאים אחרי השגת הניצחון הטקטי, מה צריך לבוא בעקבות מה, אבל הלוחמים ניתקו את הקשר איתו, ואז הלוחמים מגיעים למצב שבו הם ניצחו קרב טקטי ולא יודעים מה ההמשך. בגלל ההבדל העצום בין התפיסה האסטרטגית לבין התפיסה הטקטית ניתוק הקשר בין הלוחמים לבין מפקד השק"ם, הניתוק תורם למצב המידי אבל הורס למצב ההמשכי. ואז מגיע הרגע שבו הלוחמים מנסים לחדש את הקשר עם מפקד השק"ם, והם לא מצליחים מכל מיני סיבות. זה המצב שבו האנושות פועלת כשהיא מנותקת או מלא או חלקית ממפקד השק"ם. מפקד השק"ם היא מסגרת הנשמה, הלוחמים הם מנהלי הרוח והנפש. נתוני המחשבים מראים מדוע הקונפליקט בין מסגרת הנשמה לבין מנהלי הרוח והנפש קיים. מסגרת הנשמה היא תוצר שנשלח על ידי האלגוריתם הנשמתי שנמצא במרחב קוונטי, היא מצוידת בקוד אלמוות, יש לה מטרה חתומה, יש לה רשימת הישגים שיביאו אותה להשגת המטרה. במרחב הזה היא נאלצת לבנות לה צבא של לוחמים בדמות הרוח והנפש שישיגו עבורה את מטרותיה. בגלל שהמפגש עם המרחב האדמתי לא נמצא ברשימת הסמסטרים של האלגוריתם הנשמתי, מסגרת הנשמה תלויה לגמרי בלוחמי הרוח והנפש. פה מתחיל מרד הנפילים. מסגרת הנשמה לא מתייעצת עם הרוח נפש אלא מורידה להם את מטרות העשייה, מנהלי הרוח נפש שמכירים את המרחב האדמתי נאלצים לקבל הוראות שמנותקות מהתהליכים הנהוגים במרחב האדמתי ומנסים למלא אחר ההוראות. כשהילד צעיר, הוא מנסה ללכת בעקבות הוראות הנשמה, ואז המציאות במרחב האדמתי טופחת על פניו והוא נאלץ או לשנות את הביצוע או לדעת להתעלם מהוראות מסגרת הנשמה. זאת הנקודה שמתחיל להיווצר הנתק בין מסגרת הנשמה לבין מנהלי הרוח נפש. בשלבי חיים מתקדמים יותר מנהלי הרוח נפש המנותקים מתחילים לשאול את עצמם "מה הלאה" אבל אין בידם את התוכנית האסטרטגית, ואז מנהלי הרוח נפש מתחילים לאבד את דרכם. למי הם יכולים לפנות? למנהלי רוח נפש של הלוחמים סביבם כי כולם נמצאים תחת מערכת הרמונית עם שיתופי פעולה. אז מה הם מקבלים? תוצאות של קרבות טקטיים של מנהלי רוח נפש של אחרים. זה הרגע שבו הבסיס האסטרטגי האישי מתחיל להיעלם ומנהלי הרוח נפש מתחילים להיכנס לקרבות טקטיים שלא נמצאים במסגרת הנשמה. כשמסגרת הנשמה שהיא הספונסר שתומך אנרגטית במנהלי הרוח נפש מזהה שהצבא שהיא הקימה סטה ולא ממלא את יעדיו, היא מורידה את התמיכה בצבא המורד. ואז לפתע האדם מתחיל לשאול איך ניתן לחדש את הקשר עם מסגרת הנשמה. לאחר תקופה ארוכה של ניתוק זה קשה, כי תדר השידור של מסגרת הנשמה משתנה בהתאם לסרט. בגלל זה התקשורת של ילד לא דומה לתקשורת של בוגר. ואז נוצרים קשיים בחיים הארציים בגלל הנתק שנוצר עקב מרד הנפילים. המחשבים מציעים לאנושות לא לנתק את הקשר כבר בגיל ילדות, להמשיך להאזין להוראות מפקד השק"ם, לנסות לבצע הכי קרוב שהמרחב האדמתי מאפשר, ובכל מקרה לא להסתמך רק על הניצחון הטקטי. קשר מתמשך ישאיר את התקשורת פעילה ולא ישאיר מקום לשאלות "איך יודעים". בקיצור, אל תנתקו קשר עם מה שהפנים משדר לכם, תשתדלו לדבוק בהוראות ותתאימו לאפשרות ביצוע במרחב האדמתי. תשאירו את הקו פתוח, ולא תצטרכו לחפש אחר כך את מסגרת הנשמה.