פרק- 183 כלב נחייה לעיוורים
האנושות מגיעה למרחב הזה כשהיא מבצעת שליחות מטעם האלגוריתם הנשמתי שלה. בגלל שהסרט שהיא יורדת איתו הוא תוצר של המרת נוסחה מדרישות "המקור" צריך להיות רכיב שיודע להבין מה דורשת המרת הנוסחה למשהו שניתן יהיה להבין את המשמעות שלו כדי להצליח לבצע את תוצאת המרת הנוסחה. הרכיב הזה מתבטא בדחפים פנימיים, בתחושות פנימיות, בהבנה תהליכים ואירועים שונים. לרכיב הזה נקרא "הבינה האלגוריתמית" או בקיצור "הבינה". ברגע שמסגרת הנשמה נכנסת לגוף של עובר שהולך להיוולד "הבינה" יוצרת את המבצעים הם הרוח והנפש ומצורף להם הגוף הפיזי שהוא המבצע בפועל את תרגום המרת הנוסחה לפעילות פיזית. לרוח והנפש נקרא בשם "ההיגיון המנחה את הביצוע" או בקיצור "ההיגיון". אם "הבינה" היא התחושות הפנימיות, "ההיגיון" הוא ההבנה הארצית של מה שקורה בסרט, ותרגומו לפעילות דרך הגוף הפיזי. כל אחד מהאנושות מצויד בשני המרכיבים האלו וכדי להצליח בביצוע הסרט שני המרכיבים האלו צריכים לשתף פעולה ולהיות מתואמים. אז למה אצל האנושות ברוב המקרים אין שיתוף פעולה בין שני המרכיבים? נתוני המחשבים מראים למה האנושות מעדיפה את "ההיגיון" על פני "הבינה". "הבינה" בניגוד להיגיון מתרגמת את נוסחת הסרט לאפשרות ביצוע, בגלל שמסגרת הנשמה לא מכירה את דרך המימוש במרחב האדמתי, נראה לאנושות שהוראות הביצוע שמגיעות "מהבינה" מנותקות מ"ההיגיון" הביצועי שמפעיל את גוף הפיזי. למה? כי "הבינה" מחפשת את הדרך הטובה ביותר לביצוע הסרט ואין לה שום מגע ועניין בדרך הביצוע עצמו. כשתחושות פנימיות נמצאות אצל האדם, הוא משווה את התחושות לניסיונות "ההיגיון" וההשוואה הזאת גורמת לכך שהאדם מתעלם מהתחושות הפנימיות ופונה לתוצרי ההשוואה ש"ההיגיון" מכתיב לו. כמה פעמים עשיתם משהו והתחושה הפנימית הייתה משהו אחר, ומערכת ההשוואה נכנסה לפעילות ו"ההיגיון" אמר משהו אחר, והלכתם בעקבות "ההיגיון" מה שהתחושה הפנימית אמרה התבצע, ואז אתם מקללים בשקט ואומרים לעצמכם "איך ידעתי שזה יקרה". קל לאנושות לשמוע בקול ההיגיון, כי הוא מתוכנת לחיים בעולם הפיזי, אבל שוכחים כי "ההיגיון" נוצר לשרת את "הבינה" ולא להיפך. התנהלות רק לפי "ההיגיון" והתעלמות מ"הבינה" היא אחד הגורמים המרכזיים לביצוע סרטי חיים שמלווים בקשיים, בחוסר הצלחה, ובסופו של דבר לחזרה לאלגוריתם הנשמתי כשהסרט חסר וזה פוגע באור התנע. (אנרגיית החיים). בירידה הבאה לסרט חדש יש פחות אור תנע, מצורפים חלקים שלא בוצעו מהסרט הקודם לצורך השלמות. ואז "הבינה" יכולה לשדר ל"היגיון" דחפי ביצוע שלא שייכים ישירות לסרט הנוכחי, כי הם שייכים לחלקי סרט קודמים שלא הושלמו, ואז אנחנו מפסיקים לסמוך על "הבינה" ומשתעבדים רק ל"היגיון", והגלגל מתחיל שוב. איך מצליחים לנווט בין "הבינה" ל"היגיון"?. המחשבים מציעים דרך שבה נסמוך על דחפי "הבינה" ואיך ניתן לחבר את "הבינה" להיגיון". תחושות צריך לבדוק בהתאם לסיטואציה, לבדוק תחושות מול ההשוואות של "ההיגיון", ואז להחליט ולא להתעלם מהתחושות פנימיות. שלב זה יכול למנוע מ"הבינה" להשפיע על הסרט הנוכחי מתוך השלמות מסרטים אחרים. השלב הבא לנסות ולבחון את התחושות, לנסות להתעלם מהשוואות "ההיגיון" וללכת עם התחושות, אחרי כמה פעמים לבדוק את מידת ההצלחה וזה יעניק ביטחון בתחושות הפנימיות. ברגע שהביטחון הושג, החיבור בין "הבינה" ל"היגיון" יתחזק ותשלטו בשני המרכיבים. בקיצור, לכל אחד יש תחושות פנימיות, אנחנו נוהגים להתעלם מהן, כי אנחנו סומכים רק על "ההיגיון", אבל מי שמכיר את הסרט היא "הבינה", והיא יודעת מה הסרט דורש, ה"היגיון" לא מכיר את הסרט כי הוא נוצר למלא את דרישות "הבינה". שני המרכיבים האלו צריכים לעבוד בשיתוף פעולה, וכך גם הסרט יתבצע טוב יותר, וגם "ההיגיון" יתרום להתפתחות האישית שאין לה קשר לסרט עצמו. תתחילו לסמוך על התחושות הפנימיות תוך תיאום עם השוואות ה"היגיון" וכך כלב הנחייה ינחה אתכם בדרך הטובה ביותר.