פרק- 172 אל תפריע באמצע הסרט
האנושות מאוד קשוחה עם חוקים נגד רצח. מה קורה ברצח? חיים זמניים של אדם נקטעים, אבל גם ללא רצח החיים מסתיימים. תאמרו חייו של נרצח הסתיימו טרם זמנו. באמת? מישהו יודע מתי זמנו כן הגיע? הרי אנחנו אבלים על אב או אם שהגיעו לגיל 90 ונפטרו ובמודעות האבל נכתב נפטר טרם זמנו. מה? בגיל תשעים וזה טרם זמנו? אז מתי נגיע למסקנה שכן הגיע זמנו? ובכן אף פעם. לא תמצאו מישהו שיבוא לאימו או לאביו ויאמר להם די, הגיע זמנכם. אז אם האנושות כל כך נמנעת מנושא המוות, איך זה שמתבצעים מעשי רצח, ולמה האנושות קיבלה את הדיבר "לא תרצח". דיבר כזה יהיה נכון לאנושות אם היא אוהבת את המוות. שאלה טובה. נתוני המחשבים מראים את מושג הרצח ואת הדיבר "לא תרצח" בפרספקטיבה אחרת לגמרי. כדי לתת הבנה למה התכוון המשורר כשנתן את הדיבר "לא תרצח" צריך לחלק את מושג הרצח לשניים. האחד איך האנושות מתייחסת לרצח ואיך הבריאה מתייחסת לרצח. ההתנגדות לרצח באנושות נובעת ממערכת הרמונית שמאלצת את מסגרות הנשמה העצמאיות לפעול בשיתוף פעולה. ביהדות אפילו הרחיבו לכת עם המשפט "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא" זה נכון אם מבינים את מהות המשפט הזה. כל מסגרת נשמה בונה את מנהלי הרוח ונפש ככלים שמאפשרים לה לממש את סרט החיים במרחב אדמתי. בלי מנהלי הרוח והנפש שגוף האדם שהוא הכלי הביצועי שלהם, למסגרת הנשמה אין מה לעשות במרחב הזה. רצח מחסל את הגוף הפיזי יחד עם מנהלי הרוח והנפש, ומסגרת הנשמה שהיא העולם המלא יוצאת ונעלמת מהמרחב הזה, וסרט החיים נעלם יחד איתה. אם נבהיר את המשפט "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא" הוא ייראה כך: "מי שפוגע בגוף פיזי גורם למסגרת הנשמה לצאת מהמרחב האדמתי מבלי שהיא סיימה את סרט החיים". בגלל שהאנושות לא יודעת מתי מסתיים סרט החיים היא מוכנה ללכת למלחמות, מתוך אמונה "שלי זה לא יקרה". המשפט "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא" היא תפיסת מושג הרצח נתקלת בהתנגדות כל כך גדולה באנושות. אבל בבריאה מושג הרצח וההתנגדות לו נובעת לגמרי ממניעים אחרים. הבריאה היא מפעל מאוד אינטרסנטי, כמו בכל מפעל היא רוצה לראות תוצאות מההשקעה האנרגטית שלה. כל מהלך הבריאה סובב סביב השאיפה לקבל מ"המקור" את אור התנע שמאפשר לה פעילות. הבריאה יודעת כי הירידה למרחב אדמתי היא ירידה למרחב עוין. מרחב עוין הוא מרחב שנמצא תחת שליטת אנרגיית יסוד האדמה שתגובותיו לא ניתנות לחיזוי. כל מסגרת נשמה שיורדת למרחב הזה הבריאה משקיעה בה הרבה אנרגיה במטרה לקבל תוצאות מהשהות במרחב האדמתי. במצב של רצח כל ההשקעה יורדת לטמיון והבריאה מפסידה את כל ההשקעה האנרגטית באותה מסגרת נשמה. לדוגמה אדם שמקדיש הרבה אנרגיה בחדר כושר ומפתח לאחר השקעה רבה של כסף בחדר כושר גוף שרירי, חטוב, אתלטי. הולך בכביש ומכונית דורסת אותו למוות. האנושות תעלה על נס עד כמה הוא היה חביב, מעניק, נדבן, יודע לצחוק, מתנדב ושאר מעלות. אבל מבחינת הבריאה כל האנרגיה, הכסף, הזמן בחדר הכושר נעלם והלך לאיבוד. הבריאה לא רוצה שההשקעה האנרגטית שלה בכל אחד שיורד לכאן תיעלם, בגלל שהבריאה מודעת למרחב העוין היא רוצה להקטין את הסיכוי לאיבוד ההשקעה האנרגטית שלה ובגלל זה היא הביאה את מושג "לא תרצח" כדי שלפחות בהתנהלות האנושית היא לא תפסיד את ההשקעה במסגרות הנשמה. מושג הרצח או הפסקת יכולת המשך ביצוע סרט החיים, בא מתוך המערכת ההרמונית. כמו בכל נושא יש את שני הקטבים כי כל הבריאה מבוססת על דו קטבי ולא על רב קטבי. שני הקטבים במושג ההרמוניה הם קוטב שנאה וקוטב אהבה. הרצח בא מקוטב השנאה. קל לאנושות להתחבר לקוטב השנאה כי הוא לא דורש הקרבה, קשה לאנושות להתחבר לקוטב האהבה כי הוא דורש הקרבה, וויתור. הדיבר "לא תרצח" בא לתת לאנושות להבין את חשיבות שהיית מסגרת הנשמה במרחב אדמתי, ולא להפריע למנהלי הרוח והנפש לבצע את פעולתם. המחשבים מציעים לאנושות להבין כי היא נמצאת במרחב עוין ולא צפוי, וגם אם היא תדבק בדיבר "לא תרצח" עדיין יהיו מסגרות נשמה שייאלצו לצאת מהמרחב האדמתי והבריאה תאבד את ההשקעה האנרגטית בהן. האנושות לא צריכה להוסיף לזה גם את החיבור לקוטב השנאה שמגדיל את האיבוד האנרגטי הבריאתי. בקיצור, הדיבר "לא תרצח" לא בא מרחמים, או ממסכנות, הוא בא כדי לצמצם הפסדים אנרגטיים שמושקעים בכל אחד שנולד במרחב הזה. בגלל זה הובא הדיבר "לא תרצח" לידיעת האנושות.